המציא מתווכים וגנב 9.5 מיליון דולר: בכיר בנדל"ן בניו יורק קנה שתי דירות יוקרה ופורשה

במשך 14 שנה חי ג'ארד סולומון את החלום האמריקאי בגרסתו היוקרתית ביותר. בית בפרבר עשיר של ניו יורק, דירה מפוארת באחד האזורים המבוקשים במנהטן, מכונית פורשה וחברות במועדון קאנטרי יוקרתי. מבחוץ הוא נראה כמו עוד מנהל מצליח בתעשיית הנדל"ן של ניו יורק, אדם שהתקדם לתפקיד בכיר באחת מחברות הנדל"ן הגדולות בארצות הברית. אלא שמאחורי החיים הנוצצים הסתתרה הונאה בהיקף של יותר מ-9.5 מיליון דולר, שנמשכה כמעט עשור וחצי.

השבוע הגיעו חיי הפאר לסיומם הרשמי. שופטת פדרלית בניו יורק גזרה על סולומון, בן 49, 11 שנות מאסר בגין הונאה, גניבת זהות בנסיבות מחמירות והונאת בנקים. בנוסף הוא נדרש לוותר על מיליוני דולרים ועל זכויותיו בשני נכסי היוקרה שרכש באמצעות הכספים הגנובים. גזר הדין ניתן ביום חמישי, 5 בנובמבר, והוכרז רשמית למחרת על ידי משרד המשפטים האמריקאי.

לפי הראיות שהוצגו במשפט, סולומון יצר חברות תיווך פיקטיביות בתחום הנדל"ן המסחרי, והציג אותן בפני מעסיקיו כגורמים הזכאים לעמלות תיווך או להחזר הוצאות בנייה במסגרת עסקאות שבהן היה מעורב. בפועל, השירותים שבגינם דרש את הכסף לא ניתנו כלל, והחברות שהגישו את הדרישות היו המצאה שלו.

סולומון עבד בחברת וורנאדו ריאלטי טראסט, אחת מחברות הנדל"ן המסחרי המוכרות בארצות הברית, המחזיקה ומנהלת נכסים יקרי ערך, בעיקר בניו יורק. הוא החל את דרכו כסוכן השכרה ובהמשך קודם לתפקיד סגן נשיא בתחום השכרת הנכסים. במסגרת עבודתו היה מעורב בעסקאות נדל"ן מסחרי ובתהליכי תשלום למתווכים ולגורמים הקשורים לעסקאות.

דווקא הגישה הזאת למנגנון התשלומים של החברה אפשרה לו להפוך את מקום העבודה למקור הכנסה פרטי ובלתי חוקי. במקום להסתפק במשכורת ובתגמולים שקיבל, הוא החל להמציא חברות תיווך שלא התקיימו במציאות, לייצר מסמכים שהציגו אותן כמי שסיפקו שירותים ולדרוש עבורן תשלומים של מאות אלפי דולרים.

הכול התחיל בשנת 2009. לפי הראיות שהוצגו במשפט, סולומון יצר חברות תיווך פיקטיביות בתחום הנדל"ן המסחרי, והציג אותן בפני מעסיקיו כגורמים הזכאים לעמלות תיווך או להחזר הוצאות בנייה במסגרת עסקאות שבהן היה מעורב. בפועל, השירותים שבגינם דרש את הכסף לא ניתנו כלל, והחברות שהגישו את הדרישות היו המצאה שלו.

אבל סולומון לא הסתפק בהמצאת שמות של חברות. כדי שהתרמית תיראה אמינה הוא בנה עבורן גם זהויות אנושיות. הוא המציא נציגי חברות, פתח כתובות דואר אלקטרוני, השתמש במספר טלפון זמני ואף רכש טלפון סלולרי נוסף, שבאמצעותו יכול היה להתחזות לאנשים שהיו אמורים לייצג את העסקים הפיקטיביים.

כך נוצרה מערכת שלמה של התכתבויות, הסכמים ודרישות תשלום, שנראתה מבחוץ כמו פעילות מסחרית רגילה. כאשר היה צורך בחתימות על מסמכים, סולומון זייף חתימות של אנשים אמיתיים. כאשר נדרש חשבון בנק עבור אחת החברות, הוא הציג לבנק אישור עסקי מזויף כדי לפתוח אותו.

התוצאה הייתה מדהימה בהיקפה: במהלך כ-14 שנים הצליח לגרום לוורנאדו לבצע 17 תשלומים בסכום מצטבר של יותר מ-9.5 מיליון דולר. כל הכסף הועבר לחשבונות בנק שהיו רשומים על שמות החברות הפיקטיביות, אך בפועל נשלטו על ידו.

בממוצע מדובר ביותר מחצי מיליון דולר לכל תשלום. סכומים שאצל רוב האנשים היו מעוררים סימני שאלה מידיים, הוצגו כחלק מעלויות של עסקאות נדל"ן מסחרי, תחום שבו עמלות תיווך ותשלומים הקשורים לבנייה עשויים להגיע לסכומים גבוהים במיוחד.

ומה עשה סולומון בכסף? הוא לא הסתיר אותו במזוודות או העביר את כולו למקלטי מס מעבר לים. במקום זאת, הוא בנה לעצמו חיים של מיליונר.

הרכישה הגדולה ביותר הייתה בית בשווי 4.55 מיליון דולר בפארצ'ס, יישוב יוקרתי במחוז ווסטצ'סטר, צפונית למנהטן, הידוע בבתי המגורים הגדולים שלו ובאוכלוסייה המבוססת. רכישה נוספת הייתה דירה בשווי 3.6 מיליון דולר באפר איסט סייד, אחת משכונות המגורים היקרות והיוקרתיות ביותר במנהטן.

לצד שני הנכסים, ששווים הכולל יותר משמונה מיליון דולר, רכש סולומון מכונית פורשה, שילם עבור חברות במועדון קאנטרי והוציא סכומים נוספים על מותרות. את אורח החיים הזה הוא מימן בכספים שנלקחו ממעסיקיו באמצעות מסמכים כוזבים.

ההונאה לא הסתכמה רק בכסף שהצליח להוציא מחברת הנדל"ן. במהלך החקירה התברר כי סולומון מסר מידע כוזב גם לגוף מלווה למשכנתאות, ואף הציג תדפיס בנק שעבר שינוי כדי לקבל הלוואת משכנתה בגובה 850 אלף דולר. בכך נוספה לפרשה עבירה נוספת של הונאת בנק.

באפריל השנה, לאחר משפט בפני חבר מושבעים שנמשך שבוע, הורשע סולומון בעבירות של הונאה באמצעות תקשורת אלקטרונית, גניבת זהות בנסיבות מחמירות והונאת בנקים. הוא נשלח למעצר עם הרשעתו, ובית המשפט נערך לקביעת עונשו.

גזר הדין שניתן השבוע היה כבד. השופטת הפדרלית לורטה פרסקה גזרה עליו 11 שנות מאסר בפועל, ולאחריהן שלוש שנות פיקוח. בנוסף הורתה על חילוט של יותר מתשעה מיליון דולר מכספי ההונאה, לרבות זכויותיו בשני נכסי היוקרה שנרכשו באמצעות הכסף, וחייבה אותו גם בתשלום פיצויים.

התובע הפדרלי שון באקלי הדגיש לאחר גזר הדין כי סולומון ניצל במשך 14 שנים את האמון שנתנו בו מעסיקיו, המציא מתווכים וגנב מיליוני דולרים עבור שירותים שמעולם לא סופקו. לדבריו, הפרשה ממחישה גם את הסכנה שבניצול מידע אישי של אנשים אמיתיים כדי לבצע הונאות פיננסיות.

חקירת הפרשה התבצעה בסיוע שירות הפיקוח על הדואר האמריקאי, גוף פדרלי החוקר גם עבירות הונאה מורכבות. הודעת משרד המשפטים אינה מפרטת כיצד נחשפה התרמית לראשונה או מה גרם לחברה לחשוד במנהל הבכיר.

מבחינת ענף הנדל"ן המסחרי, מדובר בסיפור שחורג הרבה מעבר למעשיו של עובד מושחת אחד. הפרשה מדגימה כיצד אדם בעל סמכויות, המכיר היטב את תהליכי אישור התשלומים, יכול לנצל חולשות בבקרה הפנימית ולהסוות העברות כספים גדולות כהוצאות עסקיות לגיטימיות.

במשך שנים הצליח סולומון ליצור לעצמו עולם מקביל: מצד אחד מנהל בכיר ומוערך בחברת נדל"ן גדולה, ומצד שני בעליהן הסמוי של חברות שלא התקיימו, אנשים שהומצאו לצורך התכתבות וחשבונות בנק ששימשו לריקון כספי החברה.

כעת, במקום ליהנות מהבית בפרבר העשיר, מהדירה במנהטן ומהפורשה, הוא צפוי להעביר את 11 השנים הבאות מאחורי סורג ובריח. הנכסים שהיו סמל להצלחתו הפכו לחלק מהכספים שבית המשפט מבקש להשיב בעקבות ההונאה.

ומה שנותר מהפרשה הוא גם השאלה כיצד אדם אחד הצליח, במשך כמעט עשור וחצי, לגרום לאחת מחברות הנדל"ן הגדולות בארצות הברית לשלם מיליוני דולרים למתווכים שמעולם לא היו קיימים.