אמא מהסרטים

עבור הקהילה הישראלית בלוס אנג׳לס, מורן אטיאס היא הרבה מעבר לשחקנית ישראלית מצליחה. עם השנים היא הפכה לדמות משמעותית בתוך המרקם של הקהילה היהודית-ישראלית בעיר. כבר תקופה ארוכה שהיא עוסקת בעשייה הומניטרית ברחבי ארצות הברית, אך בשנים האחרונות נדמה שהפעילות שלה קיבלה מימד אישי ופוליטי עמוק יותר. אטיאס לא מהססת להתייצב בחזית המאבק באנטישמיות, לדבר בגלוי על ישראל ועל צה״ל, ולתת במה לסיפורים שאחרים אולי היו מעדיפים להשאיר מחוץ לפריים. מאז אירועי השבעה באוקטובר, היא מקפידה לשתף באופן עקבי את סיפוריהם של החטופים ומשפחותיהם, לא רק דרך הרשתות החברתיות אלא גם בביקורים אישיים, חיבוק אנושי שמייצר חיבור עמוק יותר מכל פוסט. במקביל, היא לא שוכחת את הבית המקומי פה באל איי: רק לפני מספר חודשים התנדבה להנחות גאלה מיוחדת למען בית ספר ישראלי שעמד בפני סגירה. כשביקשתי לקבוע איתה ראיון מיוחד לכבוד ה- Mother's Day weekend היה ברור לי שהסיפור של מורן אטיאס מתאים כמו כפפה ליד. הדרך שבה בחרה להגיע לאימהות הוא סיפור ששובר תבניות ומעורר השראה, במיוחד עבור נשים בלוס אנג'לס ובארץ. אחרי הכל, לא בכל יום פוגשים דוגמנית שחקנית מפורסמת ומצליחה, שמחליטה לא להמתין לנסיך על הסוס הלבן ולבחור בדרך עצמאית להביא בת לעולם. וכשמדובר באישה ישראלית ממוצא מרוקאי שגדלה במשפחה מסורתית, לא מדובר רק בהחלטה אישית אלא במהלך ששובר מוסכמות, מערער על ציפיות, ולעיתים גם מייצר חיכוך בתוך המעגלים הקרובים ביותר.

מורן אטיאס (צילום: לין אבסרה)

אטיאס לא מסתירה שהתקופה שבה נאלצה להתמודד עם הפער בין הבחירה שלה לבין הציפיות של סביבתה- ובמיוחד של הוריה- הייתה מהמורכבות בחייה. אביה לא קיבל תחילה את העובדה שהיא עורכת טיפולים להיכנס להריון לבדה והולכת להיות אם חד הורית. היא סיפרה שהוא היה צריך להתייעץ עם הרב שלו כדי להבין את המשמעויות. אך בדיעבד, היא רואה בהחלטתה גם נקודת מפנה של חופש והגדרה עצמית. מורן: ״אני באה מבית שבנוי על ערכים של כבד את אביך ואת אמך. נכון, עשיתי את הבחירות שלי, אבל תמיד הייתי בדיאלוג- האם אני מכבדת את ההורים שלי ואיך הם מקבלים את ההחלטה שלי״.

את ליה בתה, כיום כבר בת שלוש וחצי, היא ילדה בישראל וזכתה לחיבוק משפחתי גדול מהוריה, כיאה למשפחה מרוקאית חמה ואוהבת.

במהלך השיחה עם אטיאס בולט עד כמה היא שונה מהתדמית המוכרת של כוכבות ישראליות שהגיעו להוליווד. אין אצלה קלישאות של “השמיים הם הגבול” או הצהרות גרנדיוזיות על כיבוש עיר המלאכים. להפך, יש בה כנות ישירה, כמעט חדה, שמסרבת להתייפייף. היא לא נרתעת משאלות מורכבות, לא מחפשת תשובות נוחות, ואם מתגנב לה מבטא אמריקאי לתוך המשפט היא מחייכת ומקבלת אותו כחלק ממי שהיא. אולי זה נובע מהעובדה שחייה התנהלו לאורך שנים בין תרבויות, שפות וזהויות. היא התחילה את דרכה בגרמניה, שם עשתה את עבודות הדוגמנות הראשונות שלה ומשם המשיכה לאיטליה, שם פרצה כדוגמנית ומנחה תחת חסותו של מעצב האופנה רוברטו קוואלי. היא למדה את השפה האיטלקית על בוריה, כיכבה על שערי המגזינים הנחשבים במדינה וספגה תרבות שלמה של אסתטיקה, נוכחות וביטחון עצמי. הישראליות שלה, כך נדמה, קיבלה שם שכבה נוספת של קלאס אירופאי לא מתנצל.
כשהגיעה ללוס אנג׳לס, התווסף לכך גם הגלאם ההוליוודי, אבל משהו בגישה נשאר מאוד לא אמריקאי: ישירות, חוסר סבלנות לבולשיט, היעדר מוחלט של שוגרקואטינג. בעולם שבו רבים נזהרים לא לגעת בפינות חדות, היא דווקא בוחרת להישאר חדה -וזה מה שהופך אותה לדמות כל כך חריגה בנוף המקומי.

אטיאס החלה את דרכה עם תפקידים קטנים בסדרות כמו “התרסקות” ו”צווארון לבן”, שם גילמה את כריסטי, אך מהר מאוד עשתה את הקפיצה לתפקידים משמעותיים יותר. נקודת ציון מרכזית הייתה בסרטו של פול האגיס, “גוף שלישי”, שבו שיחקה לצד שמות גדולים כמו ליאם ניסן, אוליביה ווילד ומילה קוניס. ההצלחה הזו פתחה לה דלת נוספת- הפעם לטלוויזיה- כשהצטרפה לסדרת הדרמה “הרודן” של הבמאי הישראלי גידי רף, שם גילמה את ליילה אל-פאיד והפכה לדמות מוכרת ואהובה בקרב קהל רחב. במקביל, אטיאס מעולם לא ניתקה את עצמה מישראל. היא המשיכה לעבוד באופן עקבי גם בתעשייה המקומית, הופיעה בסדרות, השתתפה בתוכניות ריאליטי, הנחתה את טקס מלכת היופי ואף נבחרה להדליק משואה בהר הרצל ביום העצמאות ה-75 של מדינת ישראל.
במהלך הראיון שלנו, בתה ליה, נכנסת לחדר שוב ושוב- קופצת, שרה, רוקדת, מתחבאת מאחורי הרהיטים, דורשת תשומת לב. לרגעים נדמה שהיא מנסה לגנוב את ההצגה מאמה, ואטיאס, במקום להיאבק בזה, פשוט זורמת. היא מרימה אותה, מחבקת, מנשקת, עוטפת באהבה ואז פונה אליה בחיוך ואומרת: “את כוכבת קטנה, קשה לך לראות שאמא היא הכוכבת בראיון”.

כשאני שואל אותה על האתגר בגידול ליה כאם חד-הורית, היא לא מהססת: ״זה לא משנה אם יש אבא בתמונה או לא, האחריות בסוף תמיד עלינו. אז עדיף ככה, כי כשיש גבר שהוא לא באמת נוכח ולא עוזר בגידול, זה רק יותר מתסכל.” מבחינתה, הבחירה הזו היא לא רק פתרון, אלא גם אמירה. היא מדברת על הקשר המיוחד שנוצר בין אם לילדיה, קשר שמתחיל הרבה לפני הלידה: ״כשאתה מגדל ישות בתוך הגוף שלך, זה משהו אלוהי. אין דבר יותר נשגב מליצור חיים. זו פסגת היצירה האנושית.״

מורן, בכל זאת, מה הדבר הכי מאתגר לגדל ילדים כאן לבד?

“שההורים שלי לא כאן. המעטפת הזאת של סבא וסבתא - חסרה. אם יש לך פה את ההורים, אתה מסודר. הם הבייביסיטרים הכי טובים, הם לא מסתכלים על השעון, עושים הכל באהבה, מפנקים בלי גבול. זה מאוד חסר כשמגדלים כאן ילדה בלעדיהם. בשבעת החודשים הראשונים עם ליה היינו בישראל והיה לי את ההורים לידי וזו הייתה תחושה מדהימה, הרגשתי כל כך עטופה.״

אטיאס עם בתה ליה 

לפני קצת יותר מחצי שנה היא עלתה על במת TED TALKS ובחרה לפתוח, ללא פילטרים, את הסיפור האישי שלה: ההחלטה להביא ילדה לעולם לבדה, המשמעויות של הבחירה הזו, וההתמודדות היומיומית כאישה בתוך מציאות שעדיין, במובנים רבים, נשלטת על ידי תפיסות פטריארכליות. היא לא ניסתה לייפות את התמונה, אלא דווקא להציג את המורכבות, את הפחדים לצד העוצמה, את הבדידות לצד תחושת השליחות.

איך הגעת לעשות הרצאת Ted Talks?
“קודם כל זו מחמאה אדירה להיכנס לקהילה של דוברים שיש להם סיפור משמעותי להעביר, ממש כמו הסלוגן שלהם: ‘Ideas worth spreading’. וככה באמת הרגשתי; שהסיפור שלי יכול להעצים אנשים אחרים ולגרום להם לבחור בעצמם. הפתיחות שלי בהרצאה הייתה אמיתית, לא אובר-שיירינג אלא עם משמעות. כשעשיתי את הבחירה להביא ילדה לעולם לבדי, ידעתי שכולם ידעו על זה וידברו על זה - אז החלטתי שאני אספר את הסיפור- ולא שמישהו אחר יספר אותו בשבילי. ככה לקחתי את הנרטיב לידיים שלי ושיתפתי שזו הבחירה שלי, זו הדרך שאני הולכת להפוך להיות אמא. זה השפיע על הרבה מאוד אנשים. אנשים כתבו לי מתוך קליניקות לטיפולי פוריות, מבתי חולים, שלחו לי תמונות של ילדים שהם הביאו לעולם. רציתי להביא יותר פתיחות לנושא, ליצור אהבה ולהזיז את הלב של אנשים. אם אני יכולה לעזור למישהי או מישהו לשנות את החיים שלהם ולבחור בעצמם בכל נושא: אם זה לעזוב את הבית, לצאת מהארון או לקבל החלטה מקצועית- אלו דברים שמשנים חיים. לעזור
למישהו בצומת דרכים לבחור בעצמו, זו בעיניי הדרך להיות משפיענית אמיתית! ולא למכור קוד קופון באינסטגרם”.

העובדה שאת שחקנית הפכה את ההרצאה ב- TED Talks לקלה יותר?
“ממש לא. הרבה אנשים אמרו לי: ‘מה, את שחקנית, בטח היה לך קל’. אבל זה היה סופר קשה. אני רגילה לשחק, אבל לא לעמוד על במה בלי פרומפטר, לתת מונולוג ולדבר על החיים האישיים שלי. זה היה מאוד מאתגר. אני זוכרת שכשסיימתי הרמתי ידיים בתחושת ניצחון של עשיתי את זה. ניצחתי את
הפחדים של עצמי.
לא הגעתי לשם כדי לקדם עמותה או מוצר, אלא כדי לספר את הסיפור האישי שלי. פתחתי משהו שפעם הכי התביישתי בו וזה הפך לדבר שאני הכי גאה בו היום: ההחלטה להביא ילדה לעולם לבד הוא תהליך מדהים, להביא את עצמך מתחושה של כישלון לתחושה של עוצמה, אפילו אלוהות. להבין שהכל אפשרי. התהליך הזה הוא לא רק טיפולים מורכבים, אלא גם עבודה בראש - לחשוב חיובי.”

בהרצאה שלה אטיאס מדברת גם על הזווית הנשית והאתגר בלהיות אישה עצמאית: ״אני מרגישה שמביישים נשים עוד מסיפור אדם וחווה, כאילו בגלל חווה גורשנו מגן עדן, ומשם זה ממשיך. בכל סיפור, בכל סדרה - אם אישה בוחרת קריירה על פני חיי משפחה יש על זה ביקורת. זה משהו שגדל בנו עם הזמן. לא אצלנו בבית- הבת שלי מסתכלת במראה ועפה על עצמה, עושה פרצופים ונהנית. אבל אנחנו כמבוגרים נולדים להתבייש. אנחנו כל הזמן רואים מה אנחנו צריכים לשנות.״

מה הדבר הכי חשוב שתלמדי את ליה?
“לדבר, לשתף, לכבד ולהגיד תודה רבה לאמא (צוחקת). שתבין כמה אמא עובדת קשה בשבילה. אתה יודע, לפעמים אני שומרת פה במגירה חשבוניות של דברים שאני קונה לה, כדי שיום אחד כשהיא תהיה טינאייג’ר ותגיד לי ‘לא קנית לי, לא הבאת לי’, אני אוכל להוציא ולהראות לה (צוחקת). אבל ברצינות, אנחנו כל הזמן בהודיה. מחבקות אחת את השנייה, מדליקות נרות שבת ביחד ומודות לאלוהים.”

היית רוצה שהיא תלך בעקבותיך ותהיה שחקנית?
“עבורי עולם המשחק מביא אושר גדול. אני יודעת שכשאני משחקת, בונה תפקיד או אפילו רק מתעסקת באיפור, אני לא רוצה להיות בשום מקום אחר בעולם. אם ליה תרגיש את אותו הדבר, ואם משחק יביא לה אושר וסיפוק, אז כן, אני אשמח. גם אם זה מאתגר. בכל מקצוע יש אתגרים. אם אתה אוהב את מה שאתה עושה, אתה מתמודד, ובסוף יש תמורה והמון סיפוק.״

מורן, אני חייב להודות שבמהלך ההכנות לראיון איתך הייתה לי שאלה שלא נתנה לי מנוח: איך אישה מצליחה, מפורסמת ויפה לא מצאה זוגיות וגבר להקים איתו בית?
“אני חושבת שיש הרבה נשים, בלי קשר לפרסום, שלא מצאו זוגיות. אבל כשאת מפורסמת מצפים ממך להצליח בהכל. כאילו אם את מצליחה בקריירה אז את בטוח גם תתחתני עם גבר חלומותיך. אבל זה לא קשור. יש אנשים שלא מצליחים בחיים ובקריירה שלהם ובכל זאת מתחתנים, חתונה הוא לא ההישג האמיתי. ההישג האמיתי הוא להיות מאושר. יש מן רעיון כזה לא לאכזב את הנרטיב. מגדלים אותנו לחשוב שברגע שהתחתנת את ראויה. הרעיון הזה שאישה לא בוחרת אלא צריכה להיבחר. כמו בסרט של דיסני- סינדרלה הייתה צריכה להיבחר על ידי הנסיך, כבר שם מקטינים אותנו. זה הפך לאובססיה.״

מאז ה-7 באוקטובר את פעילה מאוד בהסברה של ישראל כאן וגם בארץ.
״כן, כשהתחלתי לשתף ולחלוק את הסיפור של החטופים רציתי להעביר מידע ממקור ראשון. אז היה לי חשוב לראות הכל בעיניים, להגיע לכל הקיבוצים והישובים שנפגעו מהטבח ומהמלחמה. חשוב לי לדבר עבור אלו שנחטפו והמשפחות שלהם. חודשים רבים אחרי כן גיליתי שהנפש שלי משלמת את המחיר. הכל הציף אותי והבנתי שאני זקוקה לטיפול כדי שאוכל להמשיך וזה מה שעשיתי.״

ואני מניח שלהסביר אותנו בהוליווד לא היה פשוט?
״פעם הייתי מסבירה ומנסה לשכנע אנשים בתעשיה - הייתי אפילו כותבת להם באינסטגרם. עם הזמן הבנתי שאני לא צריכה להסביר יותר כלום. אני לא צריכה להסביר לאנג׳לינה ג׳ולי מי אני, מאיפה העם שלי הגיע ולמה יש לו זכות על הארץ הזו. כל מה שאנחנו צריכים זה לפעול, לעשות דברים ולשתף את זה. האמת זה לא רק בהוליווד, גם בארץ היו הפגנות שיוצאות נגד המלחמה והייתה עצומת אמנים שסירבתי לחתום עליה והסברתי להם שנוסח הדברים שלהם מוטעה מאוד. לא מתחילים ב’יש רעב בעזה ואז נחזיר חטופים’. קודם מחזירים את החטופים, ואז מסייעים לרעב בעזה. הסדר של הסיפור משנה.”

את מרגישה שאת מפסידה תפקידים בסרטים בגלל היותך ישראלית?
“אני עובדת בתעשיה אולטרה ליברלית ושומעת אמירות נגד ישראל כמעט כל יום. התשובה היא כן, אבל כמו שאני לא ארצה לעבוד עם סוזן סרנדון, היא כנראה לא תרצה לעבוד איתי. אז אני אעבוד עם אנשים כמו ארנולד שוורצנגר.״

אחרי שנים בהם שיחקה הכל חוץ מיהודיה, אטיאס לוקחת עכשיו חלק בסדרה המבוססת על סיפור תנ"כי, ״יוסף ממצרים״, המספרת את סיפורו של יוסף. בסדרה שתשודר באמזון פריים, אטיאס משחקת את בלהה, לצד אחותה שני שמשחקת את רחל.

מורן, איך היה לשחק עם אחותך בסדרה?
“זה היה כל הדברים שאני הכי אוהבת בעולם בחוויה אחת: משחק, יהדות ומשפחה. אמנם צילמנו באלבקרקי, אבל הייתה שם אמת. הסדרה הראשונה שעשיתי לפני 17 שנה גם צולמה שם, והמאפרת שעבדה איתי אז חזרה גם עכשיו. זה היה מרגש, חיבקו אותי, שמחו לראות שאני עדיין כאן. עם שני זה היה פשוט כיף וכל פעם שיכולנו דיברנו בעברית ועזרנו אחת לשנייה. הייתה לה סצנה מאוד משמעותית של לידה וזה היה מרגש לראות אותה. אחותי הקטנה הפכה לשחקנית מדהימה. זו גאווה לראות איך היא גדלה להיות גם אמא מדהימה.”

מכל התפקידים ששיחקת יש תפקיד שאת אוהבת במיוחד?
“יש כמה. העבודה עם פול האגיס - שם שיחקתי אישה אלבנית, היה שם משהו שתמיד אזכור: הייתי צריכה לטשטש את עצמי לגמרי, להפוך למישהי אחרת, מלוכלכת, עם מבטא. זו הייתה חוויה מדהימה. וגם ״הרודן״ היה עבורי חוויה מסחררת. נפגשתי שם מחדש עם גידי רף, תסריטאי שאני מאוד מעריכה. אז הגעתי לאודישן באולפנים של פוקס והייתי הכי ישראלית שאפשר, אמרתי לו: ׳ואיי גידי, נתנו לך מקום חניה פרטי?׳ הוא חייך, שמר על איפוק ואמר לי: ‘אני מוכן כשאת מוכנה’. נכנסתי לאודישן ונתתי את הכי טוב שיכולתי. אחר כך חיכיתי שמונה חודשים שלמים לתשובה, וכשבסוף קיבלתי את התפקיד הבנתי שזה רגע שממקם אותי אחרת לגמרי על המפה. פתאום עברתי משחקנית שהיא יותר צללית-האישה היפה שיורדת במדרגות- לדמות עם עומק, עם כוח, לא רק ‘האישה של’, אלא מישהי שבסוף גם רצה לנשיאות. זו הייתה קפיצה משמעותית עבורי, ואחת משתי היצירות שמבחינתי היו הכי מאתגרות והכי ממלאות כשחקנית, וזה בדיוק מה שאני הכי אוהבת בעבודה הזו.”

יש איזה שחקן הוליוודי שאת מעריצה?
“אני לא מעריצה אף אחד. אני מעריכה עבודות ושחקנים מסוימים. אל פצ’ינו הוא שחקן בחסד עליון, אני גם מאוד מעריכה את שון פן - מאוד אוהבת אותו, אני יכולה לספר לך שהיינו בהאיטי והכרתי לו עמותה שמסייעת בהתמודדות ושיקום של אזורים ומקומות שנפגעו מאסונות טבע, והוא עד היום פעיל ותומך בעמותות האלו. פעם אירגנתי לגיא פינס ראיון איתו והוא אמר שם דברים ממש יפים על ישראל ובכלל, מאז נראה לי שהוא מדבר עלינו רק טוב. אז כן, יש גם אמנים שיודעים לתמוך בארץ שלנו״.

היום אטיאס כבר לא רק שחקנית, אלא גם יוצרת. היא חלק מה-Actors Studio, חממה של יוצרים וכותבים שהוקמה כבר בשנות ה-80 על ידי לי שטרסברג, אל פצ'ינו ואלק בולדווין. מקום, היא סיפרה לי, שמאפשר לה להתפתח, להתאמן ולבנות פרויקטים משלה. “יש לי שלושה פרויקטים שאני כותבת ומפיקה. בכל אחד מהם יש לב יהודי, דמות יהודית. זה מבחינתי הדבר הכי משמעותי - ליצור סיפורים עם זהות יהודית שישארו על המסך ולאחר מכן.״

אטיאס מתוך הסידרה החדשה באמזון פריים 

תמיד התחברת לנרטיב היהודי?
“תמיד. גם באיטליה קראו לי ‘הישראלית’. אבל אחרי ה-7 באוקטובר זה התחזק. הבנתי שיש נסיון בתעשיה לטשטש או לבטל את הזהות היהודית. אז רציתי להראות לכולם שכל הדמויות ששיחקתי ושאהבתם נוצרו על ידי אישה יהודייה. היום אני גם עונדת שרשרת מגן דוד. אני רואה בזה שליחות ואני רוצה להביא סיפורים יהודיים של אמא, של אהבה, של היסטוריה.״

את רואה עצמך כאישה רוחנית?
“מאוד. אני מרגישה שאני ממשיכה את הסיפור של אבות אבותינו. יש לי שיחות עם מורות רוחניות שלימדו אותי ששפע זה: שורשים, ענפים ופירות. כשעץ נותן את הפירות שלו הוא לא מחכה שיתנו לו משהו בחזרה. ככה אני, אני רוצה להשפיע ולהיות שפע ולחזק את השורשים שלי, להרחיב את הענפים ולתת פירות. הגישה הזו מגיעה מהסבתא שלי, סבתא עזיזה, שהיא כבר בת 98 שתהיה בריאה ועדיין פה איתנו, מתנדבת וסורגת סוודרים לילדים חולי סרטן באיכילוב.”

רוחנית כן… אבל אני מבין שיש לך עניין עם הדת
“יש דברים שאני לא מסכימה איתם בדת. אני עדיין במשא ומתן איתה. למשל, הרעיון שאישה צריכה להיות רק בבית. רציתי ללמוד תורה ואת החוכמה של היהדות ולא רק לבשל. אבל היום אני פשוט לוקחת על עצמי ללמוד תורה או יהדות לפי מה שמתאים לי. וכן, יש לי גם בעיה עם היחס לקהילות שונות: יש לי חברים הומואים וטרנסג'נדרים, ואני לא מסכימה עם גישות שמדירות. אבל הכל מסתדר בסוף ומוצא את האיזון שלו -ברגע שהלב רחמן, מכיל וטוב -זו הדרך. זו התורה.”

מה התוכניות לעתיד?
“להמשיך ליצור תכנים יהודיים. אני לא יכולה לספר יותר מידי אבל אני עובדת על פרויקטים משלי: סדרה על הרצח של תאיר ראדה וגם סדרה קומית על החיים שלי. המטרה שלי היא להביא סיפורים עם משמעות. כזו שאנשים יוכלו להתחבר אליהם״.

לסיום מורן, חלום אישי שלך?
“אולי זה ישמע קלישאה, אבל כשאני מדליקה נרות שבת אני מבקשת שלום וביטחון בבית שלי ובמדינת ישראל. זה החלום הכי חשוב.”

לצפיה בהרצאת ה- TED Talks של מורן אטיאס 

https://www.youtube.com/watch?v=zO1CBhA67Hs