הקשר בין אכילת זרעי שומשום לבין מניעת מצבי דלקת בגוף

דלקת היא חלק מתגובה של מערכת החיסון למזהמים שונים. היא נחוצה לתהליך הריפוי, אך נתונה תחת בקרה הדוקה של הגוף בגלל יכולתה לגרום גם לנזק. דלקת מסוג זה מתאפיינת בתסמינים כמו כאב, חום, נפיחות ואדמומיות. לא רבים מודעים לדלקת כרונית נמוכת עוצמה, שכיחה למדי אגב, שכלל אינה מורגשת ויש לה קשר הדוק למחלות כרוניות. מחקרים מהעשורים האחרונים ביססו את הקשר בין נוכחות דלקת מערכתית נמוכת עוצמה לבין מחלות כרוניות רבות כגון מחלות לב וכלי דם, סוכרת מסוג 2, סרטן, תסמונת מטבולית, השמנה ויתר לחץ דם. למעשה, קיים קשר דו-כיווני בין מחלות אלה לבין תהליכי הדלקת. במילים אחרות - גורמים מסוימים כמו השמנה בטנית מעודדים התפתחות של תהליכי דלקת, והדלקת עצמה היא חלק מהגורמים שמעודדים את התפתחות המחלה.

רדיקלים חופשיים נוצרים בגוף, בין היתר, כתוצאה מסטרס, מחלות, קרינה, תרופות ומזון עתיר שומן רווי. מחקרים מצביעים על כך ששינוי אורח חיים בריא מסייע בהפחתת תהליכי הדלקת. פעילות גופנית, שמירה על משקל גוף תקין והפסקת עישון הם כלים חיוניים. גם לתזונה שלנו השפעה מכרעת על הבריאות שלנו. ריבוי בצריכת מאכלים כגון: ירקות, פירות, דגנים מלאים, קטניות וזרעי; מטיב עם הבריאות ומספק לנו ויטמינים ומינרלים וגם כמות גדולה של נוגדי חמצון החיוניים לשמירה על המערכת החיסונית. במקביל לצריכתם, חשוב להמעיט בצריכת מזונות כגון חטיפים מתוקים ומלוחים, שתייה מתוקה ובשר אדום מעובד.

מה הקשר בין זרעי שומשום לדלקתיות?

מטא-אנליזה שהתפרסמה בירחון המדעי Evidence-Based Complementary and Alternative Medicine בדקה אם זרעי שומשום יכולים לסייע בהפחתה של סמני דלקת. סמני הדלקת הנחקרים, המכונים בשמותיהם המדעיים: IL-6, TNF-α ו-CRP, הם בין הסמנים הדלקתיים הנחקרים ביותר.

האנליזה כללה 7 מחקרי התערבות מבוקרים. במחקרים מסוג זה מחלקים את המשתתפים בצורה אקראית לקבוצת התערבות – משתתפי המחקר המקבלים את המזון הנבדק שמעוניינים לבדוק, ולקבוצת ביקורת – משתתפי המחקר שמקבלים פלסבו.

האנליזה כללה משתתפים בוגרים, במצבי בריאות שונים, 157 משתתפים בקבוצת ההתערבות, ו-153 בקבוצת הביקורת. ההתערבויות ארכו בין 8-4 שבועות, והשתמשו במחקרים בכמה סוגי מוצרי שומשום: שמן שומשום, זרעי שומשום ותוספים על בסיס ססמין.

נמצא שצריכת שומשום ומוצריו הפחיתה רמות של סמן הדלקת IL-6 אך פחות השפיעה על רמות של CRP ו-TNF-α בקרב בני אדם. בחלוקה לקבוצות נמצא שהייתה ירידה משמעותית ברמות של כל הסמנים הללו, בעיקר בקרב משתתפים שהתאפיינו ברמות התחלתיות גבוהות יותר של סמני דלקת בתחילת המחקר שצרכו קפסולות של ססמין.  במחקרי מעבדה קודמים מציינים מספר מנגנונים שבהם צריכת שומשום עשויה להשפיע על הפחתת דלקת כגון דיכוי רכיבים יוצרי דלקת (ציטוקינים, חלבונים מעודדי דלקת המהווים את הבסיס לתקשורת עם תאי מערכת החיסון), עידוד רכיבים מדכאי דלקת (ציטוקינים), הפחתת ייצור של ניטריק אוקסיד (NO) הגורם לעידוד חמצון תאים בגוף ועוד.

למה בדקו דווקא שומשום?

שומשום הוא מרכיב קולינרי שנמצא בשימוש במזון במשך אלפי שנים בעיקר במדינות אסייתיות וידוע בסגולותיו הבריאותיות. זרעי השומשום מכילים חומצות שומן רב בלתי רוויות, סיבים תזונתיים, ויטמין E, מינרלים בכמויות גדולות כגון: סידן, ברזל, מגנזיום ואבץ וכמות גדולה של פיטוסטרולים - רכיבים צמחיים המסייעים בהפחתת סיכון לכולסטרול. מעבר לכך, שומשום גם מכיל רכיבים ייחודיים המכונים ליגננים. מדובר בקבוצה גדולה של רכיבים ביו-אקטיביים - שני הליגננים העיקריים הם ססמין (sesamin) וסמולין (sesamolin).  לליגננים השפעה נוגדת חמצון ונוגדת דלקת. מחקרי מעבדה מראים שלרכיבים אלו יש השפעה חיובית על הפחתת רמות סוכר גבוהות, דלקת ותנגודת לאינסולין, הפחתת רמת הכולסטרול, מניעת לחץ דם גבוה וירידה בתחלואה קרדיו-וסקולרית. בסקירה רחבת היקף על פעילותם של הליגננים נמצא כי פעילותם נוגדת החמצון משמעותית ומיטיבה עם הבריאות. 

לסיכום: צריכת שומשום עשויה לסייע בהפחתה של רמות של חלק מסמני הדלקת בגופנו. הטבה זו מתרחשת הודות לאותם רכיבים ביו-אקטיבים נוגדי חמצון ונוגדי דלקת. החוקרים ממליצים להמשיך לבצע מחקרים בנושא על מנת לבסס את ההשפעה. באופן כללי, חשוב לדעת כי גרעיני השומשום הם אוצר תזונתי ומומלץ לשלבם בתזונה היומית. בין היתר, הם מקור מצוין לחלבון צמחי, לסיבים תזונתיים, למינרלים (כמו סידן, מגנזיום, ברזל ואבץ), ויטמינים E ו-B1 וגם כאמור - מקור לנוגדי חמצון ונוגדי דלקת.