המילה “הם”, לפי טראמפ, מתייחסת להנהגה האיראנית שמנסה להתארגן מחדש לאחר התקיפות הראשונות — הנהגה שמעמדה, סמכויותיה והרכבה טרם התבררו במלואם.
זהו מודל חריג יחסית לניהול מו״מ, שבמקרים רבים בעבר נשען לפחות על הפחתה זמנית בעצימות או על מסגרת מוסכמת שמאפשרת חילופי מסרים בלי לחץ של תקיפות מתמשכות. כאן, לעומת זאת, ההצהרות הדיפלומטיות משולבות עם המשך פעילות צבאית, והפער בין שני הערוצים — המדיני והמבצעי — הופך לחלק מהסיפור עצמו.
בהמשך נשאל טראמפ מי אמור לייצג את איראן בשיחות, והשיב: “רוב האנשים האלה אינם קיימים יותר. חלק מהאנשים שמולם עבדנו לא קיימים יותר, כי זאת הייתה מכה גדולה”. בהקשר זה הוסיף: “הם היו צריכים לעשות עסקה קודם… הם שיחקו משחקים מתוחכמים מדי”.
במילים אחרות: טראמפ מציג נכונות למגעים — אך מתאר מצב שבו חלק מאנשי הקשר האיראניים מהתקופה שלפני התקיפה אינם עוד בעמדותיהם, או שאינם בחיים. הדבר מחדד את השאלה המעשית: גם אם וושינגטון מוכנה לדבר, עם מי בדיוק — ומהי סמכותו לקבל החלטות.
במקביל לדברים הללו, בכיר בבית הלבן אישר לתקשורת את המסר הכללי של הנשיא, אך הדגיש נקודה מרכזית נוספת: הפעולה הצבאית נגד איראן תימשך “ללא הפרעה”. כלומר, לפי העמדה המוצגת כעת, השיחות והמשך התקיפות אמורים להתקיים בו־זמנית.
זהו מודל חריג יחסית לניהול מו״מ, שבמקרים רבים בעבר נשען לפחות על הפחתה זמנית בעצימות או על מסגרת מוסכמת שמאפשרת חילופי מסרים בלי לחץ של תקיפות מתמשכות. כאן, לעומת זאת, ההצהרות הדיפלומטיות משולבות עם המשך פעילות צבאית, והפער בין שני הערוצים — המדיני והמבצעי — הופך לחלק מהסיפור עצמו.
באותן שעות פורסם גם סקר רויטרס–איפסוס, הראשון לאחר פתיחת המבצע. לפי נתוני הסקר: 27% מהנשאלים תמכו בתקיפה, 43% התנגדו, ו־29% השיבו שאינם יודעים. הסקר הצביע גם על תפיסה ציבורית רחבה יותר ביחס לשימוש בכוח צבאי: 56% מהאמריקנים סברו שטראמפ “נוטה יותר מדי” לפתרונות צבאיים.
בריאיון עצמו התייחס טראמפ גם לדיווחים על תגובות בתוך איראן ואמר: “אנשים שם צועקים ברחובות מאושרים. אבל באותו זמן, יש המון פצצות שנופלות”. כשהתבקש להתייחס לאפשרות של התפתחות פנימית באיראן והאם ארצות הברית תרחיב את הפעולה כדי לסייע לכך, השיב: “אצטרך לבחון את המצב כשזה יקרה. אי אפשר להשיב על השאלה הזו”.
הציר המדיני־צבאי של היום השני, אם כן, נבנה משני מסרים שחיים יחד: מצד אחד — נכונות לשיחות; מצד שני — הצהרה שהמערכה נמשכת. השאלה שנותרת פתוחה היא האם ניתן להקים ערוץ מגעים יציב, מהיר ובעל תוקף, כאשר הצדדים ממשיכים לפעול בשטח והאירועים מתגלגלים בקצב שמקשה על קבלת החלטות והתחייבויות.
