פיצוץ או פריצת דרך: ארצות הברית ואיראן נפגשות פנים אל פנים

האווירה באסלאמאבאד בבוקר שבת הייתה חריגה. רחובות הבירה הפקיסטנית נסגרו לתנועה אזרחית, כוחות ביטחון נפרסו לאורך הצירים המרכזיים, ודגלי ארצות הברית, פקיסטן ואיראן הונפו לכל אורך הדרך. כלפי חוץ — מראית עין של טקס מדיני. בפועל — ניסיון מתוח להציל הפסקת אש שנמצאת על סף קריסה.

"ארצות הברית, פקיסטן ואיראן מקיימות היום פגישה משולשת פנים אל פנים," אישר גורם בכיר בבית הלבן. מאחורי הניסוח הרשמי מסתתרת דרמה: זו הפגישה הישירה המשמעותית ביותר בין ארצות הברית לאיראן מאז המהפכה האסלאמית בשנת 1979.

כדי להבין את גודל הרגע, יש לחזור לסוף פברואר. ב־28 בפברואר 2026 הכריז נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ על פתיחת מתקפה רחבה נגד יעדים באיראן, בשיתוף פעולה עם ישראל. במהלך שישה שבועות של לחימה נפגעו תשתיות צבאיות מרכזיות: חיל הים, חיל האוויר, מערכות מכ"ם, ומתקני טילים וכלי טיס בלתי מאוישים. במקביל, שוקי האנרגיה העולמיים זועזעו, ומיצר הורמוז — אחד מנתיבי הסחר החשובים בעולם — נחסם לתנועה.

סגן נשיא ארה"ב, ג'יי.די. ואנס, הולך עם מפקד הצבא של פקיסטן, הגנרל אסים מוניר (משמאל), ושר החוץ מוחמד אסחאק דר, לאחר שהגיעו לשיחות עם גורמים איראניים באיסלאמאבאד ביום שבת.

הפסקת האש, שהושגה ימים ספורים לפני השיחות, נולדה תחת לחץ אמריקאי כבד. ארצות הברית התחייבה להשהות תקיפות נוספות למשך שבועיים, ואיראן אמורה הייתה לאפשר מעבר חופשי במיצר. בפועל, המעבר עדיין מוגבל, ואיראן טוענת כי ישראל מפרה את רוח ההסכם באמצעות המשך התקיפות בלבנון.

המשלחת האמריקאית שהגיעה לאסלאמאבאד מעידה על רצינות הכוונות. סגן הנשיא ג'יי די ונס מוביל את הצוות, לצד השליח המיוחד סטיב ויטקוף וג'ארד קושנר. נוכחותו של ונס — הנחשב מקורב במיוחד לנשיא — מאותתת כי מדובר במהלך בעל חשיבות אסטרטגית עליונה.

מן העבר השני הגיעה משלחת איראנית רחבה, הכוללת את יו"ר הפרלמנט מוחמד באקר קאליבאף, שר החוץ עבאס אראקצ'י ובכירים נוספים ממערכת הביטחון והכלכלה. הרכב המשלחת מלמד כי השיחות אינן עוסקות רק בהיבטים צבאיים, אלא גם בסוגיות כלכליות, גרעיניות ופיננסיות.

הפערים בין הצדדים עמוקים. איראן מציגה דרישות הכוללות שליטה במיצר הורמוז, נסיגה אמריקאית מהאזור ופיצויים על נזקי המלחמה. מנגד, ארצות הברית מציבה תנאים הכוללים הגבלות חמורות על תוכנית הגרעין, הוצאת חומרים מועשרים והסדרים רחבים בתחום הסנקציות.

שני הצדדים מוכנים לשבת לשולחן — אך חוסר האמון נותר עמוק. גם ההתבטאויות הפומביות אינן מסייעות. טראמפ הצהיר כי "לאיראן אין קלפי מיקוח", בעוד גורמים איראניים מדגישים כי לא יסכימו להסדר שיפגע בריבונותם.

ישראל אינה שותפה רשמית לשיחות — אך נוכחת בהן באופן עקיף ומשמעותי. ראש הממשלה בנימין נתניהו הבהיר כי הפסקת האש אינה חלה על הזירה הלבנונית, שם נמשכות פעולות צבאיות נגד חיזבאללה. מבחינת איראן, מדובר בהפרה של ההבנות. מבחינת ישראל — זו זירה נפרדת.

כך נוצר מצב נפיץ: הסכם בין ארצות הברית לאיראן עלול לקרוס בשל לחימה בזירה אחרת. וושינגטון נדרשת לאזן בין רצונה לקדם הסדר לבין מחויבותה לבעלת בריתה.

הפגישה באסלאמאבאד עשויה להיזכר כרגע מכונן — או כהחמצה היסטורית. בשלב זה, התמונה נותרת פתוחה: מיצר הורמוז עדיין אינו פתוח לחלוטין, הלחימה בלבנון נמשכת, והפערים בין הצדדים רחוקים מפתרון.

ההיסטוריה תוכרע לא בהצהרות הפתיחה — אלא במה שיתרחש לאחר שהדלתות ייסגרו.