1. שינה פחות טובה - אור טבעי בחוץ חזק בהרבה מהתאורה שאנחנו מקבלים בתוך הבית, ולכן הוא משמש כאחד האותות החשובים ביותר לשעון הביולוגי של הגוף. לדברי לה פומה, אם השעון הזה לא מקבל את האותות הנכונים, מחזור השינה והערות עלול להשתבש. הוא ממליץ לצאת לכ-10 דקות במהלך השעה הראשונה אחרי שמתעוררים, כדי לעזור לגוף להבין שהיום התחיל ולתמוך בהפרשת המלטונין בשעות הערב.

2. שחיקה ועייפות נפשית - עבודה, בידור ומנוחה מתרחשים היום לא פעם מול אותו מסך, כך שגם כשנדמה שאנחנו "נחים", המוח ממשיך לקבל גירויים. לה פומה מכנה את השעות האלה "זמן אולטרה-מעובד" - זמן שנבלע בגלילה, במסכים ובהסחות דעת דיגיטליות. לדבריו, גם העובדה שאנחנו נמצאים רוב הזמן בחללים שבהם המבט נעצר במרחק קצר יכולה להוסיף לעומס. אחת ההמלצות שלו פשוטה במיוחד: פעם בשעה לגשת לחלון ולהביט החוצה במשך כדקה.
3. ערפול מחשבתי - אם אתם מרגישים שבשעות אחר הצהריים הראש כבר פחות חד, ייתכן שגם הסביבה שבה אתם נמצאים משחקת תפקיד. בחדרים שאינם מאווררים היטב רמות הפחמן הדו-חמצני יכולות לעלות, ומחקרים קישרו רמות גבוהות יותר שלו לירידה בביצועים קוגניטיביים. יציאה החוצה נותנת גם הפסקה מהאוויר הסגור וגם הזדמנות לעיניים להתמקד למרחק.
4. הצטברות שומן באזור הבטן - לפי לה פומה, כשמחזור השינה והערות יוצא מאיזון, גם הקצב הטבעי של הקורטיזול - הורמון שמושפע בין היתר מלחץ - עלול להשתנות. מחקרים קשרו פעילות לא תקינה של קורטיזול לעלייה בשומן בטני ובשומן שמצטבר סביב האיברים הפנימיים, אם כי הקשר מורכב. גם כאן, לדבריו, חשיפה לאור יום בשעות הבוקר יכולה לעזור לשמור על קצב יומי תקין יותר.
לה פומה מדגיש שלא כל דקה שאנחנו מבלים מחוץ לבית משפיעה באותה צורה. הליכה קצרה מהרכב למשרד, למשל, היא מבחינתו זמן "מקרי" בחוץ. ההמלצה שלו היא לנסות לצבור לפחות 17 דקות ביום של שהייה מכוונת בחוץ, רצוי במקום שבו אפשר לראות שמיים, עצים או מרחב פתוח. מי שחי בעיר צפופה יכול גם להתמקד בבניין מרוחק או להביט החוצה דרך חלון פתוח כשאין אפשרות לצאת.
המטרה, לדבריו, היא לא להפוך כל יום לטיול בטבע, אלא להכניס לשגרה כמה דקות שבהן הגוף באמת מקבל אור טבעי, אוויר פתוח ומבט למרחק. עבור מי שמעביר כמעט את כל היום בין ארבעה קירות, אפילו שינוי קטן כזה עשוי להיות התחלה טובה.