מאחורי הגדרות של "אליגייטור אלקטרז": בית משפט פדרלי שומע על עינויים, התעללות וחוסר רחמים

בביצות האוורגליידס שבפלורידה, סמוך לעיר פורט מאיירס, פועל בחודשים האחרונים מתקן מעצר זמני לעצורי הגירה — מקום שכונה על ידי מבקרים "אליגטור אלקטרז". הכינוי, שנולד ברשתות החברתיות, משלב בין סביבתו המבודדת והקשה לבין הדימוי של מתקן כליאה מרוחק ובלתי נגיש. כעת, לפי תביעה שהוגשה לבית משפט פדרלי, הטענות על המתרחש בו חורגות בהרבה מן הכינוי.

על פי המסמכים שהגיש האיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות, ב־2 באפריל נותקו לפתע הטלפונים במתקן — ללא התרעה מוקדמת וללא הסבר. עבור העצורים, כך נטען, מדובר היה בניתוק מוחלט: שיחות טלפון הן האמצעי המרכזי ליצירת קשר עם בני משפחה ועם עורכי דין, וביטולן פוגע ישירות בזכות לייצוג משפטי.

המהלך הוביל למחאה בקרב העצורים — ומשם, לטענת התביעה, להסלמה מהירה. בתצהיר שהגישה עורכת הדין קייטי בלנקנשיפ מארגון "סנקטוארי אוף דה סאות'", נטען כי אנשי אבטחה מחברת הקבלן "קריטיקל ריספונס סטרטג'יז" הגיבו באלימות.

אחד העצורים, רייקו לופז מורפי, הוכה בפניו, הושלך לרצפה ונפגע בידיו ובראשו. צילום שהוגש לבית המשפט מציג עין נפוחה וסגולה. עציר נוסף, לפי הטענות, שבר את שורש כף ידו. בהמשך רוסס גז פלפל על כלל העצורים שהיו בתא — 32 בני אדם — ואחד מהם, קשיש, איבד את הכרתו לאחר שהתקשה לנשום.

לפי התיעוד, אחד העצורים, רייקו לופז מורפי, הוכה בפניו, הושלך לרצפה ונפגע בידיו ובראשו. צילום שהוגש לבית המשפט מציג עין נפוחה וסגולה. עציר נוסף, לפי הטענות, שבר את שורש כף ידו. בהמשך רוסס גז פלפל על כלל העצורים שהיו בתא — 32 בני אדם — ואחד מהם, קשיש, איבד את הכרתו לאחר שהתקשה לנשום.

האירועים מקבלים משנה חומרה על רקע צו שיפוטי קודם. שבוע לפני התקרית, ב־27 במרץ, הורתה שופטת פדרלית מהמחוז התיכון של פלורידה להרחיב את זכויות העצורים במתקן: לאפשר גישה חופשית יותר לעורכי דין, להגדיל את מספר מכשירי הטלפון ולהנגיש מידע בשפות שונות. לפי התביעה — הצו לא יושם, וניתוק הטלפונים התרחש זמן קצר לאחר מכן.

לצפייה: https://www.youtube.com/shorts/-U6RYFEwu4s?t=29&feature=share

מחלקת ביטחון המולדת של ארצות הברית, האחראית על הפיקוח על המתקן, לא הגיבה לטענות. גם חברת האבטחה לא פרסמה תגובה. דיון בנושא צפוי להתקיים בבית המשפט הפדרלי, שם תידרש המדינה להתייחס לאירועים.

המתקן עצמו הפך לסמל של מדיניות ההגירה הנוקשה. אך חשוב לציין: מרבית העצורים בו אינם אסירים פליליים, אלא מוחזקים במעצר מנהלי עד להכרעה בעניינם. מצב זה מעלה שאלות מורכבות על תנאי החזקתם ועל זכויותיהם הבסיסיות.

הדיון המשפטי הקרוב חורג מעבר למקרה בודד. הוא נוגע בליבה של שאלה רחבה יותר: עד כמה כפופים מתקני מעצר פדרליים לפיקוח שיפוטי, ומה קורה כאשר יש חשד להפרת צווים והפרת זכויות אדם.

בתוך המסמכים המשפטיים, בין תיאורים ופרטים, מופיעה גם תמונה אחת — פניו החבולות של עצור אלמוני. ייתכן שדווקא היא, יותר מכל טיעון, תעמוד במרכז ההכרעה.