
יונים שהתמקמו בתוך ומסביב למתקן הפכו למטרד קבוע עבור העובדים והנהלת המפעל. לפי הוול סטריט ג'ורנל, הן הותירו לשלשת באזורים שונים, יצרו בעיות תברואה, הפריעו לעבודה השוטפת ואף העלו חשש לנזק לכלי רכב חדשים לאחר הצביעה.
בהתחלה ניסתה פורד פתרונות מודרניים יותר. הותקנו אמצעי הפחדה, הופעלו קולות של טורפים ונעשה שימוש באביזרים שנועדו לגרום לציפורים לחשוב שהאזור מסוכן. אלא שהיונים הסתגלו במהירות.
ואז החליטו במפעל לנסות משהו פשוט, ישן — והרבה יותר מאיים מבחינת היונים: נץ אמיתי.

לפי הנתונים שפורסמו, אל צ'ארו כבר ביצע יותר מ־300 גיחות מעל המתקן, והפעילות של הציפורים באזור ירדה בכ80 אחוז. המספר הזה מרשים במיוחד בהתחשב בגודל המפעל. מדובר במתקן עצום בשטח של מיליוני רגל רבוע, שבו מיוצרים כלי רכב בקצב גבוה, וכל הפרעה סביבתית קטנה עלולה להפוך לבעיה יקרה.
לתפקיד גויס נץ האריס בשם אל צ'ארו, שמופעל על ידי בזייר מקצועי. במקום לרדוף פיזית אחר כל יונה, עצם הנוכחות שלו באוויר יוצרת אפקט הרתעה. כשהוא מתחיל לסייר מעל המפעל, היונים מזהות טורף טבעי ומתרחקות.
לפי הנתונים שפורסמו, אל צ'ארו כבר ביצע יותר מ־300 גיחות מעל המתקן, והפעילות של הציפורים באזור ירדה בכ־80%.
המספר הזה מרשים במיוחד בהתחשב בגודל המפעל. מדובר במתקן עצום בשטח של מיליוני רגל רבוע, שבו מיוצרים כלי רכב בקצב גבוה, וכל הפרעה סביבתית קטנה עלולה להפוך לבעיה יקרה.
לשלשת יונים אינה רק מטרד אסתטי. היא יכולה לזהם משטחים, לפגוע בצבע, להצטבר במבנים וליצור תנאי עבודה לא נעימים. במפעל רכב, שבו מכוניות חדשות יוצאות מקווי הצביעה וההרכבה, גם נזק קטן יכול להצריך ניקוי, בדיקה או תיקון.
היתרון בשימוש בנץ הוא שאין צורך לפגוע בציפורים. מטרת הבזיירות במקרה הזה היא לגרום להן להבין שהאזור אינו בטוח עבורן ולהעביר את מוקד הפעילות שלהן למקום אחר.
נץ האריס מתאים במיוחד למשימה כזו משום שמדובר בעוף דורס שניתן לאלף ולעבוד איתו באופן מבוקר. בזיירים משתמשים בו ברחבי העולם גם בשדות תעופה, מתקנים תעשייתיים, איצטדיונים ואתרים שבהם מתקבצות ציפורים בכמויות גדולות.
עבור פורד, נראה שהשיטה הצליחה במקום שבו טכנולוגיה פשוטה יותר נכשלה.
הסיפור גם ממחיש עד כמה מפעלי רכב מודרניים נאלצים להתמודד עם בעיות שלא תמיד קשורות ישירות לייצור עצמו. מעבר לרובוטים, מערכות מחשוב וקווי הרכבה אוטומטיים, יש גם אתגרים הרבה פחות צפויים — כמו יונים שמחליטות שמפעל הוא מקום טוב להתיישב בו.
והפעם, הפתרון הגיע לא ממחלקת ההנדסה אלא מהטבע עצמו.
אל צ'ארו אולי לא מרכיב מכוניות, לא עובד במשמרות ולא מחזיק כרטיס עובד, אבל מבחינת התוצאה הוא כבר הפך לאחד ה"עובדים" היעילים ביותר במפעל: יותר מ־300 טיסות, ירידה של כ־80% בפעילות היונים — ופחות כאב ראש לעובדים ולמנהלים.