אקדמאי ישראלי שהאשים את ישראל ב"רצח עם" והודח מתפקידו — יקבל פיצוי של רבע מיליון דולר

אוניברסיטת מינסוטה תשלם 250 אלף דולר להיסטוריון הישראלי־אמריקאי רז סגל, שהצעתה למנותו למנהל המרכז ללימודי שואה ורצח עם בוטלה בעקבות סערה ציבורית חריפה סביב האשמתו כי ישראל מבצעת "רצח עם" בעזה. הפשרה מסיימת את המחלוקת הכספית והמשפטית, אך מציתה מחדש את הוויכוח הגדול בהרבה: האם חופש אקדמי מחייב מוסד העוסק בשואה להעמיד בראשו חוקר שעמדותיו כלפי ישראל נתפסות בעיני רבים בקהילה היהודית כקיצוניות ופוגעניות.

הפשרה אינה כוללת הודאה של האוניברסיטה באחריות או בהתנהלות פסולה. סגל גם לא יקבל בחזרה את המשרה היוקרתית שנמשכה ממנו, ותפקיד מנהל המרכז נותר בלתי מאויש. האוניברסיטה העדיפה לשלם לו רבע מיליון דולר במקום לפתוח מחדש את המינוי שהסעיר את הקמפוס ואת הקהילה היהודית במינסוטה.

הפרשה החלה ב־5 ביוני 2024, כאשר אוניברסיטת מינסוטה הציעה לסגל לעמוד בראש המרכז ללימודי שואה ורצח עם ולקבל במקביל משרת חבר סגל בעלת קביעות במחלקה להיסטוריה. ההצעה נמסרה לאחר הליך איתור תחרותי והמלצה כמעט פה אחד של ועדת אקדמאים, שחבריה התרשמו מאוד ממומחיותו וממצגת שהציג בפניהם.

אלא שהמינוי החזיק מעמד חמישה ימים בלבד. ב־10 ביוני הודיעה הנהלת האוניברסיטה לסגל כי היא מושכת את ההצעה כדי לשמוע את עמדותיהם של גורמים נוספים בקמפוס ובקהילה. ההודעה נמסרה במכתב קצר ולא כללה פירוט מלא של הסיבות להחלטה.

סגל דחה את הטענה שהצדיק את מעשי חמאס. באותו מאמר הוא תיאר את מתקפת 7 באוקטובר כרצח המוני וכפשע מלחמה. עם זאת, מבקריו טענו כי הבחירה לפרסם כמעט מיד האשמה כה חמורה נגד ישראל הסיטה את מוקד האחריות מהארגון שביצע את הטבח אל המדינה שהותקפה.

ברקע עמדה סערה סביב מאמר שפרסם סגל בכתב העת היהודי־שמאלי ג'ואיש קארנטס ב־13 באוקטובר 2023, שישה ימים בלבד לאחר טבח חמאס בישראל. סגל תיאר במאמר את המערכה הישראלית בעזה כ"מקרה מובהק של רצח עם". מתנגדיו מחו הן על הטענה עצמה והן על העיתוי שבו פורסמה, כאשר ישראל עדיין התמודדה עם ממדי הטבח, החטופים והמלחמה שנפתחה בעקבותיו.

סגל דחה את הטענה שהצדיק את מעשי חמאס. באותו מאמר הוא תיאר את מתקפת 7 באוקטובר כרצח המוני וכפשע מלחמה. עם זאת, מבקריו טענו כי הבחירה לפרסם כמעט מיד האשמה כה חמורה נגד ישראל הסיטה את מוקד האחריות מהארגון שביצע את הטבח אל המדינה שהותקפה.

חשוב להדגיש כי טענת רצח העם נותרה שנויה במחלוקת משפטית ופוליטית עמוקה. ישראל דוחה אותה בתוקף וטוענת כי היא מנהלת מלחמת הגנה נגד חמאס ופועלת לצמצום הפגיעה באזרחים. אף שכמה חוקרים, ארגוני זכויות אדם וגופים בין־לאומיים אימצו מאז את הטענה, בית הדין הבין־לאומי לצדק טרם פרסם פסק דין סופי הקובע כי ישראל הפרה את האמנה למניעת רצח עם.

מסמכים פנימיים שהשיג סגל במסגרת בקשה לקבלת מידע ציבורי חשפו את הלחץ הכבד שהופעל על הנהלת האוניברסיטה. תורמים, מחוקקים ופעילים פרו־ישראלים שלחו מאות הודעות שהתנגדו למינוי. רבות מהן היו כמעט זהות ונשאו את הסיסמה של קבוצת "אמהות נגד אנטישמיות במכללות", רשת הורים הפועלת נגד גילויי אנטישמיות בקמפוסים.

כמה מהתורמים הזהירו כי המינוי עלול לפגוע קשות בגיוס הכספים למרכז. תורמת מרכזית כתבה כי עמדותיו של סגל בנושא אפרטהייד, קולוניאליזם וציונות הופכות אותו לקיצוני מכדי לעמוד בראש מוסד המוקדש ללימודי השואה. לדבריה, המשך המינוי עלול לעצור כמעט לחלוטין את התרומות למרכז.

שני חברים במועצה המייעצת של המרכז, הפרופסורים קרן פיינטר וברונו שאואה, התפטרו יומיים לאחר שנמסרה לסגל ההצעה. הם טענו כי הוא אינו מתאים לעמוד בראש המרכז והאשימו אותו בהצדקת מעשי חמאס ובהטלת האחריות לטבח על ישראל. סגל הכחיש את שתי הטענות.

גם מחוקקים במדינת מינסוטה הצטרפו להתנגדות. 69 מחוקקים חתמו על מכתב שבו בירכו על הקפאת המינוי, אך הביעו דאגה מכך שנדרשה מחאה ציבורית רחבה כדי להביא את האוניברסיטה לפעול. התערבותם הפכה את הפרשה ממחלוקת אקדמית פנימית לעימות פוליטי כלל־מדינתי.

המועצה ליחסי הקהילה היהודית של מינסוטה והדקוטות אישרה כי ארגנה את ההתנגדות למינוי. איתן רוברטס, סגן מנכ"ל הארגון, הבהיר כי המחלוקת לא עסקה בזכותו של סגל להביע את דעתו, אלא בהתאמתו לתפקיד ציבורי רגיש כל כך.

לדברי רוברטס, אדם יכול ליהנות מחופש אקדמי מלא ועדיין להיחשב בלתי מתאים לעמוד בראש מרכז המקיים קשר רב־שנים עם ניצולי שואה, בני משפחותיהם, סטודנטים יהודים והקהילה היהודית הרחבה. מבחינת המתנגדים, ניהול מרכז כזה אינו רק תפקיד מחקרי אלא גם שליחות ציבורית המחייבת אמון מצד הקהילה שהמוסד משרת.

העמדה הזאת ניצבת בלב הפרשה: סגל לא פוטר ממשרה שבה כבר החזיק ולא נאסר עליו לפרסם את דעותיו. השאלה הייתה אם אוניברסיטה ציבורית רשאית לחזור בה מהצעת עבודה בעקבות לחץ ציבורי הנוגע לעמדותיו הפוליטיות של המועמד — ובמיוחד כאשר מדובר בתפקיד הנהגה בעל משמעות ציבורית ויהודית מובהקת.

המרכז לזכויות חוקתיות, שייצג את סגל, טען כי ביטול ההצעה היה פעולת תגמול בלתי־חוקתית נגד דיבור המוגן בתיקון הראשון לחוקה. לטענת הארגון, הנהלת האוניברסיטה נכנעה ללחץ של תורמים ופעילים וביטלה את החלטתה המקצועית של ועדת האיתור משום שלא אהבה את עמדותיו של סגל כלפי ישראל.

סגל, יהודי בעל אזרחות ישראלית ואמריקאית ונכדם של ארבעה ניצולי שואה, טען כי הנהלת האוניברסיטה החליטה שהוא "הישראלי הלא נכון והיהודי הלא נכון". הוא נולד וגדל בישראל, והוריו ואחותו ממשיכים להתגורר בה. כאשר הנהלת האוניברסיטה ביקשה לברר אם הוא יליד ישראל, השיב כי אכפת לו מאוד מהמדינה וכי קשריו אליה אישיים ומשפחתיים.

מנגד, מבקריו טענו כי מוצאו הישראלי והיותו נכד לניצולי שואה אינם מעניקים לעמדותיו חסינות מביקורת ואינם הופכים אותו אוטומטית למועמד מתאים לניהול המרכז. מבחינתם, עצם העובדה שחוקר יהודי וישראלי משתמש בסמכותו האקדמית כדי להאשים את ישראל ברצח עם הופכת את המינוי לבעייתי אף יותר.

ההתנגדות למינוי לא ייצגה את כל יהודי מינסוטה. עשרות פרופסורים ואנשי קהילה יהודים כתבו לאוניברסיטה בתמיכה בסגל, ו־40 חוקרים בכירים בתחומי השואה ורצח העם חתמו על מכתב שהזהיר מפני תקדים מסוכן. הם טענו כי מתן זכות וטו לתורמים ולגורמים פוליטיים על מינוי אקדמי מסכן את עצמאות האוניברסיטה.

הסערה התפשטה גם בתוך הקמפוס. חברי הסגל האקדמי העבירו הצבעת אי־אמון בנשיא הזמני של האוניברסיטה ובסגנו, והאיגוד האמריקאי של מרצים באוניברסיטאות קרא להשיב לסגל את הצעת העבודה. תומכיו טענו כי הנהלת המוסד ביטלה הליך אקדמי מקצועי לאחר שנבהלה מהאיומים על תרומותיה.

האוניברסיטה רמזה לסגל בשלב מסוים כי ייתכן שיוצעו לו תפקידים אחרים בעלי קביעות, אך הצעות כאלה לא התממשו. סגל אמר כי קיווה לקבל בחזרה את התפקיד המקורי, אולם האוניברסיטה הבהירה שהאפשרות הזאת אינה עומדת על הפרק. לאחר יותר משנתיים הסתיימה הפרשה בפיצוי כספי בלבד.

סגל משמש כיום פרופסור חבר ללימודי שואה ורצח עם באוניברסיטת סטוקטון שבניו ג'רזי, מחזיק בקתדרה לחקר רצח עם מודרני ומנהל תוכנית לתואר שני בתחום. הוא טוען שהסטיגמה שנוצרה סביב ביטול המינוי פגעה בסיכוייו להתקבל לתפקידי הנהגה דומים בארצות הברית.

לדבריו, הפשרה בסך 250 אלף דולר צריכה לעודד אנשי אקדמיה אחרים שנפגעו בשל ביקורתם על ישראל להיאבק בהחלטות שהתקבלו נגדם. המרכז לזכויות חוקתיות הציג את התשלום כניצחון לחופש הביטוי והחופש האקדמי. אוניברסיטת מינסוטה, לעומת זאת, לא הודתה שהפרה את זכויותיו ולא הסכימה להשיבו למשרה.

עבור הקהילה היהודית, התשלום משאיר תחושה מורכבת. המתנגדים הצליחו למנוע מסגל לעמוד בראש המרכז, אך האוניברסיטה משלמת לו כעת סכום משמעותי בעקבות אותה החלטה. תומכיו זכו בפיצוי ובהכרה ציבורית בטענותיהם, אך לא הצליחו להחזירו לתפקיד שלמענו נאבקו.

יותר משנתיים לאחר שהמינוי בוטל, מרכז השואה ורצח העם עדיין ללא מנהל קבוע. זה אולי הפרט שממחיש יותר מכול את עומק המשבר: האוניברסיטה שילמה רבע מיליון דולר, איבדה את אמון חלק מחברי הסגל והקהילה היהודית, ועדיין לא הצליחה למצוא אדם שייכנס לתפקיד שהפך לזירת קרב אידיאולוגית.