פיסטוקים ומלחמה: כך נבנית עלילת קשר אנטישמית בעידן הרשתות
פוסט ויראלי של ניקה סון־שיונג, בתו של בעלי "לוס אנג'לס טיימס", מנסה לקשור בין חקלאי פיסטוקים יהודים מקליפורניה לבין מתקפות באיראן. למרות היעדר ראיות, הנרטיב זוכה לחשיפה רחבה וממחזר דפוסים מוכרים של האשמות אנטישמיות במסווה של תחקיר
האזינו לכתבה זו
פיסטוקים ומלחמה: כך נבנית עלילת קשר אנטישמית בעידן הרשתות
04.27.2026 09:00
סוכנויות הידיעות
יש משהו מוכר, כמעט קדום, בטכניקה שאליה פנתה ניקה סון־שיונג בפוסט שפרסמה לאחרונה ברשתות החברתיות: יהודים עשירים, עסקים מצליחים, השפעה נסתרת על מדיניות חוץ, ומלחמה שדורשת הסבר. המרכיבים קלאסיים — רק המוצר התחלף.
הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים
Phone
סון־שיונג, בת 33, מו״לית אתר החדשות "דרופ סייט ניוז" ובתו של איל הביוטכנולוגיה פטריק סון־שיונג, שרכש את "לוס אנג'לס טיימס" בשנת 2018, פרסמה פוסט שצבר למעלה ממיליון צפיות. בפוסט טענה כי משפחת רזניק מבוורלי הילס — בעלי חברת "וונדרפול קומפני", אחת מיצרניות האגוזים הגדולות בצפון אמריקה — עומדת מאחורי החלטה אמריקאית־ישראלית לתקוף מחסני פיסטוק באיראן.
לטענה זו אין בסיס עובדתי מאומת. היא הוצגה במעטפת של תחקיר עיתונאי, אך בפועל מדובר במבנה הפוך: מסקנה שנקבעה מראש, ועובדות שנבחרו בדיעבד כדי לתמוך בה.
סון־שיונג, בת 33, מו״לית אתר החדשות "דרופ סייט ניוז" ובתו של איל הביוטכנולוגיה פטריק סון־שיונג, שרכש את "לוס אנג'לס טיימס" בשנת 2018, פרסמה פוסט שצבר למעלה ממיליון צפיות. בפוסט טענה כי משפחת רזניק מבוורלי הילס — בעלי חברת "וונדרפול קומפני", אחת מיצרניות האגוזים הגדולות בצפון אמריקה — עומדת מאחורי החלטה אמריקאית־ישראלית לתקוף מחסני פיסטוק באיראן.
הטיעון נשען על גרעין היסטורי חלקי. לאחר משבר בני הערובה באיראן בשנת 1979, הטילה ארצות הברית סנקציות על טהראן, שפגעו בין היתר ביצוא הפיסטוקים — אחד ממוצרי הדגל של המדינה. בתוך שנים ספורות הפך הפיסטוק האמריקאי, הגדל בעיקר בקליפורניה, לחלופה מבוקשת בשווקים הבינלאומיים. משפחת רזניק, שבנתה את עסקיה לאורך עשורים, אכן נהנתה מהמגמה הזו — בדומה לחקלאים אמריקאים רבים אחרים.
אלא שמכאן ואילך הקשר מתפרק. סון־שיונג משרטטת קו ישיר בין הרווחים הכלכליים, תרומות של בני הזוג רזניק לארגונים פרו־ישראליים בשנים 2015–2022, מעורבות בקבוצות מדיניות ניציות — ולבסוף מתקפות צבאיות באיראן בשנת 2026. אלא שהקישור הזה אינו פגום; הוא פשוט אינו קיים.
עיקר כוחו של הפוסט אינו בטיעון, אלא ברגש. "לא תאמינו לסיפור שמאחורי זה", כתבה סון־שיונג — ניסוח אופייני לשיח של תיאוריות קשר. המבנה מוכר: רמיזה דרמטית, הצגת "מסמכים" חלקיים, והפניה לסרט דוקומנטרי שהיא עצמה סייעה לקדם — "מלחמות הפיסטוק" — המנסה לקשור בין עסקי האגוזים של משפחת רזניק לבין לובי פרו־ישראלי שלכאורה תרם לעוינות אמריקאית כלפי איראן.
הסרט ספג ביקורת חריפה, גם מצד גורמים שאינם מזוהים עם תמיכה בישראל, בשל שימוש סלקטיבי בראיות ומסקנות שאינן נובעות מהן. למרות זאת, סון־שיונג המשיכה להרחיב את הטענות, ואף ייחסה למשפחה "גניבת מים" ממאגרי קליפורניה בעסקאות סודיות — האשמה שממחזרת מוטיב ותיק נוסף: שליטה יהודית במשאבי טבע.
אין זו הפעם הראשונה שבה סון־שיונג מפנה ביקורת חריפה כלפי גורמים יהודיים הקשורים לישראל. במהלך הבחירות בארצות הברית בשנת 2024, פעלה כדי למנוע מ"לוס אנג'לס טיימס" לתמוך בקמלה האריס, בטענה ל"מימון גלוי של רצח עם". בשנת 2025 השתתפה בפורום בדוחה שבקטר, לצד ניל פאטל, ממייסדי רשת טאקר קרלסון. באותה שנה מונתה למו״לית "דרופ סייט ניוז", אתר שעלה לכותרות בין היתר בעקבות פרסום ראיון מקיף עם בכירים בארגון חמאס.
הדאגה המרכזית אינה רק בתוכן, אלא בהיקף החשיפה. למעלה ממיליון בני אדם נחשפו בתוך זמן קצר לנרטיב שלפיו גורמים יהודיים מונעי רווח פועלים מאחורי החלטות מלחמה. מדובר בעדכון דיגיטלי לדפוסים ישנים של האשמות אנטישמיות — כאלה שבעבר הופצו בעלונים מודפסים, וכיום מופצים בלחיצת כפתור.
משפחת רזניק וחברת "וונדרפול קומפני" לא הגיבו עד כה להאשמות. אך ספק אם תגובה כזו תשנה את התמונה. תיאוריות קשר אפקטיביות נוטות להיות חסינות להפרכה: כל הכחשה נתפסת בהן כהוכחה נוספת להסתרה.
