
בתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי המרכזי של קליפורניה נגד עיזבונו של מייקל ג׳קסון, הם מתארים מערכת יחסים שנמשכה יותר מעשור והייתה, לטענתם, מסכת של מניפולציה, תלות רגשית ופגיעות מיניות חוזרות.

מייקל ג׳קסון, יחד עם פרנק קאשיו ואחיו הצעיר אדי, מצביע לעבר מעריצים מתחת למרפסתו במלון דן בתל אביב, ב־19 בספטמבר 1993
הקשר בין המשפחה לבין ג׳קסון החל בשנות השמונים, כאשר אביהם פגש בו במסגרת עבודתו במלון יוקרה בניו יורק. בהמשך הפכו בני המשפחה לחלק בלתי נפרד מחייו: נסיעות משותפות, חגים יחד, שהות ממושכת בביתו ובמהלך סיבובי הופעות. הם כונו בתקשורת “המשפחה השנייה” שלו.
לפי כתב התביעה, מערכת היחסים הזו שימשה כיסוי לתהליך גרוּמינג ממושך. ג׳קסון, כך נטען, הציף את הילדים בתשומת לב, מתנות והבטחות, יצר תחושת קרבה ומשפחה מורחבת – ובהדרגה ביסס תלות רגשית עמוקה. עוד נטען כי סיפק להם אלכוהול וסמים, חשף אותם לתכנים פורנוגרפיים ונקט איומים שנועדו למנוע מהם לספר על המתרחש.
אחת הטענות המרכזיות היא כי נחתם בין בני המשפחה לבין העיזבון הסכם סודיות לאחר שידור הסרט התיעודי “לעזוב את נברלנד” בשנת 2019. לטענתם, ההסכם כלל תשלומים שנתיים משמעותיים לכל אחד מהם בתמורה להתחייבות לשתיקה מוחלטת, ואף כלל סעיפים המגבילים פנייה לרשויות אכיפת החוק. כעת הם מבקשים לבטל את ההסכם בטענה כי נחתם תחת לחץ ומתוך אי־הבנה של השלכותיו.
הפרדוקס הבולט בפרשה הוא שבשנת 2010, שנה לאחר מותו של ג׳קסון, הופיעו בני המשפחה בתוכניתה של אופרה וינפרי והגנו עליו בתקיפות מפני האשמות עבר. לדבריהם כיום, ההגנה הפומבית הייתה חלק ממנגנון שתיקה שנבנה לאורך השנים.
התביעה כוללת גם טענות כי חלק מהאירועים התרחשו לא רק באחוזת נברלנד ובמהלך סיבובי הופעות, אלא גם בבתים של דמויות ציבוריות מוכרות מחוץ לארצות הברית – פרט שמרחיב את גבולות הפרשה ומעלה שאלות על סביבת העבודה והמעגל הקרוב שסבב את הכוכב.
הטענות החדשות מצטרפות לשורת האשמות קודמות: בשנת 1993 הושגה פשרה כספית לאחר תלונה ראשונה; בשנת 2005 זוכה ג׳קסון במשפט פלילי; ולאחר מותו בשנת 2009 חזר הדיון הציבורי להתלהט בעקבות הסרט “לעזוב את נברלנד”. כעת, תביעת משפחת קאשיו מוסיפה נדבך נוסף לדיון שכבר מזמן חורג מגבולות משפטיים גרידא.
עיזבונו של ג׳קסון דחה את הטענות וכינה את התביעה “ניסיון סחיטה כספי”. מנגד, התובעים – כיום בשנות הארבעים לחייהם – טוענים כי מטרתם איננה רווח אלא הכרה, חשיפה ואחריות.
מעבר להכרעה המשפטית, הפרשה ממשיכה להציב שאלה תרבותית עמוקה: כיצד הצליחה תעשיית הבידור, ואיתה קהל עצום ברחבי העולם, להחזיק במקביל בדמותו של אמן גאון ובחשדות חמורים שחזרו ועלו במשך שנים. בית המשפט יידרש כעת להכריע בטענות הקונקרטיות. הציבור ימשיך להתמודד עם המורשת המורכבת שהותיר אחריו “מלך הפופ”.