השעה קפצה — והוויכוח נשאר: אמריקה עדיין תקועה עם שעון הקיץ

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

בבוקר התעוררו מיליוני אמריקאים עייפים מהרגיל ושאלו שוב את אותה שאלה שמלווה את המעבר לשעון הקיץ כבר שנים: כיצד מדינה שמסוגלת להנחית חלליות על מאדים עדיין אינה מצליחה להחליט מהי השעה הנכונה.

שעון הקיץ, המכונה רשמית "שמירת אור היום", הוא אחד ההסדרים הפדרליים הפחות פופולריים בארצות הברית. סקר שנערך בשנת 2025 בידי מרכז הסקרים של סוכנות הידיעות איי־פי והמרכז לחקר דעת הקהל של אוניברסיטת שיקגו מצא כי רק 12 אחוז מן האמריקאים תומכים בהזזת השעון פעמיים בשנה.

47 אחוז מתנגדים למנהג הזה, ואילו כ־40 אחוז נוספים אדישים כלפיו. במילים אחרות: כמעט אף אחד אינו מרוצה מן המצב הקיים.

סקר שנערך בשנת 2025 בידי מרכז הסקרים של סוכנות הידיעות איי־פי והמרכז לחקר דעת הקהל של אוניברסיטת שיקגו מצא כי רק 12 אחוז מן האמריקאים תומכים בהזזת השעון פעמיים בשנה.

סקר אחר של מכון גאלופ מגלה תמונה דומה. 48 אחוז מן האמריקאים מעדיפים שעון חורף קבוע לאורך כל השנה, בעוד 24 אחוז מעדיפים שעון קיץ קבוע. רק מיעוט קטן מבקש להשאיר את השיטה הנוכחית.

כלומר, רוב הציבור רוצה שינוי — אך השינוי אינו מגיע.

שורש הבעיה נעוץ בהיסטוריה הארוכה של השיטה. שעון הקיץ הונהג לראשונה בארצות הברית בשנת 1918, במהלך מלחמת העולם הראשונה. המטרה הייתה לחסוך באנרגיה באמצעות ניצול טוב יותר של אור היום.

הניסוי לא האריך ימים. שנתיים לאחר מכן בוטל החוק, אך הרעיון חזר בשנת 1942, כאשר ארצות הברית נכנסה למלחמת העולם השנייה. הפעם הוחל שעון קיץ קבוע במשך כל השנה.

לאחר תום המלחמה, בשנת 1945, בוטלה שוב המדיניות האחידה וכל מדינה קיבלה חופש לקבוע את זמנה בעצמה. התוצאה הייתה כאוס של ממש: ערים סמוכות פעלו לפי שעות שונות, ורכבות, טיסות ושידורי רדיו התקשו לשמור על לוחות זמנים אחידים.

כדי לפתור את הבלבול קבע הקונגרס בשנת 1966 חוק פדרלי שאיחד את מועדי המעבר לשעון הקיץ בכל המדינה. מאז עבר החוק כמה תיקונים, והאחרון שבהם התקבל בשנת 2005 במסגרת חוק מדיניות האנרגיה.

התיקון קבע כי שעון הקיץ יתחיל ביום ראשון השני של חודש מרץ ויסתיים ביום ראשון הראשון של חודש נובמבר — ההסדר הקיים עד היום.

אך העובדה שהשיטה קיימת אינה אומרת שהיא מוסכמת.

הוויכוח הציבורי מתנהל בעיקר סביב השאלה איזו אפשרות עדיפה: שעון קיץ קבוע או שעון חורף קבוע.

תומכי שעון הקיץ טוענים כי שעות אור ארוכות יותר בערב מעודדות פעילות כלכלית. קמעונאים, מסעדות וענפי התיירות נהנים מכך שאנשים נשארים בחוץ זמן רב יותר ומוציאים יותר כסף.

כמה מחקרים אכן מצביעים על עלייה קטנה בהוצאות הצרכנים בתקופה שלאחר המעבר לשעון הקיץ.

מנגד, מדעני שינה וארגונים רפואיים מציגים עמדה כמעט הפוכה לחלוטין. לטענתם, שעון החורף — המכונה גם "הזמן התקני" — תואם יותר את השעון הביולוגי של גוף האדם.

לפי מחקרים רפואיים, השבועות הסמוכים למעבר לשעון הקיץ מלווים בעלייה זמנית במספר תאונות הדרכים, התקפי הלב והשבצים. גם ירידה בריכוז ובפרודוקטיביות תועדה בימים שלאחר אובדן שעת השינה.

למרות הדיון המדעי והלחץ הציבורי, הפוליטיקה בוושינגטון מתקשה להגיע להסכמה.

בשנת 2022 אישר הסנאט האמריקאי הצעת חוק שנקראה "חוק הגנת אור השמש", שנועדה לקבוע שעון קיץ קבוע לכל השנה. אך ההצעה נתקעה בבית הנבחרים ולא הפכה לחוק.

גם הנשיא דונלד טראמפ התייחס לנושא בשנת 2025 וכינה את המעבר הדו־שנתי "אי־נוחות גדולה ויקרה". הוא קרא לקונגרס לאמץ שעון קיץ קבוע — אך גם הקריאה הזאת לא הצליחה להניע את התהליך.

בינתיים, מדינות רבות ממתינות להכרעה פדרלית.

בשנת 2018 אישרו תושבי קליפורניה במשאל עם את הצעה מספר שבע, שאמורה לאפשר למדינה לעבור לשעון קיץ קבוע. אלא שהחוק מותנה באישור הקונגרס הפדרלי — אישור שעדיין לא ניתן.

כתוצאה מכך, ההצבעה נשארה בעיקר הצהרת כוונות.

לא פחות מתשע־עשרה מדינות אחרות אימצו חקיקה דומה, וגם הן ממתינות לאישור מוושינגטון.

לעומת זאת, מדינות המעוניינות להישאר בשעון חורף קבוע אינן זקוקות לאישור פדרלי. מדינת אריזונה ומדינת הוואי כבר בחרו באפשרות הזאת.

אך עבור מדינות רבות, ובהן קליפורניה, הפתרון הזה נתפס כפחות רצוי משום שהוא גורם לחשיכה מוקדמת יותר בשעות הערב.

במקביל ממשיכים פוליטיקאים להציע פתרונות יצירתיים. אחד הרעיונות שעלו לאחרונה בקונגרס מציע להזיז את השעון לצמיתות בחצי שעה בלבד — וכך לבטל את המעבר הדו־שנתי.

הרעיון הזה עשוי אולי לאזן בין שתי הגישות, אך ספק אם הוא יצליח לרצות את כל הצדדים.

כך נמשך הוויכוח שנה אחר שנה.

בכל אביב השעון קופץ קדימה, ובכל סתיו הוא חוזר אחורה. רוב הציבור מתלונן, המחוקקים מבטיחים שינוי — אך דבר אינו קורה.

ביום ראשון בבוקר, כאשר מיליוני אמריקאים התעוררו עייפים וניסו להיזכר אם הטלפון כבר עדכן את השעה אוטומטית, חזרה אותה שאלה מוכרת: למה אנחנו ממשיכים לעשות את זה.

התשובה, כפי שקורה לעיתים קרובות בארצות הברית, נמצאת אי־שם במסדרונות הקונגרס בוושינגטון — ומחכה להחלטה שעוד לא התקבלה.