סופרבול 53 לא היה מה שאיש ציפה. אם פעם הבייסבול, עם הגיונו המורכב וקצבו האיטי היה המפתח לנשמתה של אמריקה, היום אין ספק שזה הפוטבול, וזו הסיבה שהסופרבול - אירוע בומבסטי, רועש ונוצץ מאין כמוהו - הפך לחג לאומי לכל דבר ולאירוע השנתי הנצפה ביותר בכלכלה העשירה בעולם.
10 תפיסות, 141 יארד - ויהודי אחד בשעה טובה ברשימת ה-MVP של הסופרבול. ג'וליאן אדלמן חוגג בין פתיתי הקונפטי (צילום: גטי)
כבר כמעט שני עשורים שהנהלת הליגה מבצעת שינויים בחוקי הליגה, שמיועדים ליצור מצג שווא של יחס רציני לבעיית פגיעות הראש בענף ובפועל השפעתם העיקרית היתה אינפלציה התקפית במשחק עצמו. לכן כשמשחק הגמר הפגיש את ההתקפה מספר 2 מתוך 32 בליגה בעונה הרגילה מול ההתקפה מספר 4 (או 5, אם אתם סופרים ביארדים ולא בנקודות), הדבר האחרון שמישהו ציפה לראות היה מאבק הגנתי קשוח ופחות מעשרים נקודות סך הכל בשישים דקות של פוטבול.
בליגה שנחלקת כיום בין המעריצים את השושלת חסרת התקדים שבנו הפטריוטס, בעידן שבו תקרת השכר ומעבר חופשי של שחקנים היו אמורים למנוע זאת, לבין אנשים שמתעבים את הארגון וכל הקשור בו, נדמה היה שהמשחק מתחיל באופן שישמח את האחרונים. לאחר שתי ריצות מוצלחות של ניו אינגלנד ניסה טום בריידי, הקווטרבק האגדי והמעוטר של ניו אינגלנד, את מסירתו הראשונה - ונחטף.
אבל הראמס מלוס אנג'לס לא עשו שום דבר עם הזדמנות הפז שניתנה להם ופתחו בסדרה חסרת תקדים במשחק הגדול, של שמונה התקפות רצופות שהסתיימו בהרחקה וללא נקודות. במחצית עמדה התוצאה על התוצאה המזערית של 3-0 לפטריוטס - שווה לשיא שלילי שנקבע לפני יותר מארבעים שנה, בסופרבול מספר 9, בעידן שונה ואיטי בהרבה של הפוטבול.
גם אז היה 3-0 במחצית, אבל זה היה עידן שונה והרבה יותר איטי בפוטבול. סופרבול 9 (צילום: AP)
מופע המחצית לא הצליח להרים את מפלס העניין - ודאי לא בקרב הקהל שסופרבול הוא משחק הפוטבול היחיד שהוא רואה בשנה, ושציפה לראות טאצ'דאונים ומפגני אתלטיות טלגניים, ולא קרב חפירות נואש. טראוויס סקוט לא הצליח להרים כמופע פותח, אדם לוין ו"מארון 5" היו בינוניים במקרה הטוב, ורק הצטרפותו של ביג בוי, בחור מקומי מאטלנטה וחבר ההרכב המצליח אאוטקאסט, הצליח להרים טיפה ולרגע קט את הרמה.
גם במחצית השנייה לא הצליח איש משני המאמנים לפצח את ההגנה של האחר. הראמס הצליחו להגיע לשער שדה בהתקפתם התשיעית במשחק, הם גם הצליחו לעצור את טום בריידי וחבורתו ולקבל חזרה את הכדור, אך שוב אולצו להרחיק, ובהתקפה הבאה כבר היתה ההגנה שלהם עייפה מדי מכדי לעצור התקפה שכללה שתי מסירות לטווח בינוני, קצרה לשבעה יארד ואז פצצה לטייט אנד רוב גרונקאוסקי שהופל רק שני יארד מקו המטרה. הרץ הרוקי סוני מישל השלים את המלאכה וניו אינגלנד עלתה ליתרון 10-3.
גוף ניסה להחזיר את הראמס למשחק והגיע לקו 27 היארד של ניו אינגלנד, אך מסירה שאפתנית שנועדה לברנדין קוקס נחטפה על ידי סטפון גילמור בקו ארבעת היארדים. ניו אינגלנד הצליחה להוציא מההתקפה שלאחר מכן שער שדה שהבטיח את ניצחונה בתוצאה 13-3.
עם התקפה שנפתחה כשנותרו פחות משתי דקות על השעון, הצליחו הראמס להגיע לבעיטה של שער שדה עם שמונה שניות לסיום, אולם הבעיטה הוחמצה קשות, וטום בריידי זכה בטבעת שישית, דבר שהפך את הניו אינגלנד פטריוטס לקבוצה המצליחה בתולדות ה-NFL בעידן הסופרבול, עם שש זכיות ועוד חמש הופעות בגמר.
הניסיון והגדולה גברו. ה-GOAT, טום בריידי (צילום: AP)
תואר השחקן המצטיין, או ליתר דיוק "השחקן המועיל במשחק", הוענק לאיש שלומנו ג'וליאן אדלמן, התופס הנפלא ׁ(והיהודי) של הפטריוטס זה עשור, שרשם 10 תפיסות ל-141 יארד, השאיר את ההתקפות של הפטריוטס בחיים שוב ושוב, ווידא שההגנה של הראמס תהיה מותשת ברבע האחרון, בו שברו האלופים החדשים-ותיקים את השוויון.
גם בדרייב של הטאצ'דאון היחיד היתה לאדלמן תפיסה חשובה ל-13 יארד, והוא למעשה שחקן ההתקפה היחיד בשתי הקבוצות שהתבלט לטובה לאורך המשחק. היתה זו גולת כותרת לקריירה בת עשור של שחקן שלא קיבל אף הצעה למלגה בסיימו את התיכון, תפס מסירה בודדת בקולג' נידח, ונבחר בסיבוב השביעי והאחרון של הדראפט על ידי המומחה למציאות בסיבובים הנמוכים, המאמן המעוטר בהיסטוריה, מר ביל בליצ'יק. כעת יש לו שלוש טבעות ותואר ה-MVP של המשחק הגדול. הסרט הביוגרפי לא יכול להיות רחוק.
ב-18 עונות מאז עונת 2001 היו הפטריוטס במשחק הגדול של השנה תשע פעמים - ריצה חסרת תקדים בעידן הסופרבול. הם זכו בשש טבעות. אליפות פעם בשלוש שנים? תקצר היריעה לפרט את רשימת השחקנים הנפלאים שלא זכו אפילו באחת. היו קבוצות אגדיות שהגיעו למשחק הגדול שוב ושוב רק כדי להפסיד. גם הפטריוטס ידעו הפסדים בסופרבול, כולל בפברואר 2008 לאחר עונה רגילה מושלמת, אבל עם שש טבעות, שתיים יותר מכל קווטרבק אחר בהיסטוריה, הטענות ש"ג'ו מונטנה מעולם לא הפסיד בסופרבול" מתחילות לאבד מכוח השכנוע שלהן.
השיטות באמצעותן הושג רצף המצוינות הזה (וכאוהד היריבה המרה מניו יורק, הג'טס, הח"מ נאלץ לקבוע שכל סיפורי הרמאות האפשריים לא מתקרבים להסביר אותו) עוד יילמדו לעומק בפקולטות לניהול. לעת עתה, אוהדי השושלת הגדולה בתולדות הענף יכולים להתענג על עוד הישג חסר תקדים. כל שאר הליגה תצטרך להתנחם בעובדה שטום בריידי בכל זאת בן 40, ויגיע יום שיכולתו הפנומנלית למצוא את הדרך לעשות בדיוק מה שצריך כדי לנצח תיעלם. גם המאמן האגדי ביל בליצ'יק ייאלץ לפרוש בסוף, ואז אולי יהיה לשאר הליגה סיכוי לזכות ביותר מפירורים.
