מה שהבית הלבן לא ראה: היועץ של השגריר האמריקאי חשוד שקבר דוחות קשים על ישראל
תחקיר "ניו יורק טיימס" מייחס לדיוויד מילשטיין, יועצו הבכיר של שגריר ארה"ב בישראל מייק האקבי, דפוס חריג של חסימה, עיכוב ושכתוב דיווחים דיפלומטיים על ההתנחלויות, אלימות מתנחלים, מות אזרחים אמריקנים והמשבר בעזה. האקבי דוחה את הטענות לחלוטין ותומכיו מציגים אותן כחלק ממסע נגד איש ימין פרו-ישראלי. אבל דיפלומטים ותיקים אומרים שהוויכוח האמיתי גדול מאדם אחד: האם הבית הלבן קיבל מהשגרירות בירושלים את התמונה המלאה
האזינו לכתבה זו
מה שהבית הלבן לא ראה: היועץ של השגריר האמריקאי חשוד שקבר דוחות קשים על ישראל
10.08.2026 23:00
סוכנויות הידיעות
ירושלים - וושינגטון. בסוף מרץ, בזמן שישראל וארצות הברית עסקו במלחמה מול איראן, התקבלה בישראל החלטה חריגה בהיקפה על הרחבת ההתיישבות ביהודה ושומרון. אנשי השגרירות האמריקנית בירושלים ראו במהלך התפתחות שעשויה להתנגש עם קו שהציב הנשיא דונלד טראמפ נגד סיפוח הגדה, והכינו דיווח דחוף שנועד להגיע למקבלי ההחלטות בוושינגטון.
הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים
Phone
הדוח הזה מעולם לא הגיע ליעדו.
לפי תחקיר שפרסם "ניו יורק טיימס", מי שבלם אותו היה דיוויד מילשטיין, בן 36, יועצו הבכיר של השגריר מייק האקבי ואחד האנשים המשפיעים ביותר בשגרירות בכל הנוגע ליהודה ושומרון ולעזה. העיתון דיווח כי שוחח עם 15 גורמים אמריקנים שעבדו עם מילשטיין או לצדו ועיין בעשרות מברקים, תזכירים ותכתובות פנימיות. לטענת גורמים אלה, מאז כניסתו לתפקיד באפריל 2025 הוא חסם חלק מהדיווחים, שינה אחרים באופן משמעותי ולעיתים עיכב אותם עד שאיבדו את הרלוונטיות שלהם.
התחקיר אינו טוען שמילשטיין פשוט ביקש לתקן ניסוחים. עריכת מברקים היא חלק טבעי מעבודתו של יועץ בכיר בשגרירות. הטענה החמורה היא שבכמה מקרים התוצאה שהגיעה לוושינגטון הייתה שונה מהותית מזו שהכינו הדיפלומטים בשטח, ולעיתים אפילו העבירה מסר הפוך.
התחקיר אינו טוען שמילשטיין פשוט ביקש לתקן ניסוחים. עריכת מברקים היא חלק טבעי מעבודתו של יועץ בכיר בשגרירות. הטענה החמורה היא שבכמה מקרים התוצאה שהגיעה לוושינגטון הייתה שונה מהותית מזו שהכינו הדיפלומטים בשטח, ולעיתים אפילו העבירה מסר הפוך. בתמונה: האקבי ומילשטיין
אחד המקרים הבולטים נגע לעלייה באלימות מתנחלים באביב. לפי הדיווח, אנשי השגרירות ביקשו להתריע כי הממשלה הישראלית אינה מצליחה להתמודד עם התופעה. במקום זאת נשלח לוושינגטון מברק שכותרתו הציגה את ישראל כמי שפועלת נגד ההסלמה, ובו הודגשו צעדים ישראליים נגד האלימות. התחקיר טוען כי מילשטיין היה מעורב בעיצובו מחדש של המסר.
המקרה הרגיש ביותר מבחינה אמריקנית נגע למותם של תשעה פלסטינים בעלי אזרחות אמריקנית ביהודה ושומרון. לאחר שאחד מהם, נסראללה אבו סיאם בן ה-19, נהרג בפברואר, עשרות חברי קונגרס דרשו ממזכיר המדינה מרקו רוביו לקבל מידע על החקירות. אנשי השגרירות הכינו לפי הדיווח מסמך שקבע כי בחלק גדול מהמקרים החקירות כמעט שלא התקדמו, חלק מהתיקים נסגרו ואיש לא הועמד לדין. מילשטיין, לפי הטיימס, התנגד להעברת הדוח המפורט ודחף לשליחת תשובה מצומצמת יותר שהציגה את הטיפול הישראלי בחקירות באופן חיובי יותר.
הטענה אינה מגיעה משום מקום. כבר בשנה שעברה דיווח אתר Responsible Statecraft כי דיפלומטים בשגרירות ניסחו מברק שהזהיר מפני ההידרדרות ההומניטרית בעזה ומפני הסכנה לחלוקת מזון שתסתיים באירועי נפגעים רבים. לפי אותו דיווח, המברק לא נשלח כפי שנכתב, ובמקומו יצא מסמך חיובי בהרבה על פעילות Gaza Humanitarian Foundation, הקרן שנתמכה בידי ארצות הברית וישראל. שני גורמים במחלקת המדינה תיארו אז את הנוסח שנשלח ככזה שנשמע כמעט כמו פרסומת לקרן.
גם כאן חשוב להדגיש את המחלוקת. GHF הוקמה כדי להחליף חלק ממנגנוני הסיוע הקיימים ברצועה, ותומכיה טענו שהיא מאפשרת להעביר מזון תוך צמצום יכולתו של חמאס להשתלט עליו. מבקריה טענו כי שיטת החלוקה יצרה מוקדי לחץ מסוכנים והביאה פלסטינים רעבים לאזורים שבהם התרחשו תקריות ירי קטלניות. בדיוק בגלל המחלוקת הזאת, האופן שבו השגרירות תיארה את פעילות הקרן לוושינגטון היה בעל משמעות מדינית.
לפי הטיימס, ההשפעה לא הסתכמה במברקים בודדים. כמה מהמרואיינים טענו כי עצם הידיעה שמילשטיין עלול לחסום או לשכתב דיווחים יצרה אפקט מצנן בתוך המחלקה המטפלת בעניינים הפלסטיניים. היקף המברקים שנשלחו ממנה, לפי הדיווח, ירד מכמה בשבוע למספר קטן בהרבה בכל חודש. חלק מהעובדים פשוט הפסיקו לכתוב על נושאים שחשבו שממילא לא יעברו.
מכאן נולדת הטענה החריפה באמת: שמקבלי ההחלטות בבית הלבן ובמחלקת המדינה עלולים היו לקבל תמונה מסוננת של מה שמתרחש בשטח. הטיימס ציין כי כמה מהגורמים שדיברו איתו לא היו מבקרי ישראל, אלא אנשי ממשל שתומכים בברית האמריקנית-ישראלית וחששו דווקא מכך שמידע חלקי יגרום לוושינגטון לקבל החלטות על בסיס תמונה לא מלאה.
מילשטיין עצמו רחוק מדמות של פקיד קריירה אנונימי. לפני שהגיע לשגרירות עבד אצל הסנאטור הרפובליקני טד קרוז, ובהמשך שירת בתקופת השגריר דיוויד פרידמן. הוא מזוהה עם הימין האמריקני הפרו-ישראלי ובעל קשרים עמוקים בעולם השמרני. הוא גם בנו החורג של איש התקשורת השמרני מארק לוין, אחד מתומכיו הבולטים של טראמפ ומבקר חריף של התקשורת האמריקנית ושל מתנגדי ממשלת נתניהו.
לתפקידו הנוכחי יש גם כוח מוסדי חריג. מאז שהשגרירות האמריקנית עברה לירושלים והקונסוליה האמריקנית בעיר מוזגה לתוכה, הדיווח על הפלסטינים אינו עובר עוד במסלול עצמאי לחלוטין. אנשי המחלקה לעניינים פלסטיניים פועלים בתוך אותה שגרירות ובכפיפות למבנה שבו לשגריר וליועציו יש יכולת רבה יותר להשפיע על מה שמגיע לבירה האמריקנית.
מילשטיין כבר עמד השנה במרכזן של כמה סערות. בספטמבר פורסם כי בהזמנה לחתונתו הופיעה אפשרות לתת מתנה כספית בדולרים או בשקלים. Politico העלה שאלות בנוגע לכך שאדם בעל סיווג ביטחוני גבוה מבקש מתנות כספיות גם מאזרחים זרים. ההזמנה שונתה לאחר מכן, ותומכיו של מילשטיין טענו שמדובר בנוהג חתונה רגיל בישראל שנופח בכוונה כדי להכפיש אותו. האקבי יצא להגנתו באופן חריף.
סערה נוספת נרשמה לאחר שנחשף שהאקבי נפגש בשגרירות בירושלים עם ג'ונתן פולארד, שהורשע בארצות הברית בריגול עבור ישראל וריצה 30 שנות מאסר. גורמים אמריקנים מסרו אז כי הפגישה הפתיעה את הבית הלבן ואת גורמי המודיעין. דוברת השגרירות דחתה חלק מהדיווח והדגישה שמילשטיין לא היה מעורב בתיאום הפגישה. הבית הלבן מסר שלא ידע עליה מראש, אך שטראמפ ממשיך לעמוד מאחורי האקבי.
הפרסומים האלה הובילו את תומכיו של מילשטיין לטעון כי התקשורת מחפשת אותו בגלל עמדותיו ובגלל הקשר המשפחתי ללוין. מבחינתם, לפקיד פוליטי שמונה בידי ממשל נבחר יש לא רק זכות אלא חובה לוודא שהשגרירות מקדמת את מדיניות הנשיא ולא את השקפת העולם של דיפלומטים מקצועיים.
זו גם הייתה רוח תגובתו של האקבי לתחקיר החדש. השגריר דחה את ההאשמות באופן גורף, טען שהסיפור בנוי על מקורות אנונימיים והאשים את הטיימס בפרסום טענות חסרות בסיס. הוא אף העלה אפשרות שהתוכן עלול להיות לשון הרע. מחלקת המדינה מסרה כי אנשי השגרירות ממוקדים בקידום סדר היום של "אמריקה תחילה".
אבל הטיימס מעלה שאלה שונה לחלוטין מזו של ימין מול שמאל או ישראלים מול פלסטינים. בכל שגרירות אמריקנית, השגריר הוא נציגו הפוליטי של הנשיא. במקביל, אחת ממשימות הליבה של הדיפלומטים המקצועיים היא לשלוח לוושינגטון הערכה מלאה ככל האפשר של המציאות, גם כשהיא לא נעימה לבית הלבן או לבעלת ברית.
דן קרצר, שכיהן כשגריר ארצות הברית בישראל בתקופת הנשיא ג'ורג' בוש הבן, ניסח את העיקרון הזה במשפט פשוט: שגרירות צריכה לדווח לוושינגטון על "הטוב, הרע והמכוער".
וזו אולי הנקודה המרכזית בפרשה. עדיין אין הוכחה פומבית לכך שההתערבויות המיוחסות למילשטיין שינו בפועל החלטות של טראמפ, רוביו או הבית הלבן. גם לא ברור עד כמה האקבי היה מודע לכל שינוי שנעשה במברקים. הטיימס עצמו מציין שאין כרגע דרך לקבוע מה הייתה ההשפעה המעשית של הדיווחים על המדיניות האמריקנית.
אבל אם הטענות יתבררו כנכונות, הבעיה אינה רק אם ישראל הוצגה בצורה חיובית מדי. הבעיה היא הרבה יותר בסיסית: שגרירות אינה אמורה להיות משרד יחסי ציבור. היא אמורה להיות העיניים והאוזניים של וושינגטון בשטח.
ואם העיניים ראו דבר אחד, אבל לבית הלבן הגיע דבר אחר, זו כבר לא שאלה של יחסי ציבור. זו שאלה של מדיניות חוץ.
