החלום האמריקאי הפך לחוב לכל החיים: מיליוני אמריקאים מגיעים לפנסיה ועדיין משלמים על התואר שלמדו לפני עשרות שנים

כשכריס וקרולין מקאוליף סיימו את לימודיהם לתואר שני לפני עשרות שנים, הם האמינו שהם עושים בדיוק את מה שהחברה האמריקאית מצפה מהם לעשות. הם השקיעו בהשכלה, בנו קריירות יציבות, הקימו משפחה, רכשו בית והחלו לשלם מדי חודש את הלוואות הסטודנטים שלקחו כדי לממן את לימודיהם. הם לא העלו על דעתם שגם אחרי גיל 60 הם עדיין יהיו שקועים באותו חוב — ואף יראו אותו ממשיך לתפוח.

כיום עומד חובם על כחצי מיליון דולר. החל מהיום, עם כניסת הרפורמה החדשה של ממשל טראמפ לתוקף, התשלום החודשי שלהם צפוי לזנק לכ-3,000 דולר — כמעט פי שלושה מהסכום ששילמו לפני מגפת הקורונה.

"הלוואת הסטודנטים הפכה להיות המשכנתה השנייה שלנו," הודה כריס, מהנדס בחברת ביטוח בריאות. "לפעמים אני אפילו מתחרט שהלכתי לאוניברסיטה."

הסיפור של משפחת מקאוליף כבר אינו יוצא דופן. נתוני משרד החינוך האמריקאי מציירים תמונה דרמטית: יותר משלושה מיליון אמריקאים בני 62 ומעלה עדיין חייבים כסף בגין הלוואות סטודנטים פדרליות. רק בשנת 2018 עמד מספרם על 1.8 מיליון בלבד. בתוך פחות מעשור נרשמה עלייה חדה שהפכה את חובות הלימודים לאחת הבעיות הפיננסיות הגדולות של הדור המבוגר בארצות הברית.

נתוני משרד החינוך האמריקאי מציירים תמונה דרמטית: יותר משלושה מיליון אמריקאים בני 62 ומעלה עדיין חייבים כסף בגין הלוואות סטודנטים פדרליות. רק בשנת 2018 עמד מספרם על 1.8 מיליון בלבד. בתוך פחות מעשור נרשמה עלייה חדה שהפכה את חובות הלימודים לאחת הבעיות הפיננסיות הגדולות של הדור המבוגר בארצות הברית.

המשמעות אינה רק מספרים על דף. עבור רבים מדובר בפנסיה שנדחית שוב ושוב, בשנות עבודה נוספות שלא תוכננו, ובחלומות על פרישה רגועה שהוחלפו בדאגה קבועה לחשבון הבא. מי שאינו מצליח לעמוד בתשלומים עלול למצוא את עצמו מול עיקול של קצבאות הביטוח הלאומי, החזרי מס ואף חלק מהכנסתו.

דור ה"בייבי בומרס", שנולד בין השנים 1946 ל-1964, מחזיק כיום בחוב ממוצע של כ-45 אלף דולר בהלוואות סטודנטים פדרליות — יותר מפי שלושה מהחוב הממוצע של לווים צעירים בני פחות מ-25.

אחת הסיבות המרכזיות לכך היא מבנה מערכת ההלוואות עצמה. במשך שנים עודדו הבנקים והממשלה הפדרלית לווים לעבור למסלולי החזר שהקטינו את התשלום החודשי, אך האריכו משמעותית את משך ההלוואה. התוצאה הייתה שרבים שילמו במשך עשרות שנים, בעוד הריבית המשיכה להצטבר והגדילה את הקרן במקום להקטין אותה.

לינדזי קלארק, מומחית להלוואות סטודנטים, מסבירה כי מדובר בתופעה שכיחה בהרבה מכפי שרוב הציבור מבין. לדבריה, אין זה נדיר למצוא לווים שהחוב שלהם הכפיל ואף שילש את עצמו, למרות ששילמו מדי חודש במשך שנים ארוכות.

אצל אחרים הסיפור שונה, אך התוצאה זהה. רבים מהלווים המבוגרים כלל לא לקחו הלוואות עבור עצמם, אלא עבור ילדיהם באמצעות תוכנית ההלוואות להורים, המוכרת בשם "פרנט פלוס". הלוואות אלה נושאות בדרך כלל ריבית גבוהה יותר ומציעות פחות אפשרויות להקלות ולמחיקת חובות.

כך למשל, רוברט לי, בן 71 ממדינת מיין, לקח לפני כמעט שלושה עשורים הלוואות כדי לממן את לימודי ילדיו. הוא כבר שילם יותר מ-91 אלף דולר, אך עדיין חייב כ-51 אלף נוספים. כיום הוא ואשתו מתגוררים בבית בנם, בין היתר כדי שיוכלו להמשיך לעמוד בהחזרים.

"אני מרגיש שאני שווה יותר מת מאשר חי," אמר בכאב.

החל מהיום נכנסת לתוקף רפורמת ההלוואות החדשה של ממשל טראמפ, והיא צפויה לשנות באופן משמעותי את כללי המשחק. חלק ממסלולי ההחזר הישנים מבוטלים, אחרים מצומצמים, ובמקרים רבים יידרשו הלווים לשלם סכומים גבוהים בהרבה בכל חודש כדי לעמוד בתנאים החדשים.

במקביל, הרפורמה גם מקשיחה את התנאים למחיקת חובות עתידית ומאריכה עבור חלק מהלווים את הדרך לקבלת הקלות. עבור אמריקאים מבוגרים שכבר נמצאים על סף הפרישה, מדובר במכה כלכלית משמעותית.

עם זאת, הרפורמה אינה כוללת רק צעדים מחמירים. היא גם מונעת במקרים מסוימים הצטברות בלתי מוגבלת של ריבית כאשר הלווה עומד בתשלום החודשי שנקבע לו, ומגבילה את היקף הלוואות ההורים ל-20 אלף דולר בשנה לכל סטודנט, במקום מימון כמעט בלתי מוגבל כפי שהיה נהוג בעבר.

אבל עבור מי שכבר שקוע עמוק בחובות, השינויים הללו מגיעים מאוחר מדי.

שרון דורקי, בת 72 מניו ג'רזי, עבדה יותר משלושים שנה כעובדת סוציאלית. היא חלמה לבלות את שנות הפנסיה בטיולים בגרמניה ובשוודיה, שם מתגוררים קרובי משפחתה. במקום זאת היא מחפשת כיום עבודה חלקית כדי לממן חוב לימודים של יותר ממאה אלף דולר.

עד לאחרונה שילמה כמאה דולר בלבד בחודש במסגרת תוכנית החזר מיוחדת שבוטלה בעקבות החלטת בית משפט פדרלי. כעת היא עלולה לשלם קרוב ל-900 דולר מדי חודש.

גם מי שבוחר לסיים את הסיפור אחת ולתמיד משלם מחיר כבד. סוזן שאנון, תושבת מדינת וושינגטון, החליטה השנה להשתמש ביותר ממחצית חסכונותיה כדי לפרוע חוב של 37 אלף דולר. היא אמנם השתחררה מההלוואה, אך תיאלץ לעבוד שנים נוספות כדי לבנות מחדש את חסכונות הפנסיה שלה.

במקביל מתארגנים אלפי לווים מבוגרים ברשתות החברתיות בניסיון לשכנע את הממשל לבצע שינוי נוסף. אחת הקבוצות הבולטות, המורכבת מלווים בני חמישים ומעלה, פועלת מול גורמי ממשל בטענה שרבים מחבריה כבר שילמו פי שניים ואף פי שלושה מסכום ההלוואה המקורי, אך עדיין נותרו עם חובות עצומים.

עבור הקהילה הישראלית־אמריקאית, במיוחד הורים שילדיהם לומדים באוניברסיטאות פרטיות יקרות, הנתונים הללו צריכים להדליק נורה אדומה. הלוואות לסטודנטים נראות לעיתים כמו פתרון נוח בדרך להשכלה גבוהה, אך הן עלולות להפוך להתחייבות שמלווה משפחות במשך עשרות שנים. לפני חתימה על הלוואת "פרנט פלוס" או כל מסלול אחר, חשוב להבין לא רק כמה תשלמו בשנה הראשונה, אלא כמה עלולה ההלוואה לעלות לאורך שלושים או ארבעים שנה.

עבור מיליוני אמריקאים, התואר האקדמי כבר מזמן אינו כרטיס הכניסה לחיים טובים יותר. הוא הפך לחוב שממשיך לרדוף אותם גם כשהם כבר אמורים ליהנות מהפנסיה שעליה עבדו כל חייהם