המחלוקת החלה כאשר מבקר קולנוע חובב בשם אוון פרסם ביקורת באתר Letterboxd, בה הוא נתן לסרט חמישה כוכבים מתוך חמישה ושיבח את "הזהות הוויזואלית הייחודית" שלו. אך הוא הוסיף הערה שהציתה את הרשת: "מאוד אנטי-ישראלי, מה שמדהים לראות מאולפן הוליוודי גדול".
כאשר הביקורת הקצרה שותפה לפחות על ידי משתמש אחד ברשת X, היא זכתה ליותר מ-11 מיליון צפיות ו-36,000 לייקים. אוון אינו היחיד שמציע שהבלוקבסטר החדש נושא מסר אנטי-ישראלי מרומז או אפילו מפורש.
הרשתות החברתיות רוחשות מתיאוריות שאחד מקווי העלילה המרכזיים של הסרט - המשימה של סופרמן לעצור פלישה למדינה בדיונית ענייה בשם ג'אהרנפור על ידי "בורביה" הנתמכת על ידי ארצות הברית - מהווה אלגוריה לעימות ישראל-חמאס.
"מרגיש כמו רגע תרבותי משמעותי שישראל היא באופן די ברור מדינת הרשע הנבל בסרט הוליוודי תקציב גדול", כתבה הפרשנית הפוליטית ומבקרת ישראל התכופה קריסטל בול ברשת X. "כשנכנסתי חשבתי שזה עדין אבל זה לא היה עדין בכלל".
מסרים כאלה הוגברו בתקשורת הערבית והפרוגרסיבית, והגיעו לקהלים רחבים ברחבי העולם.
ברדיט, תומכי ישראל מבקרים את גאן ואולפני DC על זריעת מסר אנטי-ישראלי בסרט. "אני מוצא את זה כל כך חסר כבוד ומעיק שגיבור על שנוצר על ידי שני אמנים יהודיים, משמש עכשיו לקידום מסרים אנטי-ישראליים לעולם", כתב פוסטר ב-r/Israel, "תת-רדיט" לתומכי ישראל.
מה שהתפתח לאחר מכן היה דיון ארוך על כוונותיו של גאן והאם ההטיה הפרו-פלסטינית הנטענת של הסרט קיימת רק בעיני הצופה.
גאן הכחיש בתקיפות שהסרט מהווה פרשנות על ישראל או הפלסטינים. "כשכתבתי את זה הסכסוך במזרח התיכון לא התרחש. אז ניסיתי לעשות דברים קטנים כדי להזיז את זה הרחק מזה, אבל זה לא קשור למזרח התיכון", אמר גאן ל-Comicbook.com.
גאן אמר שהסרט מתאר "פלישה של מדינה הרבה יותר חזקה המנוהלת על ידי עריץ למדינה שבעייתית מבחינת ההיסטוריה הפוליטית שלה, אבל אין לה בכלל הגנה נגד המדינה האחרת. זה באמת בדיוני".
כמובן, אף צופה אינו זקוק לרשות של במאי, או של מישהו אחר, כדי לפרש סרט כפי שהוא בוחר. ולמרות שהסרט הוא בקושי מניפסט פוליטי, יש בו מספיק פוליטיקה כדי לשמור על הוויכוחים האלה בחיים.
הנבל, לקס לותר, הוא מיליארדר וקבלן צבאי בסגנון אילון מאסק שמקווה ליצור מעין גן עדן טכנולוגי על הריסותיה של ג'אהרנפור. סופרמן, שכידוע הגיע לכדור הארץ כילד מהכוכב קריפטון, דובר למען מהגרים מכל הסוגים, כולל מוכר פלאפל בשם מאליק עלי שעוזר לסופרמן במהלך הדו-קרב שלו עם נבל על שמצדד בבורביה - מה שגם נתפס כראיה שהסרט הוא פרו-פלסטיני.
בורביה עצמה מתוארת בבירור כמדינה סלאבית, עם המנהיג שעיר הפרע שלה ועוזריו מדברים ברוסית. זה עלול להזמין השוואות לפלישה הרוסית לאוקראינה, למעט דיווחים המציעים שהמפיקים ביקשו לליהק "בני מזרח תיכון" ודרום מזרח אסיה כתושבי ג'אהרנפור.
ההתנגשות בין שתי המדינות - הפולשים חמושים עד השיניים, המגינים נושאים מזלגי קש ואתים - היא ללא ספק מלחמה בין מערב קווקזי למזרח כהה עור. זה מציע לחלק שההשוואה הישראלית-פלסטינית הייתה מכוונת.
בקרב השיא, כאשר טנקים וחיילי בורביה מנפצים גדר לתוך קהל ענק של תושבי ג'אהרנפור, לא נראה כמו מלחמת עזה - או לפחות לא המלחמה העירונית של השנתיים האחרונות. במקום זאת, הכותב נזכר במחאות הגבול של עזה 2018-2019, כאשר תושבי עזה קיימו הפגנות שבועיות באדמת הפקר בין ישראל לעזה.
"סופרמן" לא יהיה הסרט הראשון שמעורר זעם - ושמחה - על מה שעלולים להיות מסרים לא מכוונים. מספר סרטים בשנים האחרונות השתמשו במה שצופים רבים ראו כסטריאוטיפים אנטישמיים: הבנקאיים הגובלינים בסרטי "הארי פוטר", הנבל בסרטי הדרדסים שמענה את הגיבורים הכחולי עור, דמותו של דני דה-ויטו הפינגווין ב"באטמן חוזר" משנת 1992.
לא הייתה עדות שיוצרי הסרטים האלה התכוונו להדים כאלה, אבל זה לא אומר שהם לא קיימים: התרבות הפופולרית היא טחינה מתמדת של סטריאוטיפים וארכיטיפים, הנמשכים לעתים קרובות מנרטיבים מוכרים - נושאים מקראיים, אפוסים הומריים, אגדת ארתור.
סופרמן עצמו, יצירתם של השותפים היהודים ג'רי סיגל וג'ו שוסטר, הוא חזרה על סיפור משה: ילד מחונן שנשלח על ידי הוריו לבטחון בארץ זרה, שם הוא הופך לגיבור. היוצרים אפילו נתנו לו שם קריפטוני - קל-אל - שלא רק נשמע עברית אלא יכול להיתרגם כ"קול אלוהים".
הסרט "סופרמן" נשען בכבדות על הרעיון, עתיק כמו דוד וגוליית, של שכן חלש שמתגונן מפני אויב חזק. אם זה היה נעשה לפני 50 שנה, הקהל בוודאי היה רואה הקבלות למלחמת וייטנאם, או לכל אחד ממספר מאבקים פוסט-קולוניאליים.
עבור צופים רבים, הסכסוך הישראלי-פלסטיני מתאים בדיוק לפרדיגמה הזו, גם כאשר תומכי ישראל מכחישים זאת בחריפות. ישראל, אחרי הכל, הותקפה על ידי חמאס, ולא להיפך, בעוד שישראל זו שעומדת מבודדת בין מדינות שכמהו להשמדתה זמן רב.