
הקמפיין שמימן הוועד לעניינים ציבוריים אמריקה–ישראל, באמצעות ועד הפעולה הפוליטי המזוהה עמו “פרויקט הדמוקרטיה המאוחדת”, לא התמקד ישירות בישראל אלא הציג את מלינובסקי כמי שתמך בעבר במימון רשות אכיפת ההגירה והמכס – סוגיה נפיצה בקרב בוחרים פרוגרסיביים. מתנגדיו של המהלך טוענים כי הבחירה בקו התקיפה הזה נתפסה כצינית ומניפולטיבית, ופגעה באמינות הארגון בעיני מצביעים דמוקרטים מתונים וליברלים כאחד.

הקמפיין שמימן הוועד לעניינים ציבוריים אמריקה–ישראל, באמצעות ועד הפעולה הפוליטי המזוהה עמו “פרויקט הדמוקרטיה המאוחדת”, לא התמקד ישירות בישראל אלא הציג את מלינובסקי כמי שתמך בעבר במימון רשות אכיפת ההגירה והמכס – סוגיה נפיצה בקרב בוחרים פרוגרסיביים. מתנגדיו של המהלך טוענים כי הבחירה בקו התקיפה הזה נתפסה כצינית ומניפולטיבית, ופגעה באמינות הארגון בעיני מצביעים דמוקרטים מתונים וליברלים כאחד.
אנלילה מחייה, לשעבר מנהלת פוליטית לאומית במסע הבחירות של ברני סנדרס לנשיאות, הציגה קו אידאולוגי שונה בתכלית. בפורום פומבי שנערך במהלך הקמפיין הייתה המועמדת היחידה שהסכימה עם הטענה שלפיה ישראל ביצעה “רצח עם” בעזה – טענה שממשלת ישראל דוחה בתוקף. היא גם התחייבה שלא לקבל מימון או חסות מהוועד לעניינים ציבוריים אמריקה–ישראל, וקראה להפסקת אש זמן קצר לאחר מתקפת חמאס ב־7 באוקטובר 2023. עמדות אלה הציבו אותה בקצה הפרוגרסיבי של המפלגה הדמוקרטית, והפכו את ניצחונה למבוכה עבור הלובי שניסה לבלום דווקא מועמד מתון יותר.
בקרב דמוקרטים מתונים נשמעה ביקורת חריפה על האסטרטגיה. גורמים המזוהים עם המרכז הפוליטי הגדירו את המהלך “שגיאה אסטרטגית חמורה”, וטענו כי התערבות כה בוטה בפריימריז נגד מועמד פרו־ישראלי יחסית פגעה ביכולת של הארגון לבנות קואליציות רחבות בתוך המפלגה. בעיני חלק מהמבקרים, התוצאה מדגימה כיצד שימוש בכסף פוליטי בהיקף גדול אינו בהכרח מבטיח השפעה – ולעיתים אף מייצר אפקט הפוך.
מנגד, דוברי הוועד לעניינים ציבוריים אמריקה–ישראל טוענים כי הארגון פעל בהתאם לעקרונותיו, וכי כל מועמד המביע נכונות להצמיד תנאים לסיוע הביטחוני לישראל נתפס בעיניהם כמי שמערער על יסודות הברית האמריקאית–ישראלית. לשיטתם, ההשקעה בקמפיין נגד מלינובסקי נועדה לשגר מסר ברור למועמדים דמוקרטים ברחבי המדינה באשר ל”קווים האדומים” של הלובי.
הפרשה משתלבת במגמה רחבה יותר של עימות בין ארגונים פרו־ישראליים לבין האגף הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית. בשנים האחרונות השקיע הוועד לעניינים ציבוריים אמריקה–ישראל סכומי עתק בניסיון לחסום מועמדים המזוהים עם ביקורת חריפה על ישראל, ובמקרים אחדים אף סייע להדחת חברי קונגרס מכהנים בפריימריז. עם זאת, המקרה בניו ג’רזי מעלה שאלות קשות באשר ליעילות האסטרטגיה, במיוחד כאשר ההתערבות נתפסת כפוגעת במועמדים שנתפסים כשותפים טבעיים יותר לקשר עם ישראל.
מעבר לתוצאה המקומית, לניצחונה של אנלילה מחייה יש משמעות סמלית רחבה יותר. הוא משקף את המתח הגובר בתוך המפלגה הדמוקרטית סביב מדיניות ארצות הברית כלפי ישראל, ואת הקושי של גופים מסורתיים להשפיע על שיח שהופך ביקורתי ומקוטב יותר. הבחירות הכלליות בנובמבר יקבעו מי ייצג את המחוז בקונגרס, אך הפריימריז כבר המחישו כי המאבק על כיוון המפלגה – ועל דמות הקשר עם ישראל – נכנס לשלב רגיש ומורכב במיוחד.
עבור הוועד לעניינים ציבוריים אמריקה–ישראל, זהו תמרור אזהרה: התערבות אגרסיבית בזירות פנימיות של המפלגה הדמוקרטית עלולה להרחיק בעלי ברית טבעיים ולחזק דווקא את מבקריה החריפים של ישראל. עבור הדמוקרטים, הפרשה מדגישה את הקרע המעמיק בין האגף המתון לפרוגרסיבי – קרע שממשיך לעצב את מדיניות החוץ האמריקאית ואת יחסי ארצות הברית עם המזרח התיכון.