מיתוסים על הרחקת כינים: כל מה שהורים חייבים לדעת

הקיץ כבר פה, והילדים נהנים בחופש הגדול ובקייטנות. לצד הכיף וההנאה, התקופה הזו עלולה להביא לעלייה בתופעת הגירוד המציק, שנובע מהדבקה בכינים. אז כיצד ניתן לזהות כי ילדיכם סובל מכינים ומהן ההמלצות החשובות להורים? וגם - כל המיתוסים והטיפול האמיתי שהכי יעיל.

לפני הכל, מהי הכינה?

הכינה היא בעצם חרק טפיל שחי רק בראשיהם של בני אדם. היא חיה שם במשך כל חייה וניזונה מדם שאותו היא מוצצת באמצעות ניקוב עור הראש ארבע־חמש פעמים ביום. הסטיסטיקה מראה כי 75% מהילדים בישראל נדבקו בכינים לפחות פעם אחת בחייהם.

איך יודעים שיש כינים על הראש?

ככלל, ההדבקה בכינים מתבצעת באמצעות מעבר הכינים מראש לראש, לאחר קרבה ומגע בין הראשים. הסימן האופייני להימצאות כינים על הראש היא גירוד הראש. הגירוד מתחיל כשמונה שבועות לאחר ההדבקה. בעת ניקוב העור מזרימה הכינה לפצע רוק המכיל חומר שמונע את קרישת הדם. החומר הזה גורם לגירוי חזק ולתגובה המופיעה לעיתים על עור הקרקפת. לעיתים רחוקות גורם הגירוד להתפתחות פצעים.

מבדיקות רבות נמצא, כי בכל רגע נתון כ- 10% מהילדים בגילאים 4-13 נגועים בכינים ובביצים חיות. באופן עקרוני, בנות נדבקות פי 2-10 יותר מבנים, מפני שלהן שיער ארוך יותר, לכינה קל יותר לעבור בין השיערות, והן שוהות בצמוד יותר לילדים האחרים. בקרב המבוגרים המצב די דומה, וגם באוכלוסיה זו מי שנדבק יותר הן דווקא הנשים, בדגש על האימהות לילדים בגילאי 4-13 שנים.

מיתוסים על כינים

ישנם מיתוסים רבים על אופן ההדבקה, הטיפול, ואפילו על הכינה עצמה ועל קצב ההתרבות שלה. רבים מנסים שיטות טיפול על בסיס המלצות חבריהם, ולרוב גורמים לעצמם נזק.

האם הכינה עפה?
למרות מה שהרוב חושבים, הכינה ממש לא עפה. לכינה אין יכולת לקפוץ או לעוף, שכן אין לה כנפיים, והיא עוברת מראש לראש לאחר מגע ישיר בין השיערות.

נפט? ככה לא מטפלים
זה המיתוס המסוכן מכולם. הפרקטיקה של שימוש בנפש נגד כינים החלה בימי מלחמת העולם השנייה, ולצערנו קיימת אצל לא מעט אנשים עד היום. חשוב לזכור כי בימים בהם קיימים פתרונות אפקטיביים ובטוחים לטיפול בכינים, לא רק שהשימוש בו מסוכן, אלא גם אסור לחלוטין. מידי שנה אנחנו עדים למקרי אשפוז של ילדים שטופלו עם נפט.

כינים שונאות שום וחומץ?
לא נכון. מריחת שום לא תעזור ואף עלולה לגרום לסלידה של ילדים אחרים ולפגיעה פסיכולוגית. הורים רבים נוטים לחשוב שהריח החריף של השום והחומרים הפעילים שבו יגרמו גם לכינים להתרחק מהראש של ילדיהם, אך זו כמובן טעות. בנוסף, שימוש בחומרים אלו עלול לגרום לנזק כבד לקרקפת, עד כדי כוויה כימית.

החול בגן הוא מצע של כינים?
לא נכון. רבים נוטים לחשוב שהחול בגן מלא בכינים וזהו מוקד ההדבקה, אך זוהי תפיסה מוטעית, שכן הכינה היא טפילה, שלא יכולה לחיות במקום אחר שהוא לא ראש האדם.

טיפול ידני הוא הטוב ביותר?
זו גם טעות נפוצה. הכינה עצמה פוחדת מאור, וברגע שאנחנו מחפשים אותה וחושפים יותר את הקרקפת, היא נעלמת בין השבילים. חיפוש באמצעות הידיים לא כזה פשוט, ואחוזי ההצלחה נמוכים משמעותית לעומת שימוש במסרק צפוף, שהוא האמצעי הבטוח ביותר לאבחון והוצאת כינים. בנוסף, מלבד הוצאת הכינים מהשיער, המסרק גם יכול לפגום בביצים, ובכך למנוע מהן להיבקע.

הילד מתגרד? זה אומר שהוא נדבק אתמול
לא נכון. כשמגלים כינים בראש הילד, זה אומר שהבעיה כבר קיימת לפחות חודש או חודשיים. את המגע הראשוני עם הטפיל לא ממש מרגישים, ובזמן הזה הכינה מתרבה ועוברת מראש לראש, ועל כן זו אחת הסיבות שקשה להיפטר מהכינים בזמן.

איך מטפלים ואפילו מונעים

על מנת לטפל באמצעות תכשירים ייעודיים שקיימים בשוק, כדאי מאוד להתייעץ עם רוקח, שיוכל להסביר על מגוון מוצרים מוכחים קלינית ומאושרים על ידי משרד הבריאות כאביזרים רפואיים מורשים, החל מגיל חצי שנה. כמובן שיש להשתמש על פי ההנחיות המדויקות, כלומר חומר בכמות מספקת ולמשך הזמן המצוין בהוראות.

במחקר קליני נמצא שהרכב ייחודי של דימטקון ופנטרול מאפשר השמדה של עד 100% מביצי הכינים בנוסף להשמדת הכינים עצמן.

גם כאן, מסרק הכינים הצפוף יהיה יעיל לטיפול מיטבי ומשלים למגוון המוצרים לטיפול בכינים. בזמן שהשיער רטוב, מומלץ להשתמש במסרק לפחות חמש דקות, על מנת להוציא את כלל הכינים החיות או המתות שיש כתוצאה מהטיפול.

למרות מה שכולם חושבים - הטיפולים המוצעים יעילים וטובים למבוגרים וילדים כאחד. לאחר הטיפול, על מנת להיפטר משאריות הביצים המתות, יש לחפוף את השיער יחד עם מרכך, ולסרק אותו עם מסרק הכינים. יש לחזור על כך מידי יום או יומיים בשבוע, כך למשך מספר שבועות, עד שמספרן של קליפות הביצים פוחת משמעותית והן הופכות ל"בלתי נראות".