הטבח במסגד הפך לעימות פוליטי: אישה הטיחה בראש עיריית סן דייגו — הדם על הידיים שלכם בגלל תעמולה ציונית

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

שעות ספורות בלבד לאחר הטבח במרכז האסלאמי של סן דייגו — שבו נרצחו שלושה בני אדם בידי שני צעירים חמושים — נעמד ראש העיר מול המצלמות בניסיון להרגיע עיר שלמה שנכנסה להלם. אבל עוד לפני שהצליח להתחיל בדבריו, נשמעה צעקה מהקהל.

"זו תוצאה ישירה של ההנהגה שלך", הטיחה בו אישה בקול רם. "עודדת תעמולה ציונית, ואתה ממשיך לעשות את זה כל עוד זה משרת את האינטרסים שלך."

לכמה שניות קפא החדר.

גלוריה, שבעבר השתתף באירועים פרו־ישראליים וגינה אנטישמיות במספר הזדמנויות, לא איבד את קור רוחו. לאחר רגע קצר של מבוכה הוא ניגש למיקרופון ואמר: "לשנאה אין מקום בסן דייגו. לאסלאמופוביה אין מקום בסן דייגו. תקיפה של כל אדם בעיר הזו היא תקיפה של כולנו."

האירוע כולו שודר בשידור חי, והסרטון החל להתפשט ברשתות החברתיות בתוך דקות. אלא שמעבר לדרמה הטלוויזיונית, הסצנה הזו חשפה מציאות רחבה ומדאיגה בהרבה: באמריקה של 2026, אפילו טבח במסגד אינו מצליח להישאר רגע של אבל מאוחד. כמעט מיד, הוא הופך לעוד זירת קרב פוליטית.

הטבח עצמו היה מזעזע מספיק גם בלי העימות שהגיע אחריו. לפי הרשויות, קיין קלארק בן ה־17 וקיילב ואסקז בן ה־18 הגיעו למרכז האסלאמי של סן דייגו חמושים בנשק ארוך ופתחו באש לעבר המתפללים. שלושה בני אדם נרצחו. בין ההרוגים היה אמין עבדאללה, מאבטח המסגד ואב לשמונה ילדים, שניסה לבלום את היורים ולהציל אחרים. שני ההרוגים הנוספים היו בעל מכולת קטנה שפעלה במתחם ובעלה של אחת המורות בבית הספר המקומי.

על פי גורמי החקירה, על כלי הנשק נמצאו כתובות שנאה אנטי־מוסלמיות, ובזירה אותרו גם סמלים נאציים ומסרים בעלי אופי גזעני. מכתב שהשאיר אחד החשודים עסק, לפי הדיווחים, ב"גאווה גזעית". מבחינת ה־FBI, מדובר בחקירת פשע שנאה מובהקת.

ובתוך כל זה, בחרה אותה אישה לקשור את האירוע דווקא לתמיכתו של ראש העיר בישראל.

גלוריה, שבעבר השתתף באירועים פרו־ישראליים וגינה אנטישמיות במספר הזדמנויות, לא איבד את קור רוחו. לאחר רגע קצר של מבוכה הוא ניגש למיקרופון ואמר: "לשנאה אין מקום בסן דייגו. לאסלאמופוביה אין מקום בסן דייגו. תקיפה של כל אדם בעיר הזו היא תקיפה של כולנו."

אבל הנזק כבר נעשה. הרגע שבו צעקה פוליטית פרצה לתוך מסיבת עיתונאים על רצח במסגד הפך מיד לסמל של השבר העמוק בחברה האמריקנית.

לצפייה: https://www.instagram.com/reels/DYg_sciKb2R/

התגובות הרשמיות הגיעו במהירות. מושל קליפורניה גאווין ניוסם גינה את הירי וכינה אותו "מעשה טרור נגד קהילה דתית". הסנאטור אדם שיף אמר כי "אף אמריקני לא אמור לחשוש לחייו בבית תפילה". חברת הקונגרס שרה ג'ייקובס פנתה ישירות לקהילה המוסלמית ואמרה: "אתם לא לבד". גם מנהיג הדמוקרטים בבית הנבחרים, האקים ג'פריס, קרא להילחם באסלאמופוביה ובשיח השנאה.

אבל לצד המסרים הרשמיים, נשמע גם קול אחר — קול שמבקש להפוך כל טרגדיה לכלי פוליטי. וזה בדיוק מה שהופך את האירוע הזה למטריד כל כך.

במקום שבו היו אמורים לעמוד במרכז שלושה נרצחים, משפחות שבורות וילדים שהסתתרו בארונות בזמן הירי, הדיון הוסט כמעט מיד לעימות אידיאולוגי. לא לשאלת ההקצנה של צעירים אמריקנים. לא להפצת שנאה גזענית ברשת. אלא למאבק פוליטי רחב יותר, שבו כל צד מנסה לנכס את הכאב לצרכיו.

עבור הקהילה המוסלמית של סן דייגו, מדובר בעוד שכבה של טראומה. המרכז האסלאמי נותר סגור, ילדים שנכחו במקום עדיין מתקשים לעכל את מה שראו, ומשפחות הקורבנות מנסות להתמודד עם אובדן בלתי נתפס. בתוך הכאוס הזה, מסיבת העיתונאים הייתה אמורה להיות רגע של נחמה ציבורית.

במקום זאת, היא הפכה לעוד הוכחה לכך שגם אחרי יריות, גם אחרי מוות, גם אחרי ילדים מבוהלים שמובלים החוצה בידי שוטרים — אמריקה עדיין לא מצליחה להפסיק לריב עם עצמה.