המועמד הדמוקרטי לסנאט: לא אתמוך בנשק לישראל גם אם תותקף

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

עבדול אל-סייד, מועמד המפלגה הדמוקרטית, סירב להתחייב לכך. במקום זאת השיב כי אינו רוצה שכספי המסים של האמריקאים ישמשו לסבסוד מלחמות בחו"ל.  

האמירה הזו בולטת במיוחד משום שלא מדובר בשאלה על המלחמה בעזה, על ממשלת נתניהו או על סיוע צבאי שוטף. השאלה נוסחה כתרחיש של תקיפה על ישראל בידי מדינה אחרת, כלומר מצב שבו מדובר לכאורה בהגנה עצמית מפני איום חיצוני. גם אז, אל-סייד לא אמר שיתמוך במשלוח נשק.

בהמשך העימות החריף את דבריו כשאמר כי ישראל ואיראן "הוכיחו שתיהן שהן מסוכנות בדרכן". הוא גם טען שישראל דחפה את ארצות הברית להסתבכות צבאית מול איראן, עמדה שממקמת אותו באגף הביקורתי ביותר כלפי ישראל בתוך המפלגה הדמוקרטית.  

אל סייד אמר כי ישראל ואיראן "הוכיחו שתיהן שהן מסוכנות בדרכן". הוא גם טען שישראל דחפה את ארצות הברית להסתבכות צבאית מול איראן, עמדה שממקמת אותו באגף הביקורתי ביותר כלפי ישראל בתוך המפלגה הדמוקרטית. 

מולו עמד הרפובליקני מייק רוג'רס, שהשתמש בעימות כדי להציג את אל-סייד כמי שמתרחק מישראל דווקא ברגע שבו ביטחונה עומד במוקד. רוג'רס תקף אותו גם על כך שלא פרסם הודעה פומבית לציון 7 באוקטובר. אל-סייד השיב שכבר גינה בעבר את הטבח שביצע חמאס, וטען שהוא אינו מוכן להפוך כאב אנושי ל"תיאטרון פוליטי".  

העימות נערך ב-8 באוקטובר בגראנד רפידס והוא היה הראשון במרוץ על אחד המושבים החשובים ביותר בבחירות האמצע. המושב נותר פתוח, והמאבק עליו נחשב צמוד מספיק כדי להפוך את מישיגן לאחת המדינות שעשויות לקבוע איזו מפלגה תשלוט בסנאט הבא.

דווקא משום כך, לעמדות של אל-סייד כלפי ישראל יש חשיבות שחורגת ממישיגן. אם ינצח, הוא עשוי להפוך לאחד הסנאטורים הדמוקרטים הבולטים ביותר המזוהים עם קו המתנגד להמשך התמיכה הצבאית האמריקאית בישראל, גם בתרחישים שאינם קשורים ישירות למלחמה בעזה.

העמדה הזאת גם עלולה להקשות עליו בקרב חלק מהמצביעים היהודים במדינה. מישיגן היא מדינה שבה הסוגיה הישראלית טעונה במיוחד, לא רק בגלל הקהילה היהודית אלא גם בגלל הקהילה הערבית והפלסטינית הגדולה באזור דטרויט ודירבורן. במשך השנים האחרונות הפכה המדינה לאחד המקומות שבהם המתח בין שני צדי המפלגה הדמוקרטית סביב ישראל בולט במיוחד.

עבור בוחרים יהודים, ההבדל בין ביקורת על ממשלת ישראל לבין התנגדות לסיוע לישראל במקרה שהיא עצמה מותקפת הוא משמעותי. לכן התשובה של אל-סייד בעימות עשויה להפוך לנקודת מבחן מרכזית מבחינתו בשבועות הקרובים.

גם העובדה שהוא השווה בין ישראל לאיראן צפויה לעורר תגובות. בעוד שמבקריו יראו בכך השוואה מקוממת בין בעלת ברית של ארצות הברית לבין משטר עוין, אל-סייד הציג את הדברים כחלק מעמדה רחבה יותר נגד מעורבות אמריקאית במלחמות במזרח התיכון.

מבחינתו, המסר עקבי: פחות כסף אמריקאי למלחמות בחו"ל, פחות מחויבות אוטומטית לבעלות ברית, ויותר ריחוק ממעורבות צבאית במזרח התיכון. מבחינת יריביו, דווקא העקביות הזו היא הבעיה.

העימות גם חשף את המתח בתוך המפלגה הדמוקרטית עצמה. מצד אחד, יש בה אגף רחב שממשיך לתמוך בקשר הביטחוני עם ישראל גם תוך ביקורת קשה על ממשלתה. מצד שני, מועמדים כמו אל-סייד מייצגים קו שמבקש לצמצם את הסיוע הצבאי בצורה עמוקה הרבה יותר, ולעיתים לבטל אותו כליל.

במישיגן, כל מילה בנושא הזה עשויה להיות שווה קולות. השאלה אינה רק כמה מצביעים יהודים יתנגדו לעמדה של אל-סייד, אלא גם כמה מצביעים צעירים, ערבים ומוסלמים דווקא יראו בה סיבה לתמוך בו.

וזו בדיוק הסיבה שהרגע הזה בעימות חשוב יותר מהציטוט עצמו. אם אל-סייד יצליח לנצח במישיגן עם קו כזה, זו תהיה הוכחה לכך שהגבולות הפוליטיים של התמיכה בישראל בתוך המפלגה הדמוקרטית השתנו באופן עמוק.

אם יפסיד, ייתכן שהעימות הזה ייזכר כרגע שבו הבוחרים הבינו מה המשמעות המעשית של עמדותיו.

כך או כך, השאלה שנשאלה בגראנד רפידס היתה פשוטה מאוד: אם ישראל תותקף, האם תתמוך בשליחת נשק?

אל-סייד בחר לא לומר כן.