לפי אותם מקורות, בובינו השתמש בביטוי “העם הנבחר” בנימה מלגלגת, ואף התלוצץ בסרקזם על כך ש“פושעים יהודים אורתודוקסים לא לוקחים סוף שבוע חופש”, כביכול כרמיזה לכך ששמירת השבת מפריעה לעבודה. רוזן, כך הוסבר, נמנע בשבת מפעולות שונות, ולעיתים גם משימוש במכשירים אלקטרוניים — פרקטיקה דתית מוכרת בעולם היהדות האורתודוקסית.
בובינו ביקש לדבר עם רוזן כדי ללחוץ על משרד התביעה במינסוטה לפעול באגרסיביות רבה יותר בהגשת כתבי אישום נגד אנשים שלטענתו מפריעים לפעילות סוכני ההגירה. אולם רוזן לא ניהל את השיחה בעצמו, והאציל אותה לסגנו. במהלך השיחה, בנוכחות מספר תובעים שהאזינו, התלונן בובינו כי רוזן לא היה “נגיש” בחלקים מסוף השבוע בשל השבת — והוסיף, לפי הגרסה שנמסרה, שורת עקיצות בעלות גוון אנטישמי מובהק.
בובינו ביקש לדבר עם רוזן כדי ללחוץ על משרד התביעה במינסוטה לפעול באגרסיביות רבה יותר בהגשת כתבי אישום נגד אנשים שלטענתו מפריעים לפעילות סוכני ההגירה. אולם רוזן לא ניהל את השיחה בעצמו, והאציל אותה לסגנו. במהלך השיחה, בנוכחות מספר תובעים שהאזינו, התלונן בובינו כי רוזן לא היה “נגיש” בחלקים מסוף השבוע בשל השבת — והוסיף, לפי הגרסה שנמסרה, שורת עקיצות בעלות גוון אנטישמי מובהק.
האמירות הללו לא עוררו רק גינוי מוסרי; הן יצרו גם דילמה משפטית. לפי תקדים בית המשפט העליון משנת 1972, הידוע כתקדים “גיגליו”, לתובעים יש חובה למסור להגנה מידע שעשוי לערער את אמינותו או יושרתו של איש אכיפת חוק המעורב בתיק, במיוחד אם הוא צפוי להעיד. אם בובינו מעורב במעצרים או בחקירות שעשויות להגיע לבית המשפט, אמירות מסוג זה עלולות להפוך לחומר שחובה לחשוף — ולכרסם ביכולתה של התביעה להסתמך עליו כעד.
בובינו לא השיב לבקשות לתגובה. טרישה מקלוקלין, דוברת משרד ביטחון המולדת — המשרד המופקד על סיירת הגבול — לא התייחסה ישירות לתוכן הדברים שיוחסו לו. במקום זאת אמרה כי מוטב להתמקד “בקורבנות פשיעה של שוהים בלתי חוקיים” וב“פושעים שהוצאו מקהילות מיניאפוליס”. משרד המשפטים לא מסר תגובה, ורוזן סירב להגיב.
רוזן, עורך דין מסחרי שהפך לתובע הפדרלי במינסוטה באוקטובר האחרון, שמר עד כה על פרופיל ציבורי נמוך יחסית. בראיון לכלי תקשורת יהודי מקוון, אמר כי אחת המוטיבציות המרכזיות שלו לתפקיד הייתה הרצון להיאבק במה שכינה “ההסלמה המהירה של אנטישמיות אלימה” בארצות הברית. “ההיסטוריה היהודית מלמדת שיהודים נפגעים בחברות שמקצינות ומתפלגות,” אמר אז. על רקע זה, האירוניה קשה: התובע שנכנס לתפקיד כדי להילחם באנטישמיות, מוצא את עצמו יעד ללעג אנטישמי מצד גורם בכיר במערכת הפדרלית.
בובינו, המוצב בדרום קליפורניה, הפך בשנה האחרונה לאחת הדמויות המזוהות ביותר עם מבצע ההגירה האגרסיבי של ממשל טראמפ. במהלך פריסות מבצעיות בלוס אנג’לס ובשיקגו הוא עורר זעם בקרב גורמים מקומיים, בין השאר לאחר שהוביל סיורים של סוכנים חמושים בכבדות והתבטא בזלזול כלפי נבחרי ציבור דמוקרטים. בחודש הנוכחי שהה במשך שבועות במינסוטה, ונחשב לאחד המפקדים המזוהים ביותר עם פריסת כ־3,000 סוכנים פדרליים באזור — מהלך שעורר התנגדות ציבורית חריפה.
בעת שהותו במינסוטה צולם בובינו שוב ושוב כשהוא לובש מעיל ירוק בעל כפתורים מתכתיים גדולים. גורמים פדרליים טענו שמדובר בפריט חורף תקני של סיירת הגבול, אך ברשתות החברתיות נמתחה ביקורת נרחבת בשל הדמיון הסגנוני, לטענת המבקרים, למדי קצינים מגרמניה הנאצית.
הסערה סביבו אינה מסתכמת בסגנון לבוש או בהתבטאויות. בובינו עזב את מיניאפוליס השבוע, בזמן שהממשל התמודד עם השלכותיו של ירי קטלני נוסף מצד סוכני הגירה מאז תחילת מבצע האכיפה בסוף השנה שעברה. לפי הדיווחים, סוכנים שפעלו תחת המסגרת המבצעית שבה היה מעורב ירו למוות באלכס פרטי, תושב מיניאפוליס שעבד כאח בבית החולים של משרד ענייני החיילים המשוחררים בעיר. שעות לאחר הירי הגן בובינו על הסוכנים ואמר במסיבת עיתונאים כי מדובר באדם ש“רצה לגרום נזק מקסימלי ולטבוח באנשי אכיפת החוק”.
אלא שתיעודים מהאירוע, כפי שתוארו בדיווחים, מציגים תמונה מורכבת בהרבה: מאבק פיזי על הקרקע, תפיסת נשק סמוך לגופו של פרטי, וירי בגבו מספר פעמים. הפער בין התיאור הרשמי לבין הסרטונים רק העמיק את המחלוקת הציבורית.
גם בשיקגו נקשר שמו של בובינו לסדרת תקריות. הוא הוביל פשיטות ומעצרים בעיר, ובמקרים מסוימים ספג ביקורת חריפה מצד בית המשפט הפדרלי. שופטת פדרלית, שרה אליס, הטילה בעבר מגבלות על פעילותו ועל פעילות סוכנים תחת פיקודו, ולאחר דיונים קבעה כי בובינו מסר לבית המשפט הצהרות לא מדויקות לגבי הטקטיקות והאירועים בשטח.
על רקע כל אלה, הטענות לאמירות אנטישמיות מוסיפות שכבה מטרידה נוספת למבצע ההגירה השנוי במחלוקת. לא מדובר רק בשאלת “יד קשה” או שימוש בכוח — אלא גם בשאלה של תרבות ארגונית, שיקול דעת ונורמות בסיסיות בתוך מערכת שאוחזת בסמכויות חריגות.
אם אכן נאמרו הדברים המיוחסים לבובינו, המשמעות חורגת מעבר לפגיעה האישית בתובע הפדרלי: היא מעלה שאלות על הטיפול במקרי דעות קדומות בתוך רשויות אכיפה, על אמון הציבור במערכת, ועל המחויבות של ממשל טראמפ להציב גבולות ברורים למי שמופקד על שימוש בכוח המדינה.
