אחד הרופאים הבכירים ביותר בארצות הברית מזהיר מפני מחלה הקשורה להתקפי לב מוגברים, דיכאון, סוכרת, פשע ומוות בטרם עת, והיא משפיעה על נתח גדול מאוד באוכלוסייה.
(צילום: Shutterstock)
המנתח הכללי של ארה"ב, ויווק מרת'י, פרסם ביום שלישי ייעוץ בנושא בדידות ובידוד, כנושא רפואי המאיים על בריאות נפשית ופיזית של האמריקאים.
בעוד שהבעיה ממשיכה להתרחב והיא משפיעה על כמחצית מתושבי ארה"ב, המנתח הכללי הפציר בתושבי המדינה ובפקידי הציבור להתייחס לעניין באותה דחיפות כמו מצבים חמורים אחרים, כמו למשל השמנת יתר או שימוש בסמים.
"כרגע, מיליוני אנשים מספרים לנו, באמצעות סיפורים וסטטיסטיקות, שהם ריקים בכל הנוגע לקשר חברתי", אמר מרת'י.
"אז בשורה התחתונה, זה חייב להיות בראש סדר העדיפויות של בריאות הציבור, ממש כמו הטבק, הפרעות שימוש בסמים, השמנת יתר ונושאים אחרים שאנחנו יודעים שהשפיעו עמוקות על חייהם של אנשים".
המנתח הכללי, שכתב על החוויה האישית שלו עם בדידות, אמר שהמגפה הביאה איתה הפרעה באיחוד החברתי. אבל כפי שמכתב הייעוץ של מרת'י טוען, מדובר בשעון מתקתק עוד משנות ה-70, וזה מסיבות רבות - כולל שינויים בנורמות חברתיות, בסביבות בנויות, וכמובן, בגלל הטכנולוגיה.
חוסר התקשורת האנושית מגבירה את הביקורים בבתי החולים ואת הדמנציה, לצד מעגל של חרדה ודיכאון, ששליש מהמבוגרים בארה"ב מדווחים כי הם חוו.
המנתח הכללי של ארה"ב (צילום: Shutterstock)
מרת'י הצביע על הקשר לשסעים הפוליטיים והחברתיים שהולכים ומתרחבים. עם פחות אנשים שמקיימים אינטראקציה במסגרות קהילתיות כמו כנסיות, בתי כנסת, ספורט או אפילו הליכה למכולת בגלל נגישות המשלוחים - יש פחות רגעים של פגישות אישיות ובכך קושי לראות תכונות של אדם.
"יש סיבה מאוד פשוטה: "קשה לשנוא אנשים מקרוב", אמר המנתח הכללי. "אבל כשאנחנו לא מכירים אחד את השני, אז אנחנו נופלים קורבן לקריקטורות שאנשים מוציאים על קבוצות שלא מסכימות איתנו".
"חיבור חברתי הוא חלק ממה שמזין אותה, מה שמאפשר לנו להופיע בחיינו ובקהילות שלנו כאנשים שלמים", הוסיף.
"הרבה אנשים שאני נתקל בהם, בכל המדינה וברחבי העולם, משתוקקים לאותנטיות, הם רוצים להיות פתוחים עם אנשים אחרים, הם רוצים שאנשים אחרים יהיו פתוחים איתם - אבל מפחיד לעשות את זה. עלינו להכיר בכך שחלק מזה כרוך ביכולת להיות עצמו, להיות מסוגלים לקחת סיכון בשיתוף אנשים אחרים, אבל גם בהקשה לאחרים ולשאול אותם לשלומם, ולחכות לתשובה".
מרת'י הוסיף: "מדובר בחלק נורמלי מהחוויה האנושית ומהבדידות, במובנים רבים, כמו רעב או צמא. זהו אות שהגוף שלנו שולח לנו כשחסר לנו משהו שאנחנו צריכים עבור ההישרדות שלנו".
