כך הפך אדם שהתעקש להישאר מחוץ למיינסטרים למיתוס לאומי

יום אחד נתנה המורה לילדים לכתוב חיבור על המדען הידוע אייזק ניוטון. מוישה החזיר למורה חיבור בן שורה אחת: "הוא היה איש טוב. הוא נפל עליו תפוח". בדומה לכך, גם מי שאינם בקיאים בכל פרט בהיסטוריה האמריקאית המודרנית, תגיד להם "מרטין לות'ר קינג ג'וניור", יידעו להגיד "אה כן, ההוא שהיה לו חלום, מנהיג התנועה לזכויות האזרח". אבל הסיפור האמיתי מורכב יותר, מרתק בהרבה, ונותן מבט מאיר-עיניים על התהוותם של סמלים, נכסי צאן ברזל ופרות קדושות.

 

כיום - דמות מיתולוגית, שמציירים על קירות ומתאחדים סביבה. אבל האמת מסקרנת בהרבה (צילום: בארנס אנד נובל)

 

ב-1955, והוא בן 26 בלבד, הפך מרטין לות'ר קינג הבן - תלמיד מבריק שקפץ את כיתות ט' וי"ב, השלים תואר ראשון בגיל 19 ואת הדוקטורט שלו בתיאולוגיה באותה שנה - למנהיג המוכר ביותר של התנועה למען זכויות אזרח לשחורים בארה"ב.

היה זה לאחר המאבק המוצלח נגד ההפרדה הגזעית שהונהגה באוטובוסים בעיר. הסיפור מוכר לרובכם: רוזה פארקס, מזכירה באגודה לקידום השחורים (NAACP), סירבה לוותר על המושב שלה לטובת נוסע לבן ונעצרה. קינג, שקידם שיטות מאבק לא-אלימות, יזם חרם על חברת האוטובסים שהצית מאבק כלל-עירוני במסגרתו אף הופצץ ביתו. בסופו של דבר הכריע בית משפט פדרלי לטובת השחורים וביטל את ההפרדה בקווים.

מאותו רגע היה קינג לפנים של המאבק לשוויון זכויות אזרחי לשחורים בכל מקום בארה"ב - ולאדם השנוא ביותר על אדמתה. ב-1964, אחרי כמעט עשור של מאבקים ומאבקי-נגד עקובים מדם למען הזכות להצביע ונגד ההפרדה הגזעית ברחבי הדרום, אחרי שהוביל את המצעד המיתולוגי על וושינגטון ונשא את נאום "יש לי חלום" ואחרי שהפך יעד למסע הכפשות, סחיטה ואיומים מצד ה-FBI, קיבל קינג את פרס נובל לשלום בשל מחויבותו למאבק לא-אלים. באותה שנה ובזו שאחריה הועברו חוק זכויות האזרח וחוק זכויות ההצבעה, ונדמה היה שמאבקו הוכתר בהצלחה, אבל הוא רק החל.

 

היה לו חלום באותו יום. וכשהתגשם - העז לחלום חלומות אחרים. קינג במצעד בוושינגטון ב-1963 (צילום: PBS)

 

בשלב זה יכול היה קינג להתמסר להפיכתו לסמל אמריקאי. הוא נאבק כנגד כל הסיכויים וניצח, היש סיפור אמריקאי מזה? אבל קינג סרב לשבת על זרי התהילה. שנים ספורות לאחר שהוא וחבריו למאבק הפכו את "שביתות השבת" בדיינרים שסירבו להגיש להם אוכל לאייקון של התנגדות, הלך קינג שלב קדימה ושאל: "מה זה עוזר לו, לאדם, שמרשים לו לשבת בדלפק ארוחת הצהריים בדיינר - אם הוא לא יכול להרשות לעצמו המבורגר?"

במקביל לרדיקליזציה הכלכלית הזו, הובילה אותו התנגדותו המובנית לאלימות גם למסקנה שכל עוד ארצות הברית שופכת מיליארדים על המלחמה שלה בוייטנאם, כל הכוונות הטובות של הנשיא האמיץ לינדון ג'ונסון לא יעזרו, וחלומות "החברה הגדולה" שלו לא יוכלו להתגשם.

לא עזרו כל האזהרות, מצד תומכיו הלבנים, שהוא מסכן את הסיכויים שלו ל"קרוסאובר" עם הדיבורים המסוכנים האלה. גם על אנשים כאלה היה לקינג מה לומר. הוא כינה את "המתון הלבן... המסור יותר לסדר מאשר לצדק, המעדיף שלום שלילי שהוא היעדר מתיחות על פני שלום חיובי שהוא נוכחותו של הצדק" אבן נגף גדולה יותר בדרכו של האדם השחור אל החירות מאשר הגזען הגלוי דוגמת חבר הקו-קלוקס-קלאן.

ב-1967 יצא קינג בצורה בלתי משתמעת לשני פנים נגד מלחמת וייטנאם, ובשחר הארבעה באפריל, 1968 ירה ג'יימס ארל ריי קליע מרובה ציד רמינגטון 760 לעבר קינג, שעמד על מרפסת חדרו במוטל לוריין בממפיס שבטנסי. הקליע פגע בצווארו של קינג - האדם השחור המוכר באמריקה מזה מאה שנה, סמל לבני עמו והאדם השנוא ביותר באמריקה הלבנה והשמרנית - וכעבור 14 שעות הוא מת.

 

ג'יימס בראון הציל את בוסטון מהתפרעות ענק לילה אחרי רצח קינג (סיפור לפעם אחרת) - וסייע להפוך את יום הולדתו לחג לאומי

 

מהומות אלימות פרצו בשכונות העוני בכל ערי אמריקה, והיוו את אחת מנקודות השיא של שנות ה-60 הסוערות, שהניחו את הרקע לריאקציה השמרנית של ניקסון ו"הרוב הדומם". אולם עשור בלבד לאחר מכן הוכח שקינג צדק: הקשת המוסרית של היקום אולי ארוכה, אבל היא נוטה לעבר הצדק.

ב-1979 הוגשה לראשונה בקונגרס הצעת חוק לקבוע את יום הולדתו של המנהיג, שמותו עשה רק טוב לתדמיתו והעביר אותו מתחום מה שמותר בחברה מנומסת להתווכח עליו, כחג לאומי. שש שנים לאחר מכן, בסיוע מסיבי של אמנים כמו סטיבי וונדר וג'יימס בראון ולמרות התנגדות הנשיא דאז רונלד רייגן ורוב בכירי מפלגתו, הוכתר המאבק בהצלחה ויום מרטין לות'ר קינג הבן נחוג לראשונה ב-20 בינואר 1986, ונקבע לדורות ליום שני השלישי בינואר. קינג עצמו, אגב, נולד ב-15 בחודש.

כיום משמש קינג - שלעג במכתבו המפורסם מכלא בירמינגהאם ללבן המתון, שאומר לשחור "אני תומך במטרה שלך, אבל לא בשיטות שלך" - כדי לנזוף בממשיכי דרכו הנאבקים נגד חוסר צדק, בין אם על רקע גזעני, מיני, כלכלי או אחר. גישתו הכלכלית הרדיקלית (יחסית לאמריקה) בכלל לא מוזכרת, וכך גם התנגדותו למיליטריזם המשתולל. אבל העובדות והמלים שכתב לא נמחקו, והן זמינות לכל מי שרוצה באמת לחשוב עליהן ביום החג הלאומי שנקבע לזכרו, והן ממשיכות לאתגר את ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות להיות נאמנה יותר להבטחתה - למתוח את קשת המוסר של היקום לעבר הצדק.

 

טראמפ ופנס בביקור חטוף אצל MLK - שמשקיף בפנים חתומות (צילום: אֶווָן ווּצ'י, AP)

 

הנשיא דונלד טראמפ, אם תהיתם, ציין את היום בביקור פתע שארך שתי דקות תמימות באנדרטה הלאומית לזכר מרטין לות'ר קינג הבן בוושינגטון הבירה, בחברת סגנו מייק פנס - זאת לאחר שעורר תמיהה בכך שלא קבע אף אירוע לציון היום בלו"ז הרשמי. במקביל תקף בנו של קינג הקרוי על שמו, את סגן הנשיא על ש"מינף" את שם אביו, בדברים שנשא היום, כדי להגן על השבתת הממשל בשם הדרישה להקמת חומה על גבול ארה"ב-מקסיקו.