חיילי צה"ל הותקפו בקמפוס: מחאה אלימה הובילה למעצרים באוניברסיטת אוהיו סטייט

זה לא היה עוד ערב הרצאות שגרתי. כאשר חיילי צבא ההגנה לישראל עלו לבמה באולם האיגוד הסטודנטיאלי של אוניברסיטת אוהיו סטייט, בעיר קולומבוס, הם ידעו היטב כי מחוץ לדלת ממתין להם קהל אחר — כזה שלא הגיע להקשיב, אלא למחות ולמנוע את עצם קיום האירוע.

בשעות הערב נעצרו שני בני אדם, לאחר שמחאה נגד האירוע הסלימה וחצתה את הגבולות שהציבה האוניברסיטה. זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה נרשמת התנגשות בין מחאה פוליטית לבין פעילות פרו־ישראלית בקמפוס, אך האירועים הללו הציפו מחדש, וביתר שאת, את אחת השאלות הרגישות ביותר באקדמיה האמריקאית: האם חופש הביטוי חל על כולם — או רק על מי שמחזיקים בעמדות הנכונות.

האירוע היה חלק מסיור הרצאות ארצי הנושא את השם הפרובוקטיבי "טריגרד: מהלחימה לקמפוס". הסיור, המאורגן על ידי הסניף המקומי של ארגון "סטודנטים למען ישראל", מביא חיילי צבא ההגנה לישראל לאוניברסיטאות ברחבי ארצות הברית, שם הם משתפים עדויות אישיות ממתקפת שבעה באוקטובר ומהלחימה שבאה בעקבותיה.

ארגונים פרו־פלסטיניים בקמפוס, בהם "סטודנטים למען צדק בפלסטין", "סגל ואנשי צוות למען צדק בפלסטין" ו"סטודנטים למשפטים למען צדק בפלסטין" מבית הספר למשפטים מוריץ, קראו בפומבי לקיים מחאה. בהודעות שפורסמו ברשתות החברתיות נכתב כי אין לאפשר, לדבריהם, "לכבד פושעי מלחמה" וכי יש להתנגד לכל ניסיון לנרמל את נוכחותה של ישראל בקמפוס

שם הסיור אינו מקרי. מארגניו מסבירים כי הוא נועד להבליט את האירוניה שבזעם המתפרץ בקמפוסים — זעם שלדבריהם אינו מופנה כלפי מתקפת הטרור של חמאס, אלא כלפי עצם ההגנה הישראלית. המסר ברור: גם אם הדברים מעוררים התנגדות, הקול הישראלי לא ייעלם.

שני החיילים היו אמורים לפתוח את האירוע בשעה שש בערב בפני קהל שביקש לשמוע את סיפורם. במקביל, מחוץ למבנה, התארגנה הפגנת נגד.

ארגונים פרו־פלסטיניים בקמפוס, בהם "סטודנטים למען צדק בפלסטין", "סגל ואנשי צוות למען צדק בפלסטין" ו"סטודנטים למשפטים למען צדק בפלסטין" מבית הספר למשפטים מוריץ, קראו בפומבי לקיים מחאה. בהודעות שפורסמו ברשתות החברתיות נכתב כי אין לאפשר, לדבריהם, "לכבד פושעי מלחמה" וכי יש להתנגד לכל ניסיון לנרמל את נוכחותה של ישראל בקמפוס.

אלא שלצד המחאה המאורגנת, שני מפגינים בחרו לחצות את הקו. לאחר אזהרות חוזרות ונשנות מצד גורמי האבטחה, הם נכנסו למבנה האיגוד הסטודנטיאלי, שיבשו את האירוע והפרו את הנהלים. השניים נעצרו בחשד לכניסה שלא כדין.

דובר האוניברסיטה מסר כי "לאחר אזהרות רבות, שני בני אדם נעצרו בעקבות הפרעה לאירוע מתוכנן והפרת כללי השימוש במרחבי הקמפוס". בשלב זה לא נמסר אם הנעצרים משתייכים לאוניברסיטה.

למי שסבור כי מדובר באירוע חריג, די להיזכר באביב 2024. ימים ספורים לפני טקס הענקת התארים, נעצרו למעלה מארבעים בני אדם באותו קמפוס במסגרת גל מחאות אנטי־ישראליות. כמחצית מהעצורים היו קשורים לאוניברסיטה. גם אז ניסתה ההנהלה לאזן בין שמירה על הסדר לבין מתן חופש ביטוי — איזון שמתברר שוב ושוב כשברירי במיוחד.

אלא שמעבר למעצרים ולכותרות, עומדת סוגיה עמוקה בהרבה. חיילי צבא ההגנה לישראל, שלחמו במתקפת שבעה באוקטובר ולאחריה, מבקשים להביא עדות אישית לאחד האירועים הקשים בתולדות העם היהודי מאז השואה. כאשר הם מדברים בפני קהל סטודנטים, הם אינם מציגים נתונים יבשים או טיעונים תיאורטיים — אלא חוויות חיים.

ובכל זאת, עבור חלק מהסטודנטים ואנשי הסגל, עצם השמעת העדות הזו נתפסת כבלתי לגיטימית. ההגדרה של אותם חיילים כ"פושעי מלחמה" אינה רק עמדה פוליטית — אלא מהלך שמבקש למנוע את עצם קיומו של דיון.

בסופו של הערב, ההרצאה התקיימה. האירוע לא בוטל, והקהל שבפנים שמע את הדברים. שני מפגינים נעצרו, והקמפוס חזר לשגרה לכאורה.

אך המתח נותר בעינו.

המשמעות האמיתית של אותו ערב אינה במספר העצורים, אלא בעובדה שהמאבק על גבולות חופש הביטוי באקדמיה האמריקאית רחוק מלהסתיים. עבור ישראלים ויהודים בקמפוסים — ועבור המוסדות עצמם — מדובר בשאלה שתמשיך להדהד הרבה מעבר לאותו לילה בקולומבוס.