
ה-CDC זיהה מספר גבוה מהצפוי של מקרי דנגי בקרב מטיילים אמריקאים שחזרו מיעדים שונים, ביניהם פקיסטן, וייטנאם, קובה, מלדיביים, קולומביה ובנגלדש. רשימת המדינות כוללת גם את אפגניסטן, בוליביה, גיאנה, מאלי, מאוריטניה, קלדוניה החדשה, סמואה, סודן, מזרח טימור ואיי קוק. גורמי הבריאות דוחקים בנוסעים ליעדים אלו להשתמש בחומרי דוחה יתושים, ללבוש חולצות עם שרוולים ארוכים ומכנסיים ארוכים בעת שהייה בחוץ, ולהקפיד על שינה בחדרים ממוזגים או כאלו המצוידים ברשתות בחלונות כדי למנוע חשיפה לנגיף.

רשויות הבריאות האמריקאיות מזהירות מפניי עלייה חדה במקרי קדחת הדנגי
קדחת הדנגי עשויה לעבור ללא תסמינים כלל, אך אצל חלק מהחולים היא עלולה לעורר דימומים פנימיים מסכני חיים, קשיי נשימה ואי ספיקת לב. במקרים קשים המחלה מובילה להלם ולקריסת מערכות, בדגש על הכבד, המוח והלב. חולים עלולים לפתח את תסמונת הלם הדנגי, מצב שבו דימום חמור גורם לירידה מהירה בלחץ הדם ומכניס את הגוף למצב של שוק. קבוצות הסיכון העיקריות שעלולות לפתח תסמינים קשים הן ילדים מתחת לגיל חמש, מבוגרים מעל גיל 65 ונשים בהיריון.
המחלה, שאין לה תרופה ישירה, נמצאת ביותר מ-100 מדינות ומהווה איום לאורך כל השנה. למרות שכמעט חוסלה בארצות הברית בשנות ה-70, התפרצויות מקומיות עדיין נרשמות מדי פעם, בעיקר במדינות חמות כמו פלורידה וקליפורניה. בשנת 2025 נרשמה התפרצות גדולה ביבשת אמריקה, כאשר בברזיל לבדה דווח על כמעט 200 אלף מקרים. כיום הנתונים עדיין גבוהים מהרגיל, אם כי הם נמוכים משמעותית משיא ההתפרצות ההוא, אך מדינות כמו סמואה עדיין נאבקות בנגיף שגרם שם לאלפי חולים ומקרי מוות.
נכון לעכשיו, לא זוהו מקרים של הדבקה מקומית בתוך ארצות הברית השנה, וכל 55 המקרים שדווחו עד כה קשורים לנסיעות מחוץ למדינה. פלורידה מובילה עם 16 מקרים ואחריה ניו יורק עם שמונה. בשנה שעברה המצב היה שונה, כאשר דווחו 67 מקרי הדבקה מקומיים בתוך ארצות הברית, מתוכם 60 בפלורידה, שישה בקליפורניה ואחד באריזונה, בנוסף ליותר מאלף מקרים שנדבקו מחוץ לגבולות המדינה. הנתונים מראים כי רוב הנדבקים לא יפתחו תסמינים, אך מי שכן ירגיש אותם יחווה זאת בפתאומיות תוך חמישה עד שבעה ימים מהעקיצה.
סימני האזהרה שדורשים תשומת לב כוללים חום גבוה, כאבי ראש עזים, כאבים מאחורי העיניים, כאבי פרקים ושרירים ודימום מהחניכיים. חלק מהחולים יפתחו פריחה אדומה על הפנים ביומיים הראשונים, ובמקרים חמורים יופיעו כאבי בטן קשים, הקאות בלתי פוסקות ועייפות קיצונית. הטיפול כרגע מתמקד בהקלה על התסמינים באמצעות נוזלים ותרופות לשיכוך כאבים כמו טיילנול. במקרים קשים נדרש אשפוז לצורך מעקב צמוד, מתן עירוי וניטור לחץ דם. קיים חיסון בשלוש מנות המיועד לילדים בגילאי 9 עד 16, שמפחית את הסיכון למחלה תסמינית בכ-80 אחוזים.