
הסיבה פשוטה: כשמספר העובדים במשק גדל, צריך ליצור מדי חודש מספיק משרות כדי לספק עבודה למצטרפים החדשים. אבל כשיותר אנשים פורשים וכמעט שאין עובדים חדשים שמחליפים אותם, נדרשות פחות משרות כדי לשמור על האבטלה ברמה יציבה.
לפי דוח חדש של Oxford Economics, כיום המשק האמריקאי צריך להוסיף כ־50 אלף משרות בחודש כדי ששיעור האבטלה לא יעלה. עד 2027 המספר הזה עשוי לרדת לאפס, וב־2028 הוא עלול להפוך לשלילי. כלומר, גם אם מספר המשרות במשק יקטן מעט, האבטלה עדיין עשויה להישאר יציבה משום שגם מספר האנשים שמחפשים עבודה יצטמצם.

גל פרישה של דרום הבייבי בום ישנה את שוק העבודה האמריקאי
רק לפני כמה שנים התמונה הייתה שונה לחלוטין. גל ההגירה שלאחר מגפת הקורונה הגדיל מאוד את כוח העבודה, וב־2022 וב־2023 נדרשו כ־200 אלף משרות חדשות מדי חודש כדי לעמוד בקצב. מאז, ההגירה הצטמצמה והאוכלוסייה המשיכה להזדקן. לפי הבית הלבן, יותר מ־605 אלף בני אדם גורשו מאז שובו של הנשיא דונלד טראמפ לתפקיד בינואר 2025, ובמקביל חלה ירידה במספר חוצי הגבול ובכניסה החוקית למדינה.
הגורם השני הוא גל הפרישה של דור הבייבי בום, שצפוי להגיע לשיאו בין 2026 ל־2029. מספר גדול של עובדים יעזוב בתקופה קצרה יחסית, והרבה יותר אמריקאים ייצאו משוק העבודה מאשר יצטרפו אליו. החוקרים מעריכים כי זו תהיה תופעה שלא נראתה בארצות הברית לפחות מאז שנות ה־60.
הירידה במספר העובדים עשויה להקל על נתוני האבטלה, אך היא מביאה איתה בעיות אחרות. מעסיקים עלולים להתקשות למצוא עובדים מנוסים, ארגונים יאבדו ידע שנצבר במשך שנים, והלחץ על מערכות הפנסיה והבריאות צפוי לגדול. מחסור בעובדים עלול להיות מורגש במיוחד במדינות ובענפים שנשענים על מהגרים, ובהם אזורים בקליפורניה, פלורידה, ניו ג'רזי, ניו יורק וטקסס.
למרות זאת, החוקרים אינם צופים בשלב זה עלייה חדה באבטלה. ענפים יציבים כמו מערכת הבריאות צפויים להמשיך לגייס עובדים ולשמור על צמיחה מתונה במספר המשרות. אבל הנתונים יצטרכו להיקרא אחרת: אם בעבר ירידה בגיוס עובדים נתפסה מיד כסימן להיחלשות המשק, בשנים הקרובות היא עשויה לשקף בעיקר מציאות שבה פשוט נשארו פחות עובדים.