יותר ויותר נשים יוצאות צבא מפסיקות להגיע למרפאות החיילים המשוחררים בגלל הטרדות מיניות בלתי פוסקות, למרות המודעות הגוברת לנושא, כך עולה מראיונות שערך הניו יורק טיימס עם מספר נשים.

למרות ההישגים בצבא, באזרחות השיח עדיין מיושן (אילוסטרציה: Shutterstock)

קורי פוסטר, 34, ששירתה כחובשת מוטסת בעיראק ולאחר מכן בבית החולים "וולטר ריד", סיפרה לעיתון כי ציפתה להנות מההטבה המדוברת ביותר של שירות צבאי – ביטוח בריאות לכל החיים מהמחלקה לחיילים משוחררים. אולם החוויה שעברה בשני מרכזים רפואיים לחיילים משוחררים גרמה לה לוותר על ההטבה ולהצטרף לביטוח הבריאות של בעלה.

לדבריה, "את מרגישה כמו חתיכת בשר. עמדתי בתור לדלפק הרישום וספגתי הערות מהמטופלים הגברים מאחוריי שבחנו אותי מעלה ומטה. זה היה מקור משמעותי לאי נחת". חוויה דומה אירעה לה במרכז הרפואי במרפריזבורו שבטנסי, עד שהחליטה לוותר. "הם צריכים לגרום למרכזים לא להרגיש כמו בית של חייל זקן".

"מרגישה כמו חתיכת בשר". המרכז הרפואי לחיילים משוחררים במרפריזבורו, טנסי (צילום: patch.com)

על פי הטיימס, התרבות הסקסיסטית שנפוצה במרכזים הרפואיים לחיילים משוחררים דוחקת משם נשים יוצאות צבא ובולטת לרעה על רקע ההישגים של נשים וקידום זכויותיהן בצבא. אף שנעשתה התקדמות בנושא, כולל העסקת יותר רופאות והתאמת חדרי הבדיקות, ההטרדות המיניות במתקני מחלקת החיילים המשוחררים ממשיכה להוות בעיה רצינית. הבעיה ניכרת במיוחד מול הנתון לפיו כשליש מהנשים ששירתו בצבא דיווחו כי הוטרדו או הותקפו מינית במהלך שירותן, ללא קשר לתפקיד שמילאו. כך לדוגמה, רק בשבוע שעבר סיפרה הסנאטורית מרתה מקסאלי מאריזונה, שהייתה חלוצה שתפקידי טיסה וקצונה שונים שמילאה, כי נאנסה על ידי קצין בכיר במהלך שירותה.

חבר הקונגרס ג'ון קרטר, רפובליקני מטקסס, התייחס לנושא בדיון שנערך לאחרונה עם גורמים בסוכנות לחיילים משוחררים ותאר את הניסיונות של נשים יוצאות צבא לקבל טיפול רפואי. לדבריו, "זה כמו אתר בניה", בהתייחס להערות שהנשים סופגות. עמיתו למפלגה וויל הארד תאר את התסכול שהוא חש כשיוצאות צבא נוטשות את המרכז הרפואי לחיילים משוחררים שבמחוז שלו: "זו הדבר שהכי מטריד חיילות משוחררות".

קרה גם לה. חברת הסנאט מרתה מקסאלי מאריזונה (צילום: חדשות ABC)

למרות שמספר הנשים שמשתמשות בשרותי הבריאות לחיילים משוחררים שילש את עצמו מאז שנת 2000, הן עדיין מהוות רק שמונה אחוזים מכלל משתמשי שירותים אלה. גורמים רשמיים צופים שהמספר יעלה, אולם נכון לעכשיו חיילות משוחררות רבות מספרות שמנסים לגרום להן להרגיש שהן לא שייכות לשם. בין היתר, באמצעות בקשת מספר הביטוח הלאומי של הבעל שלהן בדלפקי הרישום ובאי מתן מוצרים כמו קפה חינם בטענה שהם "מיועדים לחיילים משוחררים".

קריסטן רוס, 45, המייסדת של ברית החיילים המשוחררים בניו יורק, תיארה את החוויה שלה: "זה קשה להכנס למקום ולהרגיש שכולם מסתכלים עלייך בתהייה למה את שם". ברנדי בקסטר, ששירתה כאשת צוות אוויר בכירה, סיפרה כי היא מרוצה מהשירות שהיא מקבלת במרפאת הנשים של המרכז לחיילים משוחררים בדאלאס, אבל שהיא שונאת את המעלית לשם: "הגברים נועצים בי מבטים בוחנים ולא נעימים. אני מסתכלת עליהם ישר בעיניים, כאילו כדי להגיד להם 'אני בוחנת את הגובה שלך, המשקל שלך, צבע העור שלך – רק למקרה שאצטרך לדווח עליך'".