שתי זריקות רעל לא הרגו אותה: הרוצחת שנידונה למוות התעוררה וחזרה לדבר

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

ביום שלישי השבוע, שישה ימים לאחר האירוע שהסעיר את ארצות הברית, הגיע העדכון המדהים הבא. עורכי דינה של פייק הודיעו כי האישה שניסו להוציא להורג שבה להכרה והיא מסוגלת לדבר. היא עדיין מאושפזת במצב קשה, סובלת מפגיעות חמורות בזרועותיה וזקוקה לטיפול רפואי אינטנסיבי, אך שרדה את מה שאמור היה להיות רגעיה האחרונים. הרופאים עדיין אינם יודעים אם תחלים לחלוטין, וההערכות הן שגם אם תשרוד ללא סיבוכים נוספים, צפויה לה תקופת החלמה ממושכת.

הודעת עורכי הדין הוסיפה פרק בלתי נתפס לפרשה שכבר הפכה לאחת השערוריות הגדולות בתולדות מערכת ההוצאות להורג האמריקאית. מומחים לעונש מוות אומרים כי ככל הידוע, פייק היא האדם הראשון בארצות הברית ששרד הליך הוצאה להורג לאחר שכבר הוזרקו לגופו החומרים הקטלניים. בעבר התרחשו מקרים שבהם הוצאות להורג בוטלו או הופסקו לאחר ניסיונות כושלים להחדיר עירוי, אך במקרה הזה בוצע הליך ההזרקה עצמו, ולא פעם אחת אלא פעמיים.

שישה ימים לאחר האירוע שהסעיר את ארצות הברית, הגיע העדכון המדהים הבא. עורכי דינה של פייק הודיעו כי האישה שניסו להוציא להורג שבה להכרה והיא מסוגלת לדבר. היא עדיין מאושפזת במצב קשה, סובלת מפגיעות חמורות בזרועותיה וזקוקה לטיפול רפואי אינטנסיבי, אך שרדה את מה שאמור היה להיות רגעיה האחרונים. הרופאים עדיין אינם יודעים אם תחלים לחלוטין, וההערכות הן שגם אם תשרוד ללא סיבוכים נוספים, צפויה לה תקופת החלמה ממושכת.

כדי להבין כיצד הגיעה פייק למיטת ההוצאה להורג, צריך לחזור כמעט 31 שנה לאחור, לאחד ממקרי הרצח המזעזעים ביותר שידעה טנסי.

בינואר 1995 למדה פייק בתוכנית הכשרה מקצועית בנוקסוויל. היא הייתה אז בת 18, וניהלה מערכת יחסים עם צעיר בשם טדריל שיפ. פייק החלה לחשוד כי תלמידה אחרת בתוכנית, קולין סלמר בת ה־19, מנסה להתקרב לבן זוגה. על פי ממצאי בית המשפט, החשד הזה הפך למניע לרצח מתוכנן, שבוצע באכזריות יוצאת דופן.

פייק, שיפ וצעירה נוספת בשם שדולה פיטרסון פיתו את סלמר לצאת עמם לאזור מיוער ומבודד ליד הקמפוס. שם הותקפה סלמר במשך זמן ממושך. התוקפים הכו אותה, דקרו אותה ופצעו אותה שוב ושוב. לבסוף נהרגה לאחר שספגה פגיעות קשות בראשה. במהלך החקירה התברר שפייק אף לקחה פיסת גולגולת מגופתה של הקורבן ושמרה אותה כמזכרת.

פרטי הרצח זעזעו את הציבור האמריקאי. פייק הורשעה ברצח מדרגה ראשונה ובקשירת קשר לביצוע רצח, וב־1996 נגזר עליה עונש מוות. שיפ נידון למאסר עולם, ואילו פיטרסון, ששיתפה פעולה עם החוקרים, קיבלה עונש קל בהרבה. פייק הפכה לאישה היחידה באגף הנידונים למוות בטנסי, ומאז ניהלה מאבק משפטי ממושך בניסיון למנוע את הוצאתה להורג.

במשך השנים טענו עורכי דינה כי ילדותה הקשה, שכללה התעללות מינית ופיזית, הזנחה ובעיות נפשיות חמורות שלא טופלו, צריכה להילקח בחשבון בבחינת עונשה. הם הדגישו כי ביצעה את הרצח בהיותה בת 18 בלבד וכי מאז חלפו כמעט שלושה עשורים שבהם השתנתה והתבגרה. מנגד, בני משפחתה של קולין סלמר התעקשו כי חומרת הרצח מחייבת את מימוש גזר הדין וכי הגיע הזמן לעשות צדק עם הקורבן.

בסופו של דבר נדחו בקשותיה של פייק לחנינה ולהקלה בעונש, ובית המשפט העליון של טנסי קבע כי ההוצאה להורג תתקיים ב־30 בספטמבר 2026. המדינה נערכה לביצוע גזר הדין באמצעות זריקה קטלנית של פנטוברביטל, חומר המשמש במינונים מסוימים להרדמה, אך במינון גבוה מסוגל לגרום לדיכוי נשימתי ולמוות.

עוד לפני מועד ההוצאה להורג הזהירו עורכי דינה של פייק מפני הסכנות הכרוכות בהליך. לדבריהם, היא סובלת מבעיה רפואית המשפיעה על כלי הדם שלה, והם חששו שצוות בית הסוהר יתקשה להחדיר את העירוי בצורה תקינה. במסגרת ההליכים המשפטיים אף ביקשה פייק לבחון שיטות הוצאה להורג אחרות, אך בקשותיה לא מנעו את ביצוע ההזרקה.

בערב 30 בספטמבר הוכנסה פייק לחדר ההוצאה להורג במתקן ריברבנד. ההליך התעכב במשך שעות בשל התפתחויות משפטיות של הרגע האחרון, אבל לאחר שהוסרו המכשולים החלו הסוהרים בהכנות. עדים שנכחו במקום סיפרו כי פייק נראתה רגועה יחסית בתחילת ההליך. בדבריה האחרונים אמרה שהיא מוכנה להיות חופשייה ותיארה את הרגע כיום שבו היא נפרדת מהעולם באהבה.

בסביבות השעה 7:30 בערב החלה ההזרקה. אלא שבמקום לשקוע במהירות בחוסר הכרה ולאחר מכן למות, כפי שהמדינה ציפתה, פייק המשיכה להגיב לסביבתה. היא התלוננה על כאבים בזרועה. בהמשך נשמעו ממנה קולות נשימה ונחירות שנמשכו זמן ממושך, אף שכבר הייתה אמורה להיות מחוסרת הכרה.

אנשי צוות ההוצאה להורג החליטו להזריק מנה נוספת של פנטוברביטל. גם היא לא הביאה למותה. העדים במקום הבינו בהדרגה כי משהו השתבש באופן חמור. הווילון המפריד בין חדר ההוצאה להורג לבין אזור הצפייה נסגר, אך פייק המשיכה לנשום. במשך זמן ממושך לא נמסר הסבר ברור למה שהתרחש מאחורי הווילון.

בסופו של דבר נאלצו הרשויות להפסיק את ההליך. סמוך לשעה תשע בערב הוצאה פייק מהכלא באמבולנס והועברה לבית חולים באזור נאשוויל. ניסיונה של טנסי לבצע את גזר הדין הסתיים בכישלון, אבל מצבה הרפואי של האסירה היה קשה מאוד.

ביומיים שלאחר מכן התבררו ממדי הפגיעה. עורכי דינה דיווחו כי היא מחוסרת הכרה, מונשמת ומטופלת בתרופות ובאמצעים רפואיים שנועדו להציל את חייה. שתי זרועותיה היו נפוחות, ונראו עליהן כוויות ושלפוחיות. לטענת ההגנה, התופעות הללו מעוררות חשד שהחומר הקטלני לא הוזרק כראוי לתוך מחזור הדם, אלא דלף לרקמות הסמוכות לכלי הדם.

האפשרות הזאת הפכה למוקד מרכזי בחקירת האירוע. כאשר חומר המיועד להזרקה תוך־ורידית חודר לרקמות שמסביב לווריד, הוא עלול לגרום לפגיעה מקומית קשה. במקרה של חומר כמו פנטוברביטל, הזרקה שאינה מתבצעת כראוי עלולה גם למנוע מהחומר להגיע במהירות ובריכוז הדרוש למחזור הדם. מומחים רפואיים שצוטטו בתקשורת האמריקאית העריכו כי כשל בהחדרת העירוי או בזיהוי התקלה עשוי להסביר כיצד שרדה פייק את ההליך.

עם זאת, נכון לעכשיו לא פורסמה מסקנה רפואית או משפטית סופית הקובעת בדיוק מה השתבש. משרד בתי הסוהר של טנסי טוען כי הצוות פעל בהתאם לפרוטוקול המאושר וכי החומר שבו נעשה שימוש הוכיח את יעילותו בעבר. הרשויות לא סיפקו עדיין הסבר מלא לכישלון, והפער בין גרסת המדינה לבין טענות עורכי הדין צפוי לעמוד במרכז החקירה.

מושל טנסי, הרפובליקני ביל לי, התקשה להסתיר את הזעזוע. יום לאחר ניסיון ההוצאה להורג הוא הגדיר את המקרה כטרגדיה ואמר כי האירוע מטריד אותו מאוד. לדבריו, הציבור בטנסי זכאי למערכת שמבצעת את החלטות בתי המשפט באופן תקין, והמדינה חייבת לברר בדיוק מה התרחש.

לי הודיע על השעיית ההוצאות להורג הנוספות שתוכננו עד סוף 2026 והורה על בדיקה מקיפה באמצעות גורם חיצוני. במקביל התפטר נציב בתי הסוהר פרנק סטראדה. בכך הפכה הפרשה ממשבר רפואי ומשפטי למשבר ניהולי ופוליטי במערכת הכליאה של המדינה.

זוהי גם אינה הפעם הראשונה שבה טנסי מתמודדת עם בעיות בפרוטוקול ההוצאות להורג. בשנת 2022 כבר הורה המושל על השעיית הוצאות להורג לאחר שהתגלו ליקויים באופן שבו המדינה בדקה והכינה את החומרים הקטלניים. בעקבות הביקורת נכתב פרוטוקול חדש, שאמור היה להבטיח שההליכים הבאים יהיו בטוחים יותר מבחינת ביצועם ויעמדו בדרישות החוק. כעת, לאחר ניסיון ההוצאה להורג של פייק, מתברר שגם המערכת המעודכנת אינה חסינה מתקלות חמורות.

לפרשה יש גם היבט נוסף שמעורר שאלות. במשך שנים מתקשות מדינות בארצות הברית להשיג חומרים המשמשים להוצאות להורג, בין היתר משום שיצרניות תרופות רבות מסרבות למכור את מוצריהן לצורך זה. בטנסי התעוררו שאלות לגבי מקור הפנטוברביטל שבו נעשה שימוש, אך הרשויות אינן חושפות את זהות הספק, בהתאם לחוקים המאפשרים לשמור בסוד פרטים הקשורים לביצוע הוצאות להורג.

עורכי הדין של פייק דורשים כעת לשמר את כל הראיות הקשורות לניסיון ההוצאה להורג, לרבות בקבוקוני החומר, פרטי הייצור, מספרי האצווה, הרישומים הרפואיים ותיעוד פעולות צוות הביצוע. הם חוששים שחלק מהמידע עלול להיעלם או להישמד לפני שניתן יהיה לברר באופן עצמאי את נסיבות האירוע. המדינה טוענת כי היא כבר פועלת לשימור הראיות הרלוונטיות.

בינתיים מתעוררת שאלה משפטית יוצאת דופן: האם טנסי תוכל לנסות להוציא את פייק להורג פעם נוספת?

החוקה האמריקאית אוסרת על ענישה אכזרית ובלתי רגילה, אך בתי המשפט בארצות הברית לא קבעו באופן גורף שניסיון הוצאה להורג שנכשל מונע מהמדינה לבצע ניסיון נוסף. בעבר כבר התעוררו מקרים שבהם נידונים למוות שרדו הליכים שנעצרו, ולאחר מכן נדרשו בתי המשפט להכריע אם ניתן לחדש אותם.

אלא שהמקרה של פייק חריג במיוחד, משום שההליך לא נעצר רק בשל קושי טכני בהחדרת המחטים. החומר הקטלני כבר ניתן לה, ובכל זאת שרדה. עורכי דינה צפויים לטעון כי ניסיון נוסף יהיה בגדר ענישה אכזרית במיוחד, וכי המדינה כבר גרמה לה סבל גופני קיצוני במסגרת ביצוע גזר הדין.

מצד שני, גזר הדין המקורי לא בוטל. פייק עדיין מורשעת ברצח מדרגה ראשונה ועדיין נידונה למוות. אם מצבה הרפואי ישתפר, שאלת מעמדה המשפטי עשויה להפוך לאחד המאבקים החוקתיים המסקרנים ביותר בתחום עונש המוות בארצות הברית.

במרכז הסיפור נמצאת גם משפחתה של קולין סלמר, הצעירה שנרצחה בשנת 1995. אמה של סלמר נכחה בניסיון ההוצאה להורג, ולדבריה, כישלונו מנע ממנה וממשפחתה את סגירת המעגל שלה המתינו עשרות שנים. מבחינת המשפחה, פייק אינה רק אישה שחוותה הליך רפואי מזעזע, אלא מי שהורשעה ברצח אכזרי במיוחד של בתם.

העימות בין שתי נקודות המבט הללו מלווה את הפרשה מאז תחילתה. ארגונים המתנגדים לעונש המוות רואים במה שהתרחש בטנסי הוכחה לכך שלא ניתן להבטיח הוצאה להורג נטולת סבל או טעויות. משפחות של קורבנות רצח ותומכי עונש המוות מצביעים מנגד על חומרת הפשעים ועל גזרי הדין שניתנו לאחר הליכים משפטיים ממושכים, וטוענים כי כישלון טכני אינו מבטל את זכות המדינה לממש עונש שנקבע כחוק.

אלא שכעת, כשהמחלוקת המשפטית והציבורית נמשכת, המציאות הרפואית סיפקה תפנית נוספת. ביום שלישי הודיעו עורכי דינה של פייק כי בניגוד לכל החששות, היא שבה להכרה ומסוגלת לדבר. לדבריהם, למרות מצבה הקשה, היא מתקשרת עם סביבתה וממשיכה לקבל טיפול רפואי שנועד להציל את חייה.

הפרוגנוזה שלה עדיין אינה ברורה. עורכי הדין מדגישים כי אין לדעת בשלב זה אם תישאר עם נזקים גופניים קבועים, וכי גם במקרה של החלמה צפוי לה תהליך ממושך. עם זאת, עצם העובדה ששבה להכרה לאחר שתי מנות של חומר קטלני, תקופה של חוסר הכרה והנשמה מלאכותית, מעוררת עניין רפואי ומשפטי יוצא דופן.

בארצות הברית, שבה עונש המוות נותר אחד הנושאים השנויים ביותר במחלוקת, המקרה הזה עשוי להשפיע גם על מדינות אחרות המבצעות הוצאות להורג באמצעות זריקות קטלניות. שאלות לגבי הכשרת הצוותים, איכות החומרים, הפיקוח הרפואי והאפשרות לזהות בזמן אמת כשל בהליך אינן ייחודיות לטנסי. במדינות נוספות כבר התרחשו בשנים האחרונות הוצאות להורג ממושכות או מסובכות, והפרשה הנוכחית עלולה להגביר את הדרישה לשקיפות ולפיקוח.

אבל מעבר לכל השאלות החוקתיות, הרפואיות והמוסריות, קשה להתעלם מהתמונה החריגה שנוצרה בנאשוויל. אישה שהורשעה ברצח אכזרי, שנידונה למוות לפני שלושים שנה ושכבר נקשרה למיטת ההוצאה להורג, עברה את ההליך שאמור היה לסיים את חייה. שתי מנות של חומר קטלני הוזרקו לגופה. היא איבדה את הכרתה, הונשמה במשך ימים, וסבלה מפגיעות קשות.

ואז, שישה ימים לאחר שהמדינה ניסתה להמית אותה, קריסטה פייק פקחה את עיניה וחזרה לדבר.

טנסי עדיין מנסה להבין כיצד הדבר קרה. עורכי דינה כבר נערכים לקרב המשפטי הבא. משפחת הקורבן נותרה ללא סגירת המעגל שלה המתינה עשרות שנים. ובמרכז כל אלה נמצאת אישה אחת שהמדינה גזרה את מותה, ניסתה לבצע את גזר הדין, וכעת אינה יודעת אם תוכל או תרצה לנסות שוב.