הגעתי לארה"ב בשנת 2007 בתור סטודנט לתואר שני בניו אנגלנד קונסרבטורי בבוסטון. זה אחד הבתי ספר הכי נחשבים למוסיקה בארה"ב. סיימתי את התואר השני בהצטיינות במגמת ביצוע ג'אז. אני נגן גיטרה, ג'אז מקצועי ויצא לי לנגן ברחבי העולם ולשתף פעולה עם נגנים ברמה בינלאומית.

בארץ למדתי מוסיקה בבית הסיפור רימון, תואר במינהל עיסקים בהצטיינות במכללה למינהל ותואר שני במוסיקה בבוסטון. ארה"ב זה מקום מצוין מבחינתי לשלב את כל הנסיון והידע שלי בתחומים שונים ולעבוד במספר עיסוקים.

אני מופיע עם ההרכב של במועדונים בניו יורק ובפסטיבלים ברחבי העולם. הוצאתי שלושה דיסקים תחת שמי. כתבתי שלושה ספרים ללימוד ג'אז גיטרה. אני מלמד אחד על אחד דרך סקייפ הרבה תלמידים בכל העולם לג'אז, מתחילים ומתקדמים וגם תלמידים של רוק ובלוז, שרוצים להעמיק באילתור ותיאוריה וכו'. אפשר לשמוע את המוסיקה שלי או לקבל יותר מידע על השיעורים באתר שלי: http://assafkehati.com/

כמו שאמרתי, הידע שלי מאפשר לי בארה"ב לעסוק בתחומים נוספים ולא רק במוזיקה. אני מגייס כספים לחברת נדל"ן שמשקיעה בניו ג'רזי. עובד בתור קואצ'ר עם יחידים ועסקים קטנים ועוזר להם לבנות את העסק שלהם, לפרסם, להשיג לקוחות ולשנות קריירה. http://assafwayup.com/. זה מאוד מספק.  

בשנים האחרונות חקרתי לעומק את תחום הסטייל לגברים והיום אני מעביר סדנאות סטייל לגברים. מאוד כיף לעבוד בזה. אפשר לראות באתר שלי מה בדיוק זה אומר: https://sites.google.com/view/menstylebrooklyn/home

אחת החוויות הכי משמעותיות היתה לנגן בפעם הראשונה עם אחד הנגנים שאני מעריץ. אגדת התופים בילי הארט. הוא ניגן עם מיילס דיוויס, סטן גטס, הרבי הנקוק, ואחרים והקליט 600 דיסקים".

אסף קהתי, צלם: שחר ליבני

מה אתה הכי אוהב בארה"ב?

אני אוהב את מגוון האוכלוסיה. אפשר לפגוש אנשים ברמה גבוהה בכל התחומים, מכל המינים ומכל העולם. ליצור שיתופי פעולה, לנגן ביחד, ליצור גם מבחינת אומנותית וגם מבחינה עיסקית.
יש גם שפע של תרבויות להכיר, הצגות, קונצרטים ועוד.

מה אתה הכי לא אוהב בארה"ב?

ניו יורק מאוד רועשת בשבילי. הרבה צפירות, הרבה לכלוך, הומלסים, הרבה ריצות ויחסית הרגשה מנוכרת. לוקח זמן ליצור חברויות חדשות. יש הרבה קשרים עסקיים, אבל חברויות כמו שיש בארץ קשה למצוא.

מה מבחינך הדבר השונה ביותר בין ישראל לארה"ב?

סגנון החיים והאוכלוסיה. קצב חיים מהיר, כולם עסוקים, כל אחד בענייניו. מצד שני, הבירוקרטיה יותר ברורה וקלה מהארץ. יותר קל מבחינה עיסקית. יש מגוון אנשים לעבוד איתם. תחבורה ציבורית 24 שעות. המון מסעדות, בילויים ופארקים.

למה אתה הכי מתגעגע בארץ?

הכי מתגעגע לחברי ילדות ולמשפחה.

למה אתה הכי פחות מתגעגע אליו בארץ?

פחות מתגעגע לשוטף פלוס 30 או 60. לדברים שאנשים עושים בתור חלטורה כל הזמן. פחות מתגעגע לבירוקרטיה המסורבלת.

מה הכי ישראלי בעיניך?

הכי ישראלי זה להכיר מישהו חדש ויום אחרי זה ללכת להשקיע איתו בנדלן.

איפה שירתת בצבא?

שירתתי בחיל שריון.

איזו עיר הכי אהובה עליך בישראל?

העיר האהובה עליי היא רחובות, העיר שבה גדלתי' והמקומות והאנשים מוכרים לי.

איזה חפץ יש לך מזכיר לך יותר מכל את ישראל?

קפה שהבאתי מהארץ.

איפה אתה רואה את עצמך עוד 10 שנים?

עוד 10 שנים אני רואה את עצמי ממשיך בעיסוקים שלי. הופעות מוסיקה, כתיבת מוסיקה, לימוד גיטרה, עבודה בתור קואצ'ר, אופנת גברים, ונדל"ן. יכול להיות שאני אמצא מקום אחד בו אני אשלב את כל האלו. אחד הדברים שאני רוצה ליצור סביב הדברים שאני עושה זה קהילה- אנשים, חברים, שותפויות. לא רק שלי אלא שאנשים יכירו אחד את השני בעזרתי. לכן, דרך אגב, החלטתי לפני שנה לקיים ארוחות שישי אצלי בצורה חילונית ומזמין אנשים שאני לא מכיר מהפייסבוק. בעיקר ישראליים, אבל לא רק.

איזו מילה בעברית אתה הכי אוהב?

מפלצת. יש לזה סאונד מצחיק ומגניב.

איזו מילה בעברית אתה הכי שונא?

זה שתי מילים: אי אפשר.

חופשה מומלצת (בארה"ב):

אוהב את העיירות החמודות באפ-סטייסט ניו יורק שאפשר לטייל ביום ולראות ירוק ומפלים, ובערב לשבת באיזה מבשלת בירה בעיירה.

מסעדה מומלצת בעיר המגורים (בארה"ב):

פיטר לוגר לחובבי הסטייקים.

מסעדה מומלצת בישראל:

המסעדה התימנית בשעריים ברחובות על רחוב הרצל.

מה מבחינתך המאכל הכי ישראלי?

בשבילי- ג'חנון.

מה החטיף הישראלי האהוב עלייך ביותר?

טעמי.

טיפ לישראלי המתחיל באמריקה?

לעבוד קשה בהתחלה. ליצור קשרים, להיות פתוח להכיר אנשים, לעשות מה שאוהבים וטובים בו, להשקיע זמן וכסף בהתחלה כי צריך, לצאת הרבה מהבית ולדבר עם אנשים, ליזום הרבה, להיות פעיל, לשווק, להיות טוב במה שאתה עושה, להיות אמיתי, אמין, ושמח. לדעת לבקש עזרה והכוונה וגם לעזור לאחרים. בהמשך אחרי שהלחץ קצת יורד, ליהנות יותר מהעיר, מחופשות ומטיולים.