כחלק ממבצע ההטעיה ניתנה הנחיה מפורשת שלא לבצע כל היערכות מעשית שעלולה לרמוז על פעולה מתקרבת. בין היתר התבקשו להימנע מצעדים קונקרטיים כמו רכישת מזון לחמ״לים של משרדי הממשלה לקראת שבת. על ההסכמים חתמו שרים וכן פקידים בכירים במשרדי הממשלה. ומה עשו בפועל? רק לאחר שהמבצע כבר יצא לדרך, יצאו חלקם לרכוש מזון — למשל באבו גוש — כדי שלא תירשם מראש כל אינדיקציה חריגה להכנות.
כך הפכה גם השגרה המינהלית לחלק מהמבצע. ההכנה עצמה הייתה כלי נשק.
מבצע “שאגת הארי” לא התבסס רק על עוצמה אווירית, אלא על בניית תודעה. בטהרן ידעו שהסלמה מתקרבת, אך ההערכה הרווחת הייתה שמכת פתיחה, אם תבוא, תתרחש בלילה. ההנחה הזאת נוצלה. ההחלטה לתקוף בשעות הבוקר לא הייתה מקרית — היא נועדה להפתיע בזמן שבו בכירים נוטים להתכנס לפגישות עבודה שגרתיות.
מבצע “שאגת הארי” לא התבסס רק על עוצמה אווירית, אלא על בניית תודעה. בטהרן ידעו שהסלמה מתקרבת, אך ההערכה הרווחת הייתה שמכת פתיחה, אם תבוא, תתרחש בלילה. ההנחה הזאת נוצלה. ההחלטה לתקוף בשעות הבוקר לא הייתה מקרית — היא נועדה להפתיע בזמן שבו בכירים נוטים להתכנס לפגישות עבודה שגרתיות.
לצד זאת התנהלה עבודת מודיעין ממושכת: מיפוי שגרות של בכירים, זיהוי חלונות זמן רגישים ואפיון מוקדי שליטה ופיקוד. לפי גורמים ביטחוניים, כל פרט — מהתנהלות תקשורתית ועד תנועות גלובליות של כוחות — נשקל כחלק מהתמונה הכוללת.
גם בזירה הבינלאומית נרשמה תרומה לא מכוונת להטעיה. חברת לוויינים סינית, שעקבה אחר ריכוזי כוחות אמריקניים באזור, דיווחה זמן קצר לפני התקיפה כי אין סימנים לפעילות חריגה. הדיווח חיזק את תחושת השגרה בטהרן — זמן קצר לפני שמטוסי הקרב המריאו.
על פי דיווחי הטלוויזיה האיראנית, ביממה הראשונה נהרגו 201 בני אדם ונפצעו 747 ברחבי 24 מחוזות. נתוני הסהר האדום האיראני מצביעים על פעילות נרחבת של צוותי חילוץ וסיוע. התקיפות כוונו למוקדי פיקוד ושליטה, אתרי טילים בליסטיים, תשתיות של משמרות המהפכה ומתקנים ממשלתיים בטהרן ובמחוזות נוספים.
אחת השאלות המרכזיות נוגעת למצבו של המנהיג העליון, עלי חמינאי. בישראל מדברים על “אופטימיות זהירה” באשר לפגיעה אפשרית בצמרת המשטר, אולם בטהרן טוענים כי חמינאי בריא ובטוח. נאום שתוכנן בוטל, אך לא נמסר הסבר רשמי. בשלב זה אין אישור עצמאי למצבו, והערפל סביב הנהגת איראן נמשך.
בעוד הזירה הצבאית מתעצבת, בחזית האזרחית נרשמה מציאות אחרת לגמרי: סגירת המרחב האווירי הישראלי הותירה אלפי ישראלים מחוץ למדינה. טיסות בוטלו, חברות תעופה זרות השעו פעילות, ונוסעים מצאו עצמם ממתינים בערים באירופה ובמזרח התיכון ללא מועד חזרה ברור. חלקם מנסים לשוב דרך ירדן ועקבה, אחרים ממתינים להנחיות חדשות.
בוושינגטון התעורר ויכוח פוליטי חריף סביב סמכויות המלחמה של הנשיא. גורמים במפלגה הדמוקרטית דרשו דיון מחודש בקונגרס. רוסיה גינתה את המתקפה וכינתה אותה “מסוכנת ליציבות האזורית”. מתווכים אזוריים, בהם עומאן, הביעו אכזבה מקריסת ערוצי ההידברות שנוהלו עד לאחרונה.
במקביל, נמשכת מתיחות סביב מצרי הורמוז — עורק תחבורה מרכזי לשוק הנפט העולמי — על רקע איומים איראניים. התפתחות כזו עלולה להשפיע לא רק על האזור אלא על הכלכלה הגלובלית כולה.
כך, בתוך שעות ספורות, הצליחה ישראל להפתיע בעומק איראן. אך ההפתעה היא רק תחילת הסיפור. המחיר — צבאי, מדיני ואזרחי — עדיין מתברר.
המבצע בוצע בדיוק מתוכנן. השלכותיו עוד רחוקות מסיום.
