מ״שמע ישראל״ למחיאות כפיים בנתב״ג: שמונה השעות שבהן 177 ישראלים ניצלו פעמיים

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

בשעה 18:36 נגעו גלגליו של מטוס פליי דובאי במסלול בנמל התעופה בן גוריון. על סיפונו היו 177 נוסעים ישראלים שהמריאו בבוקר מדובאי, אבל לא באותו מטוס שבו התחילו את המסע. משני צדדיו של המטוס היו שני מטוסי קרב של חיל האוויר, שליוו אותו מרגע שנכנס למרחב האווירי הישראלי ועד לנחיתה. על הקרקע המתינו צוותי חירום, אנשי רפואה ואנשי מקצוע שהוכנו לתת תמיכה נפשית. בני המשפחות חיכו בטרמינל.  

זו הייתה הפעם השנייה באותו יום שהנוסעים האלה נחתו בשלום.

הפעם הראשונה הייתה הרבה פחות מובנת מאליה.

כמה שעות קודם לכן הם ישבו במטוס בואינג של פליי דובאי, בדרך מדובאי לתל אביב. הטיסה המריאה בשעה 03:05 לפי שעון גריניץ', טיפסה לגובה שיוט של כ־34 אלף רגל והמשיכה במסלול הרגיל דרך המרחב האווירי הסעודי לכיוון ירדן וישראל. שום דבר בשלב הזה לא רמז על מה שעומד לקרות. 

ואז נשמעו הצעקות.

רק על הקרקע החלו רבים מהנוסעים להבין עד כמה חריג היה מה שעבר עליהם. הקברניט וטייס המשנה פונו לבית חולים. החשוד נעצר בידי הרשויות הסעודיות. הנוסעים נותרו בטאבוק, והחל פרק חדש בסיפור: איך מחזירים כמעט 180 ישראלים מסעודיה הביתה.  

״שמענו צרחות במטוס״, סיפרה מאוחר יותר מרים, אחת הנוסעות. לדבריה, כשהדלת של תא הטייס נפתחה התגלתה תמונה מבהילה: דם, טייס פצוע ואדם חמוש באולר. ״הרגשנו שאנחנו עומדים להתרסק״, סיפרה. ״צרחתי 'שמע ישראל'״.  

נוסעת אחרת תיארה את הרגע שבו הבינה שהבעיה אינה עוד אירוע רפואי או תקלה טכנית. ״המטוס פשוט התחיל לצנוח״, סיפרה. לדבריה, הנוסעים החלו לצרוח כשהרגישו את הירידה החדה והבינו שמשהו אינו כשורה בתא הטייס.  

נתוני הטיסה מראים עד כמה חריג היה מה שהרגישו בגוף.

בשעה 05:21 לפי שעון גריניץ' החל המטוס בירידה תלולה. אחריה הגיעה עלייה חדה, ואז ירידה נוספת. לפי הנתונים שניתחו פלייטרדאר24 ורויטרס, בשלב מסוים איבד המטוס כמעט 14 אלף רגל - יותר מארבעה קילומטרים - בתוך פחות מחצי דקה. לאחר מכן הוא התייצב בסביבות 15 אלף רגל, אך המשיך להציג תנודות חריגות בגובה ובמהירות.  

עבור האנשים שישבו מאחור, אלה לא היו מספרים על מסך.

״היו רגעים שהיינו בטוחים שזה הסוף״, סיפרה אחת הנוסעות. ״בזמן האירוע התפללנו, אמרנו 'שמע ישראל'״. 

בתא הטייס, לפי הגרסה שמסרו בהמשך גורמים ישראליים, התחולל מאבק על השליטה במטוס. טייס המשנה, שגורם ישראלי זיהה כאזרח עומאן, חשוד שדקר את הקברניט וניסה לגרום להתרסקות. ישראל מגדירה כעת את האירוע כאירוע ביטחוני חמור, אך חשוב להדגיש: פליי דובאי עצמה הודיעה גם אחר הצהריים כי המניע והנסיבות עדיין נמצאים בחקירה וביקשה להימנע ממסקנות מוקדמות.  

מה שהתרחש בשניות הבאות הוא כנראה הסיבה שכל 177 הישראלים הגיעו הערב הביתה.

צביקה מנס, מנכ״ל חברת החיתום ברק לאומי, היה בין הנוסעים. אשתו עמדה סמוך לתא הטייס משום שבתם הייתה בשירותים כאשר שמעה את הצעקות. לדבריו, היא הבחינה בטייס חלופי שישב במטוס והזעיקה אותו. מנס ושני נוסעים נוספים הצטרפו אליו ונכנסו לתא הטייס.

״אני מלא דם. זה היה מטורף״, סיפר לאחר מכן.  

לפי עדותו, טייס חלופי מאיי פיג'י נחלץ לעזרה. רופא שהיה בין הנוסעים טיפל בטייס הפצוע. נוסעים ואנשי צוות השתלטו על החשוד, והשליטה במטוס הוחזרה לאנשי צוות אחרים. רויטרס דיווחה כי למעשה היה על המטוס צוות טייסים נוסף, שנועד להחליף את הצוות המקורי, והוא שסייע להביא את המטוס לנחיתה.  

בינתיים, המטוס עצמו כבר צעק לעולם שמשהו נורא קורה בתוכו.

בשעה 05:28:48 הופעל קוד 7700 - קוד החירום הכללי של התעופה האזרחית. כשש דקות לאחר מכן הופיע 7500. זה כבר קוד אחר לחלוטין: ״התערבות בלתי חוקית״, הקוד המזוהה עם חטיפת מטוס. המטוס פנה מערבה, חדר לזמן קצר למרחב האווירי הירדני, הסתובב ב־180 מעלות ואז המשיך דרום־מערבה לכיוון טאבוק שבסעודיה.  

בישראל, תמונת המכ״ם נראתה כמו תחילתו של תרחיש בלהות: מטוס עמוס ישראלים שהיה בדרכו לנתב״ג, סטה מהמסלול, איבד גובה ושידר קוד המעיד על השתלטות בלתי חוקית.

מטוסי קרב הוזנקו. ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ״ל עודכנו. מערכת הביטחון ורשות שדות התעופה הפעילו את הנהלים המיועדים בדיוק לתרחיש כזה.  

אבל בתוך המטוס, הנוסעים עדיין לא ידעו אם ניצחו.

אחד הישראלים שהשתתף בהשתלטות צילם את עצמו כשדם על פניו. הוא אמר למצלמה שהם נמצאים במהלך מה שהם מבינים כחטיפת מטוס, שהחשוד נוטרל ושהם עומדים לנחות במקום שאינו מוכר להם. המשפט שחזר בדבריו היה פשוט: ״אנחנו צריכים עזרה״.  

ואז הופיעה מתחת למטוס אדמת סעודיה.

היעד החדש היה טאבוק, עיר בצפון מערב הממלכה. עבור ישראלים רבים על המטוס היה בכך משהו כמעט סוריאליסטי: אחרי מאבק בתא הטייס וחשש שהמטוס עומד להתרסק, המקום הבטוח ביותר עבורם היה דווקא מדינה שאין לה יחסים דיפלומטיים עם ישראל.

המטוס נחת בשלום.

רק על הקרקע החלו רבים מהנוסעים להבין עד כמה חריג היה מה שעבר עליהם. הקברניט וטייס המשנה פונו לבית חולים. החשוד נעצר בידי הרשויות הסעודיות. הנוסעים נותרו בטאבוק, והחל פרק חדש בסיפור: איך מחזירים כמעט 180 ישראלים מסעודיה הביתה.  

ישראל רצתה לעשות זאת בעצמה.

לפי רויטרס, חיל האוויר נערך לשלוח מטוסי ״שמשון״ לסעודיה כדי לאסוף את הנוסעים. אלא שסעודיה דחתה את הבקשה לאפשר למטוסים ישראליים להגיע לשטחה. בסופו של דבר הוחלט שהנוסעים יוחזרו באמצעות מטוס חלופי של פליי דובאי.  

גם אז הדרמה לא הסתיימה.

חלק מהנוסעים, אחרי מה שעברו בבוקר, חששו לעלות שוב על מטוס של אותה חברה. לפי דיווחים בישראל, היו מי שביקשו מטוס ישראלי. אל על הציעה לסייע. ישראל בחנה אפשרויות אחרות. בסופו של דבר צוות המטוס החלופי של פליי דובאי עבר בדיקה ואושר בידי גורמי הביטחון הישראליים, וכל הנוסעים עלו לטיסה.  

הם שהו על אדמת סעודיה כשמונה שעות.

ואז, בפעם השנייה באותו יום, הם המריאו לישראל.

הפעם איש לא התייחס לטיסה כאל עוד קו שגרתי מדובאי לתל אביב. כשהמטוס התקרב לישראל חיכו לו באוויר שני מטוסי קרב של חיל האוויר. הם הצטרפו אליו וליוו אותו עד נתב״ג.  

אפשר לראות בליווי הזה אמצעי ביטחוני. עבור האנשים שישבו בתוך המטוס, קשה שלא לראות בו גם תמונה שמסכמת את כל היום: בבוקר הוזנקו מטוסי קרב משום שבישראל חששו שהמטוס שלהם נחטף. בערב מטוסי הקרב ליוו אותם הביתה.

בשעה 18:36 הסתיים המסע.

גלגלי המטוס נגעו במסלול בנתב״ג. משפחות חיכו בטרמינל 1. צוותי מד״א ורפואה המתינו בצד המסלול, ולצדם אנשי מקצוע שנועדו לסייע לנוסעים אחרי האירוע הטראומטי.  

אבל הסיפור עדיין לא באמת הסתיים.

בישראל אומרים כי טייס המשנה ניסה לרסק את המטוס וכי מדובר בחשד לפיגוע. שר הביטחון ישראל כ״ץ אף הגדיר את האירוע כ״ניסיון פיגוע ג׳יהאדיסטי״. מנגד, פליי דובאי מקפידה בשלב זה על ניסוח מצומצם בהרבה: החברה מאשרת שהתרחש עימות בתא הטייס, שאנשי צוות שלה השתלטו על האירוע ושהמטוס הונחת בשלום, אך אומרת במפורש שהמניע עדיין אינו ידוע ונמצא בחקירה.  

לכן השאלות הגדולות נשארות פתוחות: האם טייס המשנה תכנן את המעשה מראש; האם העובדה שהמטוס היה בדרכו לישראל הייתה חלק מהבחירה שלו; מה בדיוק קרה בין שני הטייסים בשניות שלפני הדקירה; ומי הפעיל את קודי החירום שאפשרו לעולם שבחוץ להבין מה מתחולל בתא הטייס.

גם הסעודים, האמירתים והישראלים יצטרכו להרכיב עכשיו את הדקות האלה מחדש, באמצעות הקלטות תא הטייס, נתוני הטיסה, עדויות אנשי הצוות והנוסעים וחקירת החשוד.

אבל דבר אחד כבר אינו זקוק לחקירה.

במשך פחות מחצי דקה המטוס איבד כמעט ארבעה קילומטרים מגובהו. בתוך תא הטייס היה אדם עם סכין וטייס פצוע. מאחור ישבו משפחות, ילדים ונוסעים שלא ידעו אם יגיעו לקרקע בחיים. כמה מהם קמו מהמושבים, רצו קדימה ונכנסו למקום שממנו הגיעו הצרחות. אנשי צוות וטייסים שהיו במקרה על המטוס השלימו את מה שהם התחילו.  

כשהכול הסתיים, הם לא הגיעו לתל אביב. הם הגיעו לסעודיה.

רק שמונה שעות מאוחר יותר, אחרי חקירות, פחד נוסף מטיסה, החלפת מטוס ובדיקות ביטחוניות, הופיעה ישראל שוב מתחת לחלונות.

בבוקר הם אמרו ״שמע ישראל״ משום שחשבו שהם עומדים למות.

בערב, שני מטוסי קרב ישראליים ליוו אותם את הקילומטרים האחרונים הביתה.