מי יודע על הפתעה יותר מיפן? טראמפ מתבדח על פרל הארבור מול ראש ממשלת יפן — והחדר נדם

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

במהלך מפגש רשמי עם ראש ממשלת יפן, סאנאה טאקאיצ'י, נשאל נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ מדוע לא עדכן את בעלות הברית המרכזיות — ובהן יפן — על התקיפה נגד איראן. זו שאלה לגיטימית, רגישה, שמצריכה תשובה שקולה.

תחילה, טראמפ סיפק תשובה עניינית: הצורך בהפתעה מבצעית. אלא שאז, ברגע אחד, בחר לנטוש את הדיפלומטיה.

"מי יודע על הפתעה יותר מיפן?" אמר — והחדר קפא.

כאילו לא די בכך, הוא הוסיף ופנה ישירות לראשת הממשלה שישבה לצדו: "למה לא אמרת לי על פרל הארבור?"

זה לא היה רק משפט לא במקום. זו הייתה קריסה מוחלטת של שיקול דעת דיפלומטי.

זה לא היה רק משפט לא במקום. זו הייתה קריסה מוחלטת של שיקול דעת דיפלומטי. 

פרל הארבור אינו אנקדוטה. מדובר באחד האירועים המכוננים והטראומטיים ביותר בהיסטוריה האמריקאית — מתקפת פתע שבה נהרגו למעלה מ־2,400 חיילים, ואשר הובילה לכניסת ארצות הברית למלחמת העולם השנייה. עבור יפן, זהו גם פרק מורכב וכואב בהיסטוריה הלאומית, שמלווה עד היום ברגישות עמוקה.

דווקא משום כך, הברית בין ארצות הברית ליפן נבנתה במשך עשרות שנים על בסיס של כבוד הדדי, זהירות לשונית והבנה של פצעי העבר. טראמפ הצליח, בתוך שניות, לרמוס את כללי היסוד הללו.

התגובה בחדר הייתה מדויקת יותר מכל הודעה רשמית: שתיקה.

ראשת הממשלה טאקאיצ'י לא הגיבה. לא חייכה, לא תיקנה, לא ניסתה לרכך. גם גורמים אמריקאיים נראו לא נוחים, עם ניסיונות צחוק מאולצים שלא הצליחו לשבור את המתח. זה היה רגע שבו כולם הבינו — הקו נחצה.

מעבר לפגיעה הסמלית, יש כאן גם בעיה אסטרטגית עמוקה. השאלה המקורית — מדוע ארצות הברית לא עדכנה את בעלות בריתה — נותרה ללא מענה מספק. עבור יפן, מדינה שחיה תחת איום ביטחוני מתמיד מצד סין וצפון קוריאה ותלויה במטרייה האמריקאית, מדובר בנושא קריטי.

לצפייה: https://www.facebook.com/share/v/1J6gN8bGVz/

כאשר וושינגטון פועלת מאחורי גבן של שותפותיה, ואז מוסיפה לכך זלזול פומבי — האמון נפגע. לא באופן תיאורטי, אלא באופן ממשי.

השתיקה מטוקיו לאחר האירוע אינה סימן להרגעה — אלא להפך. בדיפלומטיה, שתיקה היא לעיתים תגובה מחושבת. יפן אינה יכולה להרשות לעצמה עימות גלוי עם ארצות הברית, אך גם אינה יכולה להתעלם מההשפלה.

זהו בדיוק סוג הרגעים שמערערים בריתות לא דרך החלטות דרמטיות — אלא דרך אובדן כבוד.

טראמפ ידוע כבלתי צפוי. אך גם בתוך הבלתי צפוי יש גבולות. כאן, הגבול נחצה באופן ברור. זו לא הייתה פליטת פה מקרית — אלא בחירה מודעת להשתמש בהומור במקום שבו נדרש שיקול דעת.

והתוצאה ברורה: פגיעה מיותרת, מביכה ומסוכנת, באחת הבריתות החשובות ביותר של ארצות הברית.

אם יש לקח אחד מהרגע הזה, הוא פשוט: דיפלומטיה אינה רק כוח — היא גם שפה. וכשמנהיג מאבד שליטה על השפה, הוא מסכן הרבה יותר ממעמדו האישי.