
המספרים מספרים סיפור כפול. מצד אחד, אינפלציית הליבה — שאינה כוללת מזון ואנרגיה — ממשיכה להתמתן. היא עלתה ביולי ב־0.2% בלבד וב־2.5% לעומת השנה שעברה, לעומת 2.6% ביוני. זהו בדיוק סוג הנתון שהפדרל ריזרב רוצה לראות: סימן לכך שהלחצים הרחבים על המחירים מתחילים להיחלש.
אלא שמחוץ למדד הליבה נמצאת הבעיה שמסרבת להיעלם — האנרגיה. המלחמה המתמשכת עם איראן, אי־הוודאות סביב מצר הורמוז והחשש מפגיעה באספקת הנפט ממשיכים לטלטל את השוק. כל זעזוע כזה עובר במהירות מהבורסות אל תחנות הדלק, חברות התעופה ועלויות ההובלה, ובסופו של דבר מגיע לחשבון של הצרכן.

בסופרמרקט התמונה מעורבת. מחירי המזון ירדו מעט לעומת יוני, אך עדיין גבוהים בכ־2.7% לעומת השנה שעברה וביותר מ־30% לעומת תחילת 2020. זו אחת הסיבות לכך שגם כשהאינפלציה השנתית יורדת לעומת השיאים שנרשמו בעבר, צרכנים רבים אינם מרגישים שהחיים נעשו זולים יותר. המחירים אולי מטפסים לאט יותר — אבל הם לא חוזרים לאחור.
מחירי הבנזין אמנם ירדו ביולי ב־2.9% לעומת יוני, אך הם עדיין גבוהים בכ־25% לעומת השנה שעברה. המחיר הממוצע לגלון בנזין רגיל עמד השבוע על כ־4.04 דולרים, לעומת כ־3.14 דולרים לפני שנה. בסולר ההתייקרות חדה עוד יותר: המחיר זינק בכ־39% והגיע לכ־5.36 דולרים לגלון.
אלה אינם רק מספרים בתחנת הדלק. סולר יקר מגדיל את עלויות ההובלה של מזון, חומרי בנייה וסחורות כמעט מכל סוג. בנזין יקר מכביד על מיליוני עובדים שנוסעים מדי יום למקום העבודה. וכאשר מחיר האנרגיה עולה, הוא מתחיל לחלחל כמעט לכל פינה בכלכלה.
עבור הישראלים בארצות הברית, אחד הנתונים הכואבים ביותר נמצא דווקא בשמיים. מחירי הטיסות עלו ביולי ב־2.2% לעומת יוני, ובכמעט 26% בתוך שנה. עבור משפחות שטסות לישראל לביקורי קרובים, חגים או אירועים משפחתיים, המשמעות עלולה להיות תוספת של מאות ואף אלפי דולרים לנסיעה. עלויות הדלק הגבוהות הן אחד הגורמים המכבידים על חברות התעופה, לצד שיבושים במסלולים, ביקוש ואי־ודאות ביטחונית.
גם מי שלא טס ולא ממלא את מכל הדלק מדי יום מרגיש את השחיקה. השכר הריאלי — כלומר השכר לאחר ניכוי השפעת האינפלציה — ירד ב־0.2% בין יולי 2025 ליולי 2026. במילים פשוטות: עבור עובדים רבים, תוספות השכר שקיבלו לא הספיקו כדי להדביק את העלייה במחירים.
בסופרמרקט התמונה מעורבת. מחירי המזון ירדו מעט לעומת יוני, אך עדיין גבוהים בכ־2.7% לעומת השנה שעברה וביותר מ־30% לעומת תחילת 2020. זו אחת הסיבות לכך שגם כשהאינפלציה השנתית יורדת לעומת השיאים שנרשמו בעבר, צרכנים רבים אינם מרגישים שהחיים נעשו זולים יותר. המחירים אולי מטפסים לאט יותר — אבל הם לא חוזרים לאחור.
גם ההתפתחויות הטכנולוגיות מתחילות להופיע בחשבון. ההתרחבות המהירה של מרכזי הנתונים וההשקעות בבינה מלאכותית הגבירה את הביקוש לציוד, שבבים וחומרי תשתית. במקביל, מחירי תוכנות ושירותים מסוימים עלו בחדות. המכסים שהטיל ממשל טראמפ מוסיפים לחץ על חלק מהמוצרים המיובאים, אם כי ההשפעה אינה אחידה: ביגוד וצעצועים התייקרו, בעוד שבקטגוריות אחרות נרשמה יציבות יחסית.
כל זה משאיר את הפדרל ריזרב בדילמה. מצד אחד, אינפלציית הליבה מתקרבת בהדרגה ליעד והריבית הגבוהה ממשיכה להכביד על משקי בית ועסקים. מצד שני, מחירי האנרגיה עלולים להצית מחדש לחץ אינפלציוני אם המלחמה עם איראן תחריף או אם אספקת הנפט תיפגע.
ישיבת הריבית הבאה תתקיים ב־15 וב־16 בספטמבר. לפי תמחור השווקים, הסיכוי שהבנק המרכזי יותיר את הריבית ללא שינוי עלה לאחר פרסום נתוני יולי. דוח אינפלציה נוסף יתפרסם לפני הישיבה, אבל הנתונים הנוכחיים מקטינים לפחות לפי שעה את החשש מהעלאת ריבית נוספת כבר בספטמבר.
גם לגמלאים יש סיבה לעקוב מקרוב. על סמך נתוני האינפלציה האחרונים, ההערכות מצביעות על כך שקצבאות הביטוח הלאומי עשויות לקבל בשנה הבאה התאמת יוקר מחיה של כ־3.2%, לעומת 2.8% השנה. עבור מיליוני אמריקאים החיים מהכנסה קבועה מדובר בתוספת חשובה — אך כזו שמגיעה בדיוק משום שמחירי החיים עצמם ממשיכים לעלות.
דוח יולי מצייר אפוא כלכלה שנתקעה במקום לא נוח במיוחד. האינפלציה כבר אינה מתפרצת כפי שהייתה בשיא המשבר, אבל היא גם רחוקה מלהיעלם. עבור מי שכבר שילם בשנים האחרונות יותר על מזון, דיור, ביטוח, דלק וטיסות, ההבדל בין 3.5% ל־3.4% כמעט אינו מורגש.
הבעיה של הבית הלבן ושל הפדרל ריזרב היא שהקרב על האינפלציה כבר אינו מתנהל רק בתוך הכלכלה האמריקאית. כל עוד המלחמה עם איראן ממשיכה להחזיק את שוק האנרגיה במתח, משבר שנמצא אלפי קילומטרים מארצות הברית יכול להגיע בתוך ימים אל המשאבה בתחנת הדלק — ומשם ישר לארנק.