מה קורה לגוף כשמגזימים עם משככי הכאבים?

מורפין, קודאין, אוקסיקודון ופנטניל נקראים אופיואידים, ושימוש במינונים גבוהים ולא מבוקרים עלול לגרום לדיכוי נשימתי ולמוות. הנה כל מה שחשוב לדעת בנושא. 

אתם עלולים לקחת סיכונים מיותרים

סוג משככי הכאב: פרצטמול

בסדרת ניסויים שממצאיהם פורסמו בכתב העת Social Cognitive and Affective Neuroscience ב־2020, בדקו חוקרים כיצד נטילת פרצטמול משפיעה על ההתנהגות בכל הנוגע לנטילת סיכונים. המשתתפים חולקו לשתי קבוצות: באחת קיבלו הנבדקים 1,000 מ"ג פרצטמול (המינון המקסימלי המומלץ למבוגרים) ובשנייה קיבלו הנבדקים פלצבו. בכל אחד מהניסויים התבקשו המשתתפים לנפח בלון וירטואלי על גבי מסך מחשב והם תוגמלו כספית על כל נשיפה שלא הובילה לפיצוץ הבלון. נמצא כי קבוצת הפרצטמול לקחה סיכונים גדולים יותר במהלך הניסוי (יותר בלונים שהתפוצצו) לעומת קבוצת הפלצבו.

החוקרים הסיקו כי קיים קשר משמעותי בין נטילת פרצטמול ללקיחת סיכונים. לדבריהם, בהחלטה ליטול סיכונים יש מעורבות של תהליכים פסיכולוגיים כמו חרדה (כלומר, ככל שהבלון היה גדול יותר, הנבדקים בקבוצת הפלצבו חשו חרדה מוגברת מההתפוצצות שלו), והסברה היא שהפרצטמול עשוי להפחית חרדה כזו וכך להוביל לנטילת סיכונים מוגברים.

היכולת שלכם לחוש אמפתיה תפחת

סוג משככי הכאב: פרצטמול

אם אתם מתכננים לנהל שיחת נפש עם אדם קרוב, נסו לא לקחת פרצטמול סמוך לפגישה הזאת. במחקר שפורסם בכתב העת Frontiers in Psycology ב־2019 חולקו משתתפים לשתי קבוצות. באחת קיבלו המשתתפים 1,000 מ"ג פרצטמול, ובשנייה - פלצבו. שעה לאחר נטילת התרופה ביקשו החוקרים מהמשתתפים לקרוא קטעים על אנשים שחווים חוויות חיוביות, מענגות ומרגשות, ומדדו עד כמה הם תפסו את האירועים האלה כחיוביים ועד כמה הם חשבו שהם חיוביים עבור הדמויות בסיפור.

נמצא כי הפרצטמול הפחית את היכולת של הנבדקים לחוש אמפתיה לחוויה של הדמויות. לפי השערת החוקרים, הפרצטמול משפיע על שני אזורים במוח: האינסולה - שאחראי על חוויות; פיתול החגורה - אזור שאחראי על מנגנוני עיבוד ספציפיים עבור מידע חושי, מוטורי, קוגניטיבי ורגשי.

אתם עלולים לפתח כאב כרוני 

סוג משככי הכאב: אופיואידים 

איך יכול להיות שטיפול להפחתת כאב עלול לגרום לכאב כרוני? אמנם זה נשמע פרדוקסלי, אבל במחקרים נמצא שתרופות אופיואידיות משבשות את הגירויים העצביים המגיעים אל המוח ולכן כל גירויי הכאב נותרים כרוניים. מדובר בדרך כלל במצבים שבהם נטילת התרופה נמשכת ארבעה שבועות ויותר ובמינונים גבוהים. בעקבות זאת הגוף מפתח סבילות, תופעה פיזיולוגית של התרגלות לתרופה, ולכן נדרש מינון גבוה יותר של התרופה כדי לחוש בהשפעה המיטיבה על הכאב. 

הכאב יחלוף ואת מקומו עלול לתפוס דיכאון

סוג משככי הכאב: אופיואידים

מחקרים מצאו כי נטילת אופיואידים עלולה להגביר באופן ניכר גם את הסיכון לדיכאון. כך למשל, לפי מחקר שפורסם בכתב העת Annals of Family Medicine ב־2016, כ־10% מהאנשים שנוטלים אופיואידים במרשם עלולים לפתח דיכאון בשלב מסוים. עוד נמצא כי אנשים שנטלו אופיואידים במשך 30 יום או יותר היו בעלי סיכון גבוה יותר לפתח דיכאון גם אם מעולם לא חוו דיכאון. יש לסייג ולומר כי מחקרים עדכניים מצאו שיותר ממחצית המרשמים לאופיואידים בארצות הברית ניתנים לאנשים עם בעיות נפשיות כמו דיכאון או חרדה.

השינה שלכם עלולה לנדוד

סוג משככי הכאב: אופיואידים

יש קשר סימביוטי בין כאב כרוני לשינה. כאב יכול להפריע לכם לישון שינה רציפה וטובה. עם זאת, שינה שאינה מספקת עלולה לגרום לכם להיות רגישים יותר לכאב. אם אתם נוטלים משככי כאב מסוג אופיואידים כמה שבועות ברצף, אתם עלולים לסבול מהפרעות בשינה (יקיצות במהלך השינה, חוסר שקט). אם לאחר היוועצות עם רופא מומחה לכאב אין דרך אחרת להתגבר על הכאב שממנו אתם סובלים, נסו לפחות להתגבר על הפרעת השינה. מחקרים רבים מצאו ששימוש בטכניקות אינטגרטיביות - כלומר נטילת משככי כאב בשילוב עם פעילות גופנית, דיקור סיני, יוגה או מדיטציה - עשוי לסייע הן בהפחתת מינון התרופות והן בשיפור השינה.

הזיכרון ייפגע

סוג משככי הכאב: אופיואידים

תרופות נרקוטיות לטיפול בכאב עלולות לפגוע בזיכרון ולגרום לירידה קוגניטיבית. תרופות אלה פועלות על ידי עצירת אותות הכאב במערכת העצבים המרכזית ובכך מונעות את המעבר לקולטני הכאב בכל הגוף. אותם שליחים כימיים מרכזיים, שמתווכים את ההשפעות האלה של משככי כאבים נרקוטיים, מעורבים גם בזיכרון ובקוגניציה, ולכן שימוש בתרופות אלה עלול להוביל לבעיות בזיכרון הן לטווח ארוך והן לטווח קצר. הסיכון גבוה במיוחד כאשר נוטלים משככי כאבים נרקוטיים במשך זמן רב.

אגב, כאב כרוני, ללא קשר לנטילת אופיואידים, הוכח כבעל השפעה מזיקה על הקוגניציה. אז גם במקרה הזה חשוב לטפל בכאב, אך באופן מבוקר ותוך שימוש באמצעים אחרים, אלטרנטיביים, להפחתת המינון ולמניעת התמכרות.