שעות אחר הצהריים של שבת הופרו בבת אחת בקמפוס אוניברסיטת דרום פלורידה בסנט פיטרסבורג. עשן כבד עלה לשמיים מעל מבנה בן שמונים שנה, ששימש לב המחקר הימי של המוסד. בתוך זמן קצר התפתחה השריפה לאירוע חירום בדרגה שנייה — מהחמורים בסולם הסיכון של שירותי הכבאות.
הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים
כמאתיים כבאים וכשישים רכבי כיבוי הוזעקו למקום מכל רחבי האזור. הלהבות פרצו מן הגג בעוצמה, עמודי עשן שחור נראו למרחקים, ובמפרץ טמפה השתקף האור הכתום המאיים של האש. הרחובות הסמוכים נסגרו, ואזורי קריסה הוגדרו מחשש להתמוטטות המבנה הוותיק.
אך הנזק האמיתי אינו ניתן לכימות.

כמאתיים כבאים וכשישים רכבי כיבוי הוזעקו למקום מכל רחבי האזור. הלהבות פרצו מן הגג בעוצמה, עמודי עשן שחור נראו למרחקים, ובמפרץ טמפה השתקף האור הכתום המאיים של האש. הרחובות הסמוכים נסגרו, ואזורי קריסה הוגדרו מחשש להתמוטטות המבנה הוותיק
הבניין לא היה רק מבנה — אלא ארכיון חי של ידע. מי שמדמיין ספרים או ציוד שנשרפים, מחמיץ את עומק האובדן. בתוך המעבדות נשמרו דגימות סביבתיות נדירות, נתונים על שינויי אקלים, מחקרים על הוריקנים, תופעת "גאות אדומה", תנועת דגים ומערכות אקולוגיות ימיות — תוצרים של עשרות שנות עבודה בשטח.
"אין גיבוי לטבע," כתב אחד הסטודנטים. "אין ענן שמחזיר דגימות שנאספו לפני עשרות שנים."
פרנק ביאפורה, חבר סגל, אמר בזמן שצפה בלהבות: "זה נראה כמו הרס מוחלט. לכולנו יש כאן מעבדות, והדבר הראשון שבדקנו הוא שכולם בטוחים."
האתגר לא הסתכם באש בלבד. בתוך המעבדות אוחסנו חומרים כימיים רבים, שהפכו את האירוע למסוכן במיוחד. האש הפכה למעשה למעין כור כימי בלתי נשלט, והכבאים נאלצו לפעול תחת מגבלות קשות וחשש מפליטת חומרים מסוכנים. האפשרות לפינוי תושבים מהאזור נבחנה ברצינות.
לצפייה: https://www.instagram.com/reel/DX2yYbaPKrw/?utm_source=ig_web_copy_link&igsh=NTc4MTIwNjQ2YQ==
מאמנת ההפלגה של האוניברסיטה, אליסון ג'ולי, עמדה סמוך לנמל וצפתה בלהבות המתקרבות לסירות. "זה נראה כמו אובדן מוחלט," אמרה. "ציוד אפשר להחליף — שנים של מחקר לא."
בתוך האסון היה גם שמץ של מזל. הרוח נשבה מזרחה והרחיקה את האש מאזורי המגורים בקמפוס. "אם האש הייתה נעה מערבה, זה היה מסוכן הרבה יותר," אמר ביאפורה. צוותי הכיבוי פעלו שעות ארוכות עד שהצליחו לבלום את ההתפשטות. לא דווח על נפגעים, הודות לפינוי מהיר.
ההלם בקמפוס היה מוחשי. סטפן טרנר, סטודנט בן 22, סיפר: "זה מסוג הדברים שאתה שומע עליהם מרחוק — ופתאום זה קורה אצלך."
ג'ייק שיבר, סטודנט לביולוגיה ימית, הוסיף: "אני רק מקווה שאפשר יהיה לבנות מחדש."
מחוץ לקמפוס, גם אירועים אחרים נפגעו: נשף בית ספר תיכון סמוך בוטל, כשצעירים שהגיעו לבושים לחגיגה מצאו עצמם עומדים מול עשן כבד.
כעת, לצד חקירת נסיבות השריפה והערכת הנזקים, עולה שאלה רחבה יותר: עד כמה פגיע הידע המדעי. בעידן של גיבויים דיגיטליים ומחשוב ענן, יש סוג של ידע שאינו ניתן לשחזור — ידע שנאסף בשטח, לאורך עונות ושנים, בסבלנות ובעקביות.
המעבדה תיבנה מחדש. אך מה שהיה בתוכה — ייתכן שאבד לעד.