
הסכנה מגיעה מחומר בשם סיליקה גבישית, מינרל שמרכיב חלק גדול ממשטחי הקוורץ המלאכותיים. כאשר חותכים, מלטשים או קודחים במשטחים האלה, משתחררים לאוויר חלקיקים זעירים שחודרים עמוק לריאות. לאורך הזמן הם יוצרים צלקות בלתי הפיכות ברקמת הריאה וגורמים למחלה קטלנית בשם סיליקוזיס — מחלה שאין לה תרופה.
זו אינה מחלה שמתפרצת מיד. במשך שנים הפועלים ממשיכים לעבוד מבלי להבין שמשהו מתפתח בתוך גופם. רק בשלב מאוחר מופיעים קוצר נשימה, כאבים בחזה ואי־ספיקת ריאות קשה. במקרים רבים, האפשרות היחידה להאריך חיים היא השתלת ריאה — הליך רפואי מורכב ומסוכן שגם הוא אינו מבטיח החלמה מלאה.

הסכנה מגיעה מחומר בשם סיליקה גבישית, מינרל שמרכיב חלק גדול ממשטחי הקוורץ המלאכותיים. כאשר חותכים, מלטשים או קודחים במשטחים האלה, משתחררים לאוויר חלקיקים זעירים שחודרים עמוק לריאות. לאורך הזמן הם יוצרים צלקות בלתי הפיכות ברקמת הריאה וגורמים למחלה קטלנית בשם סיליקוזיס — מחלה שאין לה תרופה.
הטרגדיה הגדולה יותר היא שרבים מהחולים כלל אינם מאובחנים בזמן. רופאים רבים אינם מזהים את המחלה בשלבים הראשונים, ולעיתים מבלבלים אותה עם דלקת ריאות או מחלות נשימה אחרות. כך קרה גם לווייד האניקר, פועל בן 39 מפלורידה שעבד במשך שנים בחיתוך משטחי אבן. רק לאחר סדרת בדיקות וביופסיה התברר כי הוא סובל מסיליקוזיס מתקדם. "הדבר שהכי שובר אותי הוא שאני כבר לא מסוגל להיות אבא פעיל לילדים שלי", סיפר.
המספרים שנחשפו בקליפורניה ממחישים את ממדי האסון. עד כה אובחנו במדינה יותר מחמש מאות שישים חולים, שלושים ואחד בני אדם כבר מתו, וחמישים ושמונה עברו השתלות ריאה. בתוך שלוש שנים בלבד זינק מספר המקרים המדווחים פי עשרה. רוב הנפגעים הם עובדים מהגרים, בעיקר ממוצא היספני — אנשים שעובדים בבתי מלאכה קטנים, לעיתים ללא פיקוח, ללא מודעות לסיכון וללא אמצעי מיגון מספקים.
מומחים מזהירים כי הנתונים האמיתיים חמורים בהרבה. פרופסור קנת רוזנמן מאוניברסיטת מישיגן טוען שמערכת הדיווח האמריקאית מצליחה לזהות רק חלק קטן מהמקרים בפועל. לדבריו, אלפי עובדים עלולים להיות חולים מבלי לדעת זאת כלל.
בעקבות העלייה הדרמטית במספר הנפגעים, החליטה מועצת הבטיחות והבריאות התעסוקתית של קליפורניה לקדם מהלך שעשוי לשנות את התעשייה כולה: איסור על שימוש בחומרים המכילים ריכוז גבוה של סיליקה גבישית. עבור רבים בארצות הברית, מדובר בצעד דרמטי — אך בעולם כבר יש מדינה שהלכה רחוק יותר.
אוסטרליה הפכה בשנה שעברה למדינה הראשונה שאסרה לחלוטין ייצור, עיבוד, התקנה וייבוא של משטחי קוורץ מלאכותיים. ההחלטה התקבלה לאחר שמומחים קבעו שאין רמת חשיפה בטוחה לחומר בתנאי העבודה הקיימים. במקביל נכנסו לשוק חומרים חלופיים שאינם מכילים סיליקה בכמות מסוכנת.
ובזמן שבקליפורניה ואוסטרליה פועלות לצמצום הסיכון, בישראל — המקום שבו נולדה תעשיית "אבן קיסר" — התמונה מורכבת במיוחד. החוק אמנם מחייב שימוש באמצעי בטיחות כמו חיתוך רטוב, מערכות יניקה ומסכות מיוחדות, אך במשרד העבודה הודו בשנים האחרונות כי האכיפה רחוקה מלהיות מספקת.
הבעיה המרכזית היא שחלק גדול מבתי המלאכה כלל אינם פועלים ברישיון. המשמעות היא שרשויות המדינה אינן יודעות היכן הם נמצאים, כמה עובדים מועסקים בהם ובאילו תנאים מתבצעת העבודה. במצב כזה, הפיקוח כמעט בלתי אפשרי.
חברת אבן קיסר עצמה מתמודדת עם תביעות רבות מצד עובדים שחלו. החברה טוענת בעקביות כי הסיכון אינו נובע מהמוצר עצמו, אלא משיטות עבודה לא תקינות ומאי־עמידה בהוראות בטיחות בבתי המלאכה. אלא שמבקרי התעשייה טוענים כי בפועל, המציאות בענף הופכת את הנהלים הכתובים לחסרי משמעות.
מומחי בריאות תעסוקתית כבר משתמשים במילה חריפה במיוחד כדי לתאר את המצב: מגפה. לטענתם, מדובר באחת ממחלות העבודה החמורות ביותר שהתפתחו בעולם המערבי בעשורים האחרונים — מחלה שפוגעת דווקא באנשים השקופים ביותר במערכת.
מאחורי כל מטבח יוקרתי, מאחורי כל משטח נוצץ שמוצג באולמות תצוגה ובפרסומות נוצצות, מסתתר לעיתים סיפור אחר לגמרי. סיפור על פועל שעמד שעות בתוך ענן אבק בלתי נראה, נשם חלקיקים קטלניים, ולא ידע שהמחיר האמיתי של השיש הזה ישולם מתוך הריאות שלו.