אתם מכירים אותו בעיקר בתור מי שמסיים כל משפט במילים "כלב בן כלב", הלא הוא ממוקה חונדישווילי, מהסדרה הפופולרית "שנות ה-80" (רשת, ערוץ 13). לקראת ההופעה שלו בנשף פורים שיערך ב-23 במרס ב-Globe Theatre, שבלוס אנג'לס, שוחחתי עם השחקן, גרא סנדלר (45), שמגלם את אחת הדמויות המצחיקות והידועות בסדרה ההומוריסטית. במהלך הריאיון התברר לי, שעל מנת לגלם דמויות מצחיקות כל כך, סנדלר נדרש להיות שחקן רציני ומקצועי לאין שיעור. 
(צילום: חשבון הפייסבוק של סנדלר www.facebook.com/sandler.gera1)
"לממוקה יש רגשות"
אך תחילה הייתי חייבת לפתור את התעלומה ולברר עם סנדלר, מדוע ממוקה מסיים כמעט כל משפט במילים "כלב בן כלב" ומה גרם לביטוי לאבד ממשמעותו הבוטה ולהפוך לסלנג שגור. סנדלר: "מני אסייג, שיוצר את הסדרה יחד עם אחיו, שלום אסייג, העלה את הביטוי "כלב בן כלב", שאמור להיות קללה. זו לא הפעם הראשונה ששומעים את הביטוי הזה בקולנוע הישראלי. מה שהופך אותו למוצלח יותר בסדרה הוא המבטא הגרוזיני של ממוקה, עם הכ"ף הדגושה. השימוש של ממוקה בקללה "כלב בן כלב" גרם לכך שזו כבר לא קללה. המילים מתגלגלות על הלשון ואפשר לומר אותן באופן רך יותר. גם ממוקה עושה את זה. למעשה, אני חושב שאסור שממוקה יהיה מפחיד באמת, אחרת אף אחד לא יאהב אותו. אותו הכלל עובד גם לגבי הקללות שלו: הן לא מפחידות באמת. אני שמח וגאה מאוד על שחלק מהדברים שאני אומר כשאני מגלם את ממוקה, הפכו להיות חלק ניכר בשפה העברית, מעין מטבעות לשון בשפה. זה אמנם לא נכון מבחינה תחבירית, אך זה לא משנה, משום שאנשים משתמשים בזה ומחייכים תוך כדי, אז כנראה שיש בזה משהו טוב". 
יש לו רגשות. סנדלר כממוקה
איך נולדה דמותו של ממוקה ועד כמה יש לך תרומה להתפתחות שלה בסדרה?
"קשה לומר, עשיתי דברים ואיכשהו זה יצא נכון. את כל הדברים שרואים על המסך, גם את אלה שנראים מוגזמים וקיצוניים, אני מבסס על התנהלות שראיתי במציאות, בקרב יוצאי העדה הגרוזינית. יש ביניהם אנשים אמוציונליים ויש להם יציאות מצחיקות. למעשה, אני לא חושב שהדמות של ממוקה שונה מהדמויות בסרטים של דובר קוסאשווילי, רק שממוקה קומי יותר. אני חושב שיש לממוקה רגשות, אך הוא פשוט מבטא כל אחד מהם באותה דרך, הדרך היחידה שהוא מסוגל לה. גם מבחינת ההתפתחות של הדמות, המוטיב המרכזי עליו אני מנסה לשמור הוא של דמות שהיא אנושית. למרות שהדברים שהוא אומר הפכו למטבע לשון, אני לא רוצה שבזה יסתכם העניין. הדמות שלו מתפתחת טיפין-טיפין ויש כל מיני אפשרויות להתפתחות שלה בעתיד, אך הגרעין המרכזי הוא לשמור על ממוקה כדמות בשר ודם".
מהו לדעתך סוד הקסם של הסדרה "שנות ה-80"?
"הסדרה מבוססת על מה שקרה במדינת ישראל עצמה ועל חייו של דור צעיר וחדש שנולד לתוך מצב של עירוב עדתי נתון. זאת להבדיל מסרטי הבורקס למיניהם, שהתבססו בעיקר על חיקויים של דמויות מעדות שונות, שהגיעו לארץ ממקומות שונים. הקסם של הסדרה הוא בכך שהיא מציגה נוסטלגיה ישראלית מקומית, להבדיל מנוסטלגיה של אנשים שבאו מארצות אחרות. אני מעריך, שאם היו יוצרים סדרה כזו לפני עשרים או שלושים שנה, זה היה מוקדם מדי, משום שהמדינה היתה צעירה יחסית ועדיין לא היה לאנשים במה להיזכר. כעת, בשנות האלפיים, כשהצופים מביטים לאחור, אל שנות השמונים, התכנים מעוררים בהם את הזיכרונות מאותן שנים: הצעצועים, הסרט הערבי של יום שישי וכולי. יש לאנשים במה להיזכר מישראל של אותן שנים. זו נוסטלגיה ישראלית לחלוטין המבוססת על המיקס המסוים שהתרחש במדינה עצמה".
"הייתי רזה וחתיך, אך הרגשתי כבד"
למרות שהוא משחק בסדרה שסוד קסמה הוא בנוסטלגיה הישראלית המקומית, סנדלר עצמו עלה ארצה מברית המועצות כשהיה בן 17. הוא פנה ללימודי אמנויות הבמה ב"בית צבי" ומאז השתתף במספר מרשים של סרטים, סדרות טלוויזיה והצגות תיאטרון. הרשימה כוללת את סרטי הקולנוע "אבנים" (2004), "ילדי CCCP" (2006), "מדוזות" (2007), "חיותה וברל" (2012), "מכתב מהעבר" (2012), "איגור ומסע העגורים" (2013) ועוד; את הסדרות "משמורת" (2007), "בין השורות" (2010), "תימרות עשן" (2009-11), "אליפים" (2011), "ניויורק" (2012), "החממה" (2012), "בתולות" (2014), "איפה אתה חי?" (2017) ועוד; וגם את הצגות התאטרון "דון ז'ואן" (גשר), "השד האחרון" (תיאטרון מלנקי), "סיפור פשוט" (יידישפיל), "הקוסם מלובלין" (יידישפיל), "שני קונילמל" (יידישפיל) ו"ילדה יפה" (יידישפיל). באופן מפתיע או לא, למרות הרזומה המרשים הזה, התפקיד שגרם לכולם להכיר את סנדלר הוא דווקא זה של מוכר בחנות המכולת השכונתית, בטירת הכרמל של שנות ה-80: ממוקה.
על הסט של "שנות ה-80". דוידוב (מימין), לינור אברג'יל, סנדלר, יאיר פורטל ושלום אסייג (צילום: חשבון הפייסבוק של דוידוב www.facebook.com/hay.davidov)
מתי ידעת שאתה רוצה להיות שחקן?
"זה קרה במקרה, בזמן השירות הצבאי. הושיבו אותי ליד הטלפון בחמ"ל בחאן יונס. זה היה טלפון קווי רגיל, שהיה אמור לשמש למקרה הצורך. פתאום צץ בראשי רעיון לנסות להתקבל לבית ספר למשחק. צלצלתי לבית ספר למשחק של ניסן נתיב ולבית ספר למשחק "בית צבי" וחשבתי לנסות את מזלי בשניהם. בניסן נתיב היו שלושה שלבים של מבחני קבלה. אחרי שעברתי את השלב הראשון הלכתי לבית צבי, כשחשבתי שגם שם אדרש לתהליך קבלה בן כמה שלבים. אך להפתעתי, הם קבלו אותי מיד. הם פשוט הודיעו לי שאני מתחיל ללמוד. זה קרה בלי יותר מדי הכנות. בלי שיהיה לי ידע מוקדם בתיאטרון או במשחק. כמובן שאחרי שהתקבלתי לבית צבי הלכתי לראות הצגות, על מנת להשלים פערים. אך מעולם לא ייחסתי לזה יותר מדי משמעות. לא תיארתי לעצמי שהמשחק עתיד להיות מקצוע מבחינתי. הפניה לכיוון של משחק לא היתה מובנת לי מאליה. לא היו לי תמונות של כוכבים על הקירות בנערותי, לא חלמתי על זה ולא יצאתי מעורי בשביל להיות שחקן. זה פשוט קרה".
הרזומה שלך כולל תפקידים דרמטיים וקודרים, כיצד זה משתלב עם הדמות הקומית של ממוקה?
"מבחינתי, נקלעתי למצב הכי טוב ואני תומך בזה מאוד. בעבר, הייתי רזה וחתיך יותר, אך הרגשתי כבד. היום, עם כל השומן של ממוקה, אני מרגיש קליל יותר. כנראה שעם הגיל מקבלים פרספקטיבה אחרת על החיים, כשמזהים את האירוניה שבהם ואת ההפכפכות שלהם. אני חושב, שמעניין פחות לשחק תפקידים שאין בהם משהו מצחיק או שאין להם השקה למצבי חיים משעשעים. השילוב הזה התחיל מבחינתי, כשהשתתפתי בעונה הראשונה של הסדרה "תימרות עשן". הבימאי, עודד דוידוף, ביקש ממני לשלב הומור בדמות. זה המשיך עם השתתפותי בסדרה "ניויורק", כשביקשו ממני לשחק שלושה תפקידים של רוסים מאפיונרים. לא יכולתי אלא לשלב הומור בדמויות כאלה וזה אכן יצא מוצלח". 
איך אתה מעריך את מצבו של ענף המשחק בארץ כעת ובעתיד?
"ישראלים כקהילה זה הדבר הכי מוכשר שיש בעולם. הפוטנציאל הוא אדיר. אני מרשה לעצמי להשוות, משום שעבדתי עם רוסים ואמריקאים וראיתי במה מדובר. היחס לתרבות בשילוב עם המצב הכללי בישראל, גם מבחינת החיים הלא פשוטים במדינה, ברמה הפוליטית והכלכלית, גורמים לכך שהיכולות נבלעות באופן אובייקטיבי. אם ניתן לתרבות הרבה מקום, מימוש הפוטנציאל יכול להגיע לרמות בלתי מוגבלות. צריך לתת לזה דעת".
באילו סרטים, סדרות או הצגות אתה צופה להנאתך?
"אני נע בין סדרות ישראליות, אמריקאיות ורוסיות. אחת הסדרות האהובות עלי היא "איפה אתה חי?" (כאן). לא רק משום שחי דוידוב הוא הפרטנר האהוב עלי, אלא גם משום שהסדרה ממצה את הביטוי של הדבר הטוב ביותר שניתן להוציא מישראל כקיבוץ גלויות. בכך הסדרה סובבת סביב רעיון אחד ואני מתחבר לזה. אהבתי לצפות גם בסדרה הישראלית "רמזור" (קשת). כשזה מגיע לסדרות אמריקאיות, אני נוסטלגי יותר. אני יכול לצפות שוב ושוב ב"סופרנוס" וב-“Breaking Bad” ("שובר שורות"). אני לא נמשך לכל סדרה. התחלתי לצפות בכמה סדרות ולא התרשמתי. אני מאוד מודע למשחק, לבימוי ולרמת המקצועיות. זה משפיע על מידת ההנאה שלי".
עם מי היית רוצה לעבוד?
"הייתי רוצה לעבוד עם קוונטין טרנטינו, עם האחים כהן או עם הבימאי האהוב עלי, אמיר קוסטריצה, ("שעת הצוענים"). בסופו של דבר אי אפשר לדעת אם זה יקרה ואיך. יש לא מעט שחקנים שאני יודע שהם משתדלים להיות פעילים מאוד ברשתות החברתיות. אך במקרה שלי, כל הפרויקטים שהגיעו אלי בחיים הגיעו כשהגיעו. לא עשיתי הרבה בשבילם. אני מנסה להישאר במקצוע ככל שאני יכול ולהישאר כמה שיותר נאמן לעצמי במקצוע. אם הייתי יכול לעבוד יותר דרך הרשתות החברתיות ולמצות את כל הפוטנציאל שבדבר הזה, סביר להניח שהייתי מגיע רחוק יותר מכפי שהגעתי. אני חושב שאם אלוהים ירצה, זה יקרה".
איך אתה מסביר את הפופולריות של ממוקה ושל הסדרה בקהילה היהודית בארצות הברית?
"מי שמהגרים למדינה אחרת, נשארים בגיל ובשנה בה עזבו את מדינת המקור. אני, למשל ,עזבתי את רוסיה בשנות ה-90. הבאתי איתי את הלך הרוח, התרבות והרעיונות הכלליים של אותה תקופה. דוד שלי עזב את רוסיה בשנות ה-80, אז הוא הביא איתו הלך רוח אחר. אני חושב שהרבה ישראלים שעברו לארצות הברית בשנות ה-80 ולאחר מכן, שומרים על קשר עם המציאות בארץ באמצעות צפייה בתכנים ישראליים. ברוב הסדרות הישראליות נראה שיש ניסיון לחקות את האמריקאיות. אך בסדרה "שנות ה-80" יש איזה גרעין ישראלי טהור. יש בה את הטעם ואת הריח של ארץ ישראל האמתית, את מלח הארץ, את האווירה של הרחובות בשכונה עם כל השכנים. מבחינת הישראלים שחיים בארצות הברית, יש בזה מעין נקודת אחיזה. זה הקשר שלהם לארץ. הסדרה עונה על הצרכים האלה שלהם, וזו גם אחת הסיבות לפופולריות שלה בקרב הקהילה היהודית בארצות הברית". 
מה מעסיק אותך בימים אלה, בזמן שהעונה הרביעית של "שנות ה-80" משודרת בערוץ 13?
"רוב הזמן אני עובד בתיאטרון, בניו יורק. אני משתתף בהצגות, מביים הצגות ילדים ומנסה להתקדם מבחינת סוגי הקהלים. אני עובד עם הקהל הרוסי ועובר לעבוד עם הקהל האמריקאי. לאחרונה, התחלתי להצטלם לסרט אמריקאי שנקרא "המניין". הסרט עוקב אחר סיפורו של ילד יהודי-רוסי ואני משחק את אבא שלו. כשאני בארץ, אני מצטלם ל"שנות ה-80" ולפרויקטים קולנועיים או תיאטרליים אחרים".
מה צפוי למשתתפים בנשף הפורים, בלוס אנג'לס?
"אין דמות מתאימה יותר מאשר ממוקה, על מנת לעורר אווירת קרנבל ססגוני בחג פורים. זה חג שמאפשר לכל אחד להיות מה ומי שהוא רוצה, העיקר שישמח. ממוקה אוהב מאוד אנשים וחגיגות. זה גם מה שמייצר בתוכו קונפליקט פנימי. הוא לא כל כך מודע לקונפליקט הזה, משום שהוא לא מי יודע מה חכם. בכל זאת, חייבים להודות. הוא בסך הכל אוהב אנשים מאוד, אך החברה בה הוא גדל שמרנית וסגורה והוא הושפע מהמאפיינים האלה. אז הוא מנסה להיפתח לעולם בדרך שהוא מכיר: פעם עם מברג, פעם עם נבוט וכולי. הוא מנסה להיפתח לעולם גם דרך חגיגות ולמצוא משהו מעניין שהוא יוכל ליהנות ממנו. הקרנבל שיתקיים בלוס אנג'לס בפורים, מתאים לאנשים שאוהבים את החיים, כמו ממוקה, שאוהב את החיים. באופן כללי, אם יש לי הזדמנות לשמח אנשים בלוס אנג'לס ולהביא אליהם משהו מישראל, גם אם זה את השכן הדפוק שגר בדירה ממול, זה כשלעצמו משמח. אז עד שנתראה אסיים בדרישת שלום לכולם".
לא תדעו את נפשכם מרוב צחוק
אכן, אין דמות מתאימה יותר מאשר ממוקה למסיבת פורים. אתם צפויים לעדלאידע אמתי, כשלא תדעו את נפשכם מרוב צחוק והנאה. לצדו של סנדלר, שיופיע כממוקה, ישתתפו בנשף הפורים גם אסי וידל, די.ג'יי נטלי, די.ג'יי יוחי ודי.ג'יי קאזוש מ-MTV ישראל. בתכנית האירוע גם מסיבת תחפושות מטורפת עם פרסים יקרי ערך, רקדניות, מתופפים ומופע וידאו מרהיב. אל תפספסו. 
כתובת: Globe Theatre, 740 S Broadway, Los Angeles, CA 90014
אתר: Israeliparties.com
כרטיסים: https://www.seetickets.us/event/PURIM-PARTY-THE-80S-W-MAMOCA/379448
