
אלא שלטענתה, הסיפור הזה מעולם לא היה נכון.
כעת טוענים לוקזיץ' ובנה, ג'וזף לאדטקה היידר, כי הרופא שטיפל בה, ד"ר פרדריק דטמן, השתמש למעשה בזרעו שלו כדי להפרות אותה — בלי שסיפר לה, בלי שביקש את הסכמתה ותוך שהוא מציג בפניה, לדבריהם, מצג שלפיו הזרע מגיע מתורם אנונימי.
כשהבינה לוקזיץ' מה לטענתה התרחש בגופה לפני יותר מארבעה עשורים, היא השתמשה במילים החריפות ביותר. "אני מרגישה כאילו נאנסתי", אמרה. "זה לא בסדר. ואני רוצה שנשים אחרות ירגישו בנוח לצאת ולספר על כך".

כשהבינה לוקזיץ' מה לטענתה התרחש בגופה לפני יותר מארבעה עשורים, היא השתמשה במילים החריפות ביותר. "אני מרגישה כאילו נאנסתי", אמרה. "זה לא בסדר. ואני רוצה שנשים אחרות ירגישו בנוח לצאת ולספר על כך". בתמונות: ג'וזף לדטקה עם הוריו מרי אלן לוקשיץ' ותומאס לדטקה
ב־6 באוגוסט הגישו האם ובנה תביעה אזרחית בבית המשפט המחוזי של מחוז מילווקי נגד דטמן, רופא נשים ומומחה פוריות לשעבר. לפי כתב התביעה, ההפריה בוצעה בראשית שנות ה־80 באמצעות זרעו של הרופא עצמו, אף שלוקזיץ' ובעלה הסכימו לטיפול רק לאחר שנאמר להם כי מדובר בזרעו של אדם אחר.
הסיפור החל ב־1980. לוקזיץ', אז בת 25, ובעלה תומס לאדטקה, שמת ב־2005, התקשו להביא ילד לעולם. היא פנתה לדטמן, רופא הנשים שלה, שפעל בווייטפיש ביי שבאזור מילווקי וטיפל גם בבעיות פוריות.
לפי התביעה, דטמן הציע לבני הזוג הזרעה מלאכותית באמצעות תורם אנונימי. לוקזיץ' טוענת כי נאמר לה שהתורם הוא סטודנט לרפואה — צעיר, בריא ומעוניין לשמור על זהותו בסוד.
היא הסכימה.
ב־1982 נכנסה להיריון, וב־13 בפברואר 1983 ילדה את ג'וזף. במשך יותר מארבעה עשורים לא הייתה לאם או לבנה סיבה לחשוד כי דבר מה שונה התרחש בחדר הטיפולים.
ואז הגיעה בדיקת די־אן־איי ביתית.
בסוף 2024 שלח ג'וזף דגימה לאחד השירותים המסחריים המאפשרים לאתר קרובי משפחה באמצעות התאמות גנטיות. כאשר התוצאות הגיעו בדצמבר, הוא גילה דבר שלא היה מסוגל להסביר: תשעה אחים למחצה שלא ידע על קיומם.
משם החל מסע חקירה משפחתי.
לדבריו, בחינת ההתאמות הגנטיות והקשרים המשפחתיים הובילה אותו אל משפחתו של דטמן — ובסופו של דבר אל המסקנה שלטענתו שינתה את חייו: הרופא שטיפל באמו הוא אביו הביולוגי.
"התורם האנונימי, הסטודנט לרפואה שאמי הובטחה שיהיה אבי הביולוגי, מעולם לא היה קיים", אמר ג'וזף במסיבת עיתונאים שקיימה המשפחה ביוני.
לדבריו, קשה לתאר את התחושה של גילוי כזה אחרי יותר מ־40 שנה. "אין מילים שיכולות לבטא איך זה לגלות שכל הזהות שלך בנויה על שקר", אמר. לדבריו, הדבר קשה במיוחד מפני שהמידע הגיע, לטענתו, מרופא שהיה אמור לזכות באמונה המלא של אמו.
אבל ג'וזף אומר שהפגיעה הקשה ביותר בעיניו היא זו שנגרמה לאמו.
"עד כמה שזה היה קשה עבורי, אני חושב יותר מכל על אמא שלי", אמר. "היא הייתה אישה צעירה שלא רצתה דבר מלבד להפוך לאם".
לוקזיץ' טוענת כי אילו ידעה שהרופא מתכוון להשתמש בזרעו שלו, לעולם לא הייתה מסכימה להליך. התביעה דורשת פיצויים בסכום שייקבע בהמשך המשפט.
אלא שגילוי תשעת האחים למחצה העלה שאלה מטרידה הרבה יותר: אם הטענות נכונות, האם לוקזיץ' הייתה היחידה?
עורך הדין אל פוקלר, המייצג את המשפחה, אמר כי לאחר פרסום הפרשה ביוני פנו אליו אנשים נוספים וסיפרו על מה שתיארו כאינטראקציות לא נוחות עם דטמן, שחלקן מתוארכות לשנות ה־70.
פוקלר אף השתמש בהגדרה חריפה במיוחד ואמר כי אין לו ספק, לדבריו, שהרופא היה "טורף סדרתי של נשים". מדובר בטענה של עורך הדין מטעם התובעים, ולא בקביעה שיפוטית.
המשפחה קוראת כעת למטופלות לשעבר של דטמן — במיוחד נשים שבני משפחותיהן גילו קרובים בלתי צפויים באמצעות בדיקות גנטיות — להתייצב ולמסור מידע.
לתביעה נוסף גם פרק ישן שנקבר במשך עשרות שנים בארכיונים.
לפי רישום שאותר במשטרת ווייטפיש ביי, ב־19 באוגוסט 1985 פנה גבר למשטרה וטען שאשתו הותקפה מינית במהלך בדיקה גינקולוגית אצל דטמן. הרופא הכחיש אז את הטענה.
למחרת הוחלט שלא להגיש כתב אישום, בין היתר בשל הקושי הצפוי לעמוד בנטל ההוכחה. באפריל 1986 בחנה מועצת הרפואה את המקרה וסגרה אותו ללא נקיטת צעדים. מסמכים נוספים מאותה תקופה אינם קיימים עוד, לאחר שהושמדו בהתאם למדיניות שמירת הרשומות שהייתה נהוגה אז.
דטמן, כיום בשנות ה־90 לחייו ומתגורר בסקוטסדייל שבאריזונה, חולק על הטענות נגדו.
עורך דינו, שון גיינור, מסר כי האירועים הנטענים התרחשו לפני עשרות שנים וכי לדטמן אין כיום זיכרון עצמאי של האנשים המעלים את הטענות. עוד טען כי עד להגשת התביעה הנוכחית דטמן לא נתבע בקשר לטענות מסוג זה, לא הועמד להליך משמעתי ולא נחקר בעניין.
הפרשה בוויסקונסין אינה הראשונה מסוגה בארצות הברית. בשנים האחרונות, עם התפשטותן של בדיקות די־אן־איי ביתיות, נחשפו שוב ושוב מקרים שבהם אנשים שנולדו בעקבות טיפולי פוריות גילו כי הרופא שטיפל באמם הוא למעשה אביהם הביולוגי.
התופעה זכתה לכינוי "הונאת פוריות".
אחד המקרים הידועים ביותר הוא זה של ד"ר דונלד קליין מאינדיאנה, שעמד במרכז הסרט התיעודי של נטפליקס "אבינו". גם שם חשפו בדיקות גנטיות קשר בין רופא פוריות לבין מספר גדול של ילדים שנולדו למטופלות שלו.
המקרים הללו חושפים גם בעיה עמוקה יותר: במשך שנים רבות כמעט לא הייתה דרך מעשית למטופלת לבדוק מה היה באמת מקור הזרע שבו נעשה שימוש בטיפול.
פרופ' ארתור קפלן, מומחה לאתיקה רפואית מבית הספר לרפואה גרוסמן של אוניברסיטת ניו יורק, הסביר כי קשה לדעת כמה מקרים כאלה התרחשו, משום שלפני עידן הבדיקות הגנטיות הביתיות כמעט בלתי אפשרי היה לחשוף אותם.
לדבריו, תחום טיפולי הפוריות בשנות ה־80 פעל תחת פיקוח מצומצם בהרבה מזה הנהוג כיום, עד כדי כך שניתן לתאר את התקופה כמעין "מערב פרוע" מבחינה רגולטורית.
קפלן הדגיש כי אם הטענות בתביעה נכונות, אין מדובר רק בהתנהלות רפואית בעייתית אלא בהפרה יסודית של ההסכמה מדעת ושל זכותה של אישה להחליט מה נעשה בגופה.
וזו בדיוק השאלה שהופכת את הסיפור של לוקזיץ' מפרשה משפחתית מטלטלת לעניין רחב בהרבה: אם בדיקה גנטית אחת הצליחה לחשוף סוד שנשמר יותר מ־40 שנה — כמה סודות דומים עדיין קבורים בתיקים רפואיים ישנים, וכמה נשים עדיין אינן יודעות מי באמת היה בצדו השני של הטיפול שהעניק להן ילד?