השקט שאחרי השערה

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

שיר נקש
נקש, רק בת 31, כבר מחזיקה אימפריית ביוטי מתפתחת: לצד סניפים מצליחים בישראל, היא חוגגת פתיחה של סניף חדש במיאמי וסניף בלונג איילנד, הישג לא מובן מאליו למישהי שהתחילה את דרכה מנקודת פתיחה לא פשוטה. היא גדלה בראשון לציון למשפחה ממעמד סוציו־אקונומי נמוך, בת ארבעה ילדים, בסביבה איך נאמר- מאתגרת. הוריה יסמין ודוד התגרשו כשהייתה צעירה, ואביה, צורף במקצועו, שחי בצרפת, חזר לשם אחרי הגירושים. בגיל 12, במהלך חופשת הקיץ, נסעה שיר יחד עם אחיה רון לבקר אותו בשטרסבורג, עיר ציורית שבה חיו גם סביה מצד אביה. מה שהיה אמור להיות ביקור זמני הפך להחלטה להישאר. דוד חשב שזו תהיה הזדמנות נפלאה עבור ילדיו לרכוש השכלה אירופאית ברמה הגבוהה ביותר - האמא הסכימה, אך שיר סיפרה לי שמהר מאוד היא הבינה שהמקום הזה לא בשבילה.

המעבר לצרפת היה הלם של ממש. בגיל 13 היא מצאה את עצמה בכיתה שבה אינה מבינה מילה. היא לא ידעה לדבר, לקרוא או לכתוב בצרפתית, והפער בינה לבין שאר הילדים היה עצום. שיר: ״הילדים לא הבינו איך אני בכיתה שלהם בלי לדעת את השפה. הצרפתים מאוד קנאים לשפה שלהם. הם לא ממהרים לדבר אנגלית ולא ממהרים לעזור. אני זוכרת איך הייתי מציירת פיצה כדי להסביר שאני רעבה״. למרות הכול, שיר לא ויתרה. היא נכנסה לכיתת אולפן, ותוך עשרה חודשים הצליחה לרכוש שליטה בשפה - הישג המעיד על כוח הרצון והנחישות שהפכו לסימן ההיכר שלה. אבל גם כשהשפה כבר לא הייתה מחסום, התחושה הפנימית לא השתנתה. “לא התחברתי. החיים שם הרגישו לי קודרים. שטרסבורג, זו עיר ליד הגבול עם גרמניה והחיים שם היו אולי ציוריים אך לא זוהרים או מעניינים יותר מידי, זה לא פריז״.
השינוי הגדול הגיע מכיוון אחר. אחותה מאיה, שגרה בברוקלין, הזמינה אותה לביקור בניו יורק. שיר הגיעה והתאהבה מיד. ״הגודל, האנרגיה, הכול הדהים אותי. ידעתי שאני חייבת לגור שם.״ היא עברה להתגורר אצל אחותה, למדה בתיכון אברהם לינקולן בברייטון ביץ’, והחלה לחלום בגדול. החיים האטרקטיבים בתפוח הגדול אינם סינוורו אותה, לאחר התיכון החליטה לחזור לישראל כמו ישראלית טובה להתגייס לצבא אבל הייתה לה תחושה שהיא עוד תשוב לארצות הברית לעשות משהו גדול.
בארץ גם הכירה את מי שיהפוך לבעלה, חיים. הקשר ביניהם התפתח במהירות, ובגיל 21 כבר נישאה לו. שנתיים לאחר מכן הפכה לאמא. ״אצלי הכל קרה מהר״, היא אומרת בכנות, והמשפט הזה מסכם לא רק את חייה האישיים, אלא גם את הקריירה שנבנתה בקצב מסחרר.

אבל לצד ההצלחה והצמיחה, יש גם שבר עמוק שמלווה אותה עד היום. בשנת 2018 נהרג אחיה הקטן, רון, בתאונת דרכים, אירוע שטלטל את חייה מן היסוד. ״רון היה קטן ממני בשנה והוא היה החבר הכי טוב שלי, איש הסוד שלי. רון, שהתגורר עם שיר ובעלה חיים, יצא ערב אחד עם חברים לשמח חתן וכלה בחתונה, כאשר נהג מונית פגע ברכב שבו נסע. הפגיעה הייתה ישירה בצד שבו ישב רון, והרכב נמחץ וקיפל אותו לגמרי. לרון לא היה סיכוי, הוא נפטר מספר שעות לאחר התאונה, והותיר אחריו חלל שלא ניתן למלא.
הכאב הפך גם לזעם כלפי המציאות. שיר: ״יש זילות ומן קלות דעת בלתי נתפסת בנושא תאונות דרכים בישראל- אדם יכול לנהוג תחת השפעה של אלכוהול או סמים, לפגוע במישהו ולצאת מזה. כך היה במקרה שלנו, אנחנו שמענו דברים כמו התיק יסגר מחוסר עניין לציבור. אם הקורבן לא מפורסם או לא שייך למשפחה ‘הנכונה’, אין לזה מספיק הד״. המילים של שיר חדות, לא מתנצלות, ומשקפות תחושת חוסר צדק עמוקה מהול בצער עמוק.
ההתמודדות האישית הייתה קשה לא פחות: ״במשך שנתיים לא הצלחתי לנהוג. פחדתי להחזיק את ההגה. ובאותה תקופה הייתי אמא לתינוק בן שמונה חודשים ובהריון מתקדם עם השני. הייתי בת 24, מנסה להבין איך אח שלי הקטן כבר לא יחזור. זו מציאות שאי אפשר לתפוס. המשפחה כולה התפרקה במובנים רבים. אמא שלי, שהייתה אישה שמחה, הפכה לאדם אחר. זו טראומה שלא נגמרת.”
עם השנים, משהו בתוכה התחיל להשתנות. “הרבה זמן הייתי בהכחשה, היום אני במקום אחר, יותר של השלמה, של חיבור רוחני.” שיר אפילו רואה סימנים וקשרים שמחזקים אותה - כמו העובדה שבתה, בל, נולדה באותו תאריך שבו נולד רון אחיה ז״ל. עבורה, זה לא מקרי.

בהמשך הדרך, דווקא כשהקריירה מתחילה לתפוס תאוצה והחיים נראים כאילו הם נכנסים למסלול ברור, מגיע גם מאבק בריאותי קשה שלא משאיר מקום למנוחה. בשנת 2017 שיר מתחילה להרגיש כאב מוזר בצד השמאלי של הראש. “זה הרגיש כמו חבורה, אבל הכאב היה מבפנים. הייתי נוגעת ונוגעת ומרגישה כאב חזק מאוד.” היא פונה לרופאת המשפחה, שמפנה אותה לנוירולוגית. מתחיל סבב בדיקות מקיפות, כולל CT מוח עם חומר ניגוד שאמור להדגיש כל ממצא חריג או גידול. אך למרות הכול, התשובה שמתקבלת מבלבלת: אין כלום. “אמרו לי שלא מוצאים שום דבר בראש אז שחררתי. אני בגיל 24, עם חיים שממשיכים קדימה אז בחרתי להאמין לבדיקות ולהמשיך בחיי״. הזמן עובר, שיר נכנסת להריון, יולדת, ממשיכה לבנות את חייה ואת העסק. אבל אז, בהדרגה, הגוף מתחיל לסמן שוב שמשהו לא תקין. הפעם זה כבר לא רק כאב פנימי – זה הופך למשהו חיצוני, גלוי, מפחיד. בהתחלה היא מנסה להסביר את זה לעצמה: אולי לחץ, אולי עייפות, אולי חוסר שינה. אבל במהלך כנס הרצאות שהיא עצמה מארגנת לנשים, בזמן שהיא עומדת לדבר, זה קורה בעוצמה מלאה. הפנים שלה מתעוותות. חצי מהפנים כאילו משתתק – הפה צונח, העין לא נסגרת, דמעות מתחילות לרדת, וריד בולט החוצה. רגע מטלטל, כמעט בלתי נתפס, במיוחד עבור מי שעוסקת בעולם האסתטיקה והיופי. למרות ההלם והסערה הפנימית, היא עולה לדבר. אחר כך היא מתעדת את המצב ומגיעה לרופאים. בהמשך מתברר שהיא חווה פרכוסים בפנים – תופעה שיכולה לקרות בכל רגע, גם בזמן נהיגה או שינה. אחת העובדות שלה אפילו שמה לב לעיוותים והעירה לה על כך. מכאן מתחיל מסע ארוך, מורכב ומתיש של אבחונים. עוד בדיקות CT, בדיקות MRI, פגישות עם פרופסורים ורופאים שונים, תיק רפואי שעובר מיד ליד – ושיר מנסה להבין מה קורה לה.

במקביל, הסימפטומים מחמירים: ירידה בשמיעה, קושי למצמץ באופן רגיל, קושי לעבוד מול מחשב – דברים שהופכים את השגרה למאתגרת יותר ויותר. הזיהוי מגיע ממקום בלתי צפוי. דרך חבר משותף והספר שלה, שראה את הפרכוסים. הוא מבקש ממנה את מסמכי הבדיקות שעשתה עד כה ומעביר אותם לרב שלו. הרב מעביר את הבדיקות לרופא מומחה בבית חולים בניו יורק. שם סוף סוף מתקבלת תשובה ברורה: מדובר בגידול מסוג כולסטרול גרנולומה שנחשב לגידול נדיר הממוקם סביב עצבי הפנים, באזור האחורי של בסיס הגולגולת. הגידול הגיע לגודל של כשבעה סנטימטרים והשפיע ישירות על עצבי הפנים, מה שהוביל לשיתוק ועיוותים. מצב מסוכן שמשפיע על כל תפקוד הראש והגוף, הרופא הסביר שהגידול הוא כמו שק שצריך לנקז, ואחרי זה השרירים פשוט נהיים רפויים.

הניתוח הדחוף מתבצע בבית החולים שערי צדק בירושלים, אצל ד״ר ליאור גונן, מנתח צעיר ופורץ דרך. זה קורה ממש בתחילת מגפת הקורונה, תקופה של אי־ודאות כללית, מה שהופך את הכל למורכב עוד יותר. “הוא נתן לי אבחנה מדויקת וקבע לי תאריך לניתוח בזמן עם הצוות המדהים וכך הוא הציל לי את החיים! הגידול הזה היה כל כך נדיר שצוות רחב של רופאים צפה בניתוח שתועד במלואו וכיום משמש ללמידה של רופאים נוספים.״
אחרי הניתוח, שיר מרגישה כאילו נולדה מחדש. “לפני זה הייתי כל הזמן במרוץ, על הילוך דרייב, לא עוצרת. הכל היה סביב העבודה והעסק, ושמתי את עצמי במקום האחרון. החוויה של עמידה בין חיים למוות שינה את סדרי העדיפויות; היום אני נהנית יותר מהמשפחה שלי. למדתי מה באמת חשוב. כמה שזה נשמע קלישאתי -בסוף זה באמת רק בריאות. כשאני מברכת היום אנשים, אני קודם כל מאחלת להם בריאות, ורק אחר כך שפע, הצלחה ושאר הדברים״.

שיר בבית החולים לאחר הניתוח בראשה. ושיר היום 

אבל גם בתוך ההתמודדות הזו, היא לא מפסיקה לבנות. שיר מגיעה מרקע לא פשוט, ללא יכולות כלכליות, וכשהתחתנה עם חיים - שבא ממשפחה שמפעילה חברת הסעות גדולה עם כ־100 עובדים – היה ברור שהוא יהיה המפרנס המרכזי. ממנה לא ציפו לקחת חלק משמעותי בכלכלת הבית. אבל שיר חשבה אחרת. היא החליטה לפתוח עסק לאיפור קבוע ולעבוד מהבית. “הלכתי לאבא של בעלי וביקשתי ממנו כסף לקנות מכונה ראשונה”, היא מספרת.
“הייתי חיילת בודדה בלי כסף. ביקשתי עשרת אלפים שקל ואמרתי לו – תן לי ואני אחזיר.” בעלה הציע לה להתחיל עם מכשיר זול יותר מאיביי או עלי אקספרס, אבל היא סירבה. “אמרתי שאני לא מתכוונת לעבוד עם מכשיר לא מקצועי שאני לא יודעת מאיפה הגיע”. אביו של בעלה האמין בה וקנה לה את המכשיר, ותוך זמן קצר היא כבר החזירה את ההשקעה.
החיבור של שיר לעולם האיפור והאסתטיקה התחיל הרבה לפני שהפך למקצוע. היא גדלה לתוך עולם של יצירה; אבא שלה היה צורף שעבד עם תכשיטים, וסבתא שלה הייתה ציירת. הבית היה מלא בצבעים, חומרים, ידיים יוצרות, אבל כילדה היא לא באמת ידעה איך כל זה יכול להפוך לדרך חיים או למקצוע ממנו היא תוכל להתפרנס.
השלב הראשון הגיע כבר בצרפת, שם למדה עיצוב אופנה. בתוך עולם של אסתטיקה, טקסטורות ודיוק, התחילה להתקרב גם לעולם הקוסמטיקה והקעקועים. אבל כבר אז היה לה ברור שהיא לא רוצה ללכת לכיוון הגס או הקלאסי של קעקועים. היא חיפשה משהו עדין יותר, מדויק יותר, כזה שמתחבר לעולם היופי ולא רק לאמנות הגוף.״ רציתי להביא משהו אחר, משהו שמשפר, שמדגיש, שנותן ביטחון, לא משהו שמכסה או משתלט.”
כך היא נחשפת לשיטת השערה -טכניקה מתקדמת של איפור קבוע שמדמה שערות גבות בצורה טבעית. שיטת השערה היא טכניקה מתקדמת בעולם האיפור הקבוע, שנועדה ליצור מראה טבעי ומדויק של גבות באמצעות ציור ידני של שערות דקיקות אחת-אחת. במקום מילוי מלא או מראה “מצויר”, השיטה מדמה את כיוון הצמיחה, העובי והמרקם של השערה הטבעית, כך שהתוצאה כמעט בלתי ניתנת לזיהוי. היא מתאימה במיוחד לנשים עם דלילות, חוסר סימטריה או אובדן שיער, ומאפשרת לשחזר מבנה גבות הרמוני שמחמיא לפנים. התהליך דורש דיוק גבוה, הבנה אנטומית ויכולת אמנותית, ולכן נחשב לאחת הטכניקות המורכבות והמבוקשות ביותר בתחום
המיקרופיגמנטציה כיום.
שיר מבינה שיש כאן עולם שלם שעדיין לא הגיע לישראל, ומחליטה להביא את הבשורה הזו לארץ. היא פותחת קליניקה בלאונרדו סיטי טאוור, והמותג נבנה סביב שמה – שיר נקש היא לא רק בעלת העסק, היא הפנים שלו, הסיפור שלו, ההבטחה שלו. מהר מאוד המקום הופך להצלחה מסחררת. קהל הלקוחות גדל, השם עובר מפה לאוזן, והיא מוצאת את עצמה עם רשימות המתנה לא שגרתיות. “היו נשים שחיכו לי שנה שלמה! לקוחות שסגרו יומן שנה קדימה רק כדי להגיע אליי לטיפול.״ העסק הנושא את שמה מגלגל מיליוני שקלים בשנה, והיא מבינה שזה כבר הרבה מעבר לקליניקה קטנה - זה מותג שצריך לגדול. החיפוש אחר המקום הבא מוביל אותה למגדלי עזריאלי בתל אביב, שם היא לוקחת חנות, משפצת אותה מהיסוד והופכת אותה לקליניקה גדולה ומרשימה של כ־250 מטרים.
דווקא ברגע הזה, בשיא ההצלחה והצמיחה, מגיע גם אחד הרגעים הקשים בחייה: גילוי הגידול בראשה. רבים מהסובבים אותה כלל לא יודעים מה עובר עליה. כלפי חוץ הכל נראה כרגיל, אבל מאחורי הקלעים היא מתמודדת עם בדיקות מורכבות, אשפוזים וחשש אמיתי לחייה. “הייתי מתאשפזת לשלושה ימים לבדיקות, עם צינוריות דרך האף שמגיעות עד המוח ובמקביל מנהלת צוות של 15 עובדות״. גם מתוך מיטת בית החולים, כשהבעל שלה שוכב לידה על מיטה קרה באיכילוב, היא ממשיכה לתת הנחיות, לנהל, להחזיק את העסק חי. זה שילוב כמעט בלתי נתפס של חולשה פיזית עם כוח נפשי יוצא דופן.
במהלך הקורונה, כשהעולם נכנס לסגרים, היא עוברת את הניתוח במרץ 2020. המדינה נעצרת, והזמן שנכפה עליה הופך להזדמנות להחלים.
בשנת 2022 מגיעה נקודת מפנה נוספת: שיתוף פעולה עם איש העסקים יוני שטוביץ, מהשמות הבולטים בתעשיית הקוסמטיקה בישראל. יחד הם חותמים על הסכם שותפות משמעותי, שפותח לה דלתות חדשות לחלוטין. המוצרים שלה נכנסים לדיוטי פרי, לרשת אפריל בפריסה ארצית, לסופר־פארם, ללמעלה מ־50 בוטיקים פרטיים ברחבי הארץ ואפילו למטוסי אל על.
פתאום השם “שיר נקש” נמצא בכל מקום. ״אני מבינה שלפעמים דווקא חוסר השלמות שהיה לי בפנים הוא זה שדחף אותי למקום הכי גבוה, ידעתי שיש לי קהל עצום של נשים שאני צריכה ללמד אותן איך להרגיש שלמות עם עצמן״.
אחרי שכבשה את השוק בישראל, היא פונה לאתגר הבא; ארצות הברית. היא פותחת כאמור סניף בניו יורק, בלונג איילנד, עם מיקוד ברור בקהל האמריקאי. “אני רוצה להביא נשים שמרגישות חוסר ביטחון בפנים שלהן למקום שבו הן מרגישות טוב עם עצמן”, היא מסבירה. הקליניקה מציעה טיפולים כמו ליפ בלוש, פיגמנטציה לשפתיים, הסרת קעקועים וגם הכשרות מקצועיות בתחום האיפור הקבוע.

שיר עם הבעל חיים והילדים 

בהמשך שיר פותחת סניף נוסף במיאמי, באוונטורה, היא חייה על הקו מיאמי ישראל: "אני אוהבת את האווירה החמה במיאמי, יש פה המון ישראלים.״ השליחות הזו באה לידי ביטוי גם בהוראה. שיר מלמדת נשים את כל עולם האיפור הקבוע, אבל לא פחות חשוב - את הדרך להאמין בעצמן. “כשקמתי מהניתוח לא אהבתי את עצמי. הסתכלתי במראה ואמרתי: איך אני יכולה ללמד עולם של יופי כשאני נראית ככה? אבל דווקא מהמקום הכי נמוך צמחתי״.  היום היא משתמשת בסיפור האישי שלה כדי לחזק אחרות, להראות להן שהיופי מתחיל מבפנים.
עם למעלה מ־100 אלף עוקבים באינסטגרם, בלי ריאליטי ובלי קמפיינים מנופחים, היא בנתה קהל שמגיע אליה בזכות העבודה, האותנטיות והסיפור. נשים עוקבות אחריה כי הן מתחברות למה שהיא מביאה- מקצועיות לצד כנות. היא מרצה בכנסים בתחום המיקרופיגמנטציה והאסתטיקה, בעיקר מול נשים, ושואפת להמשיך ולהתרחב לערים מרכזיות נוספות בעולם. לא רק כדי למכור מוצרים, אלא כדי להדריך, ללמד ולבנות קהילה.

איך משלבים אמהות עם קריירה כזו?
“במבט אחורה… לא הייתי אמא נוכחת בחיים של הילדים שלי. הייתי כל היום סביב העבודה, סביב הלקוחות, סביב ההגשמה של עוד חלום ושמתי אותם קצת בצד. אבל היום אני בוגרת ובשלה יותר ויודעת איך לשלב את הקריירה עם חיי המשפחה. אני מרגישה שהיום אני יודעת להיות גם אמא וגם אשת קריירה: לקחת אותם לבית ספר, לחוגים, להיות שם בהופעות שלהם, לתמוך בהם. אני משלבת ומשקיעה המון כדי להיות אמא פעילה.”

עשית כל כך הרבה דברים לגילך, מה החלום שלך?
“אם היית שואל אותי לפני עשר שנים, כנראה שהייתי אומרת שהחלום הוא להיות איפה שאני נמצאת היום. עברתי הרבה עליות ומורדות. בסופו של דבר המטרה שלי היא להיות במקומות מרכזיים שבהם אני יכולה ליצור שינוי. זה כבר מעבר לכסף, זו שליחות. היום החלום שלי הוא פשוט שתמשיך להיות לי משפחה מאוחדת ומאושרת ולהנות ממה שיש לי.”