הנשיא ג'ו ביידן, שהוגדר לא פעם כנשיא האמריקאי הציוני ביותר, נצפה ביום שישי מחזיק עותק של ספר המתאר את ישראל ככוח קולוניאלי אל מול התנגדות פלסטינית.

ביידן תועד על ידי העיתונאים יוצא מחנות הספרים "ננטקט בוקוורקס" כשבידו עותק של "מאה שנות מלחמה בפלסטין: היסטוריה של קולוניאליזם התיישבותי והתנגדות, 1917-2017", מאת פרופסור מאוניברסיטת קולומביה, רשיד חאלידי, כך דווח בניו יורק פוסט.

"אני לא מדבר עם הפוסט (או עם הטיימס), אז זה לא לפרסום, אבל תגובתי היא שזה מאוחר בארבע שנים", אמר חאלידי לפוסט על כך שביידן מחזיק את ספרו.

הנשיא מחזיק בספר "מאה שנות מלחמה בפלסטין" | צילום: Getty Images

הספר טוען כי "את ההיסטוריה המודרנית של פלסטין ניתן להבין בצורה הטובה ביותר במונחים אלה: כמלחמה קולוניאלית המתנהלת נגד האוכלוסייה הילידית, על ידי גורמים שונים, במטרה לאלץ אותם לוותר על מולדתם לעם אחר בניגוד לרצונם".

לא ברור אם ביידן רכש את הספר או אם הוא ניתן לו.

חאלידי, ממוצא פלסטיני ולבנוני, כינה את ממשל טראמפ הראשון "דובר" של ישראל ומתח ביקורת על ישראל בנוגע למחיר ההומניטרי בעזה לאחר שחמאס טבח בכ-1,200 איש ב-7 באוקטובר 2023, בנוסף לחטיפת בני ערובה, כולל אמריקאים, כאשר 101 עדיין נמקים בשבי.

ביידן הצהיר שוב ושוב על תמיכתו בישראל אך ספג ביקורת מתומכי ישראל על הצבת תנאים לסיוע האמריקאי לבעלת הברית במזרח התיכון ועל עצירת משלוחי תחמושת כבדה לישראל מוקדם יותר השנה.

בינתיים, תומכים פרו-פלסטינים, שכינו את ביידן "ג'ו ג'נוסייד", מתחו עליו ועל נתניהו ביקורת גוברת על כמות ההרוגים בעזה. ביידן גם מתח ביקורת על עמיתו הישראלי בדלתיים סגורות, כך דווח בפוסט.

הספר, שפורסם ב-2020 לפני שטראמפ תיווך ביחסים בין ישראל לחמש מדינות מוסלמיות, מתח ביקורת על טראמפ על העברת שגרירות ארה"ב לירושלים והכרה בסיפוח ישראל של רמת הגולן.

בספר, חאלידי כתב על מדיניות מפלה לכאורה של ישראל כלפי פלסטינים.

"עימותים קולוניאליים-התיישבותיים עם עמים ילידיים הסתיימו רק באחת משלוש דרכים: בחיסול או בכניעה מלאה של האוכלוסייה הילידית, כמו בצפון אמריקה; בתבוסה וגירוש המתיישב, כמו באלג'יריה, שזה נדיר ביותר; או בנטישת העליונות הקולוניאלית, בהקשר של פשרה ופיוס, כמו בדרום אפריקה, זימבבואה ואירלנד", הוא כתב.

הוא גם שיבח את האינתיפאדה הראשונה של הפלסטינים נגד ישראל, שהתרחשה בין 1987 ל-1993 והותירה יותר מ-2,000 הרוגים, כתב הפוסט.

"האינתיפאדה הראשונה הייתה דוגמה יוצאת דופן להתנגדות עממית נגד דיכוי וניתן לראות בה כניצחון הפלסטיני הבלתי מסויג הראשון במלחמה הקולוניאלית הארוכה שהחלה ב-1917", נכתב בספר.