האירוע תועד ביום שלישי באתר “בר מאונטיין”, אחד משלושת מתחמי הגלישה הכלולים באתר הנופש “ביג בר מאונטיין ריזורט”. הסרטון הופץ ברשתות החברתיות וזכה למיליוני צפיות בתוך שעות. מי שצילם את הרגעים היה גולש בשם פירס מאייר, שתיעד את המתרחש בטלפון הנייד שלו ושיתף את התיעוד עם רשת הטלוויזיה המקומית קיי־טי־אל־איי. מאייר סיפר כי לא הכיר את האישה שנקלעה לסכנה, אך הבין מיד ששני דברים קורים בו־זמנית: מישהו חייב להחזיק – ומישהו חייב לתעד.
עדיין לא פורסם מה בדיוק גרם לגולשת לאבד את אחיזתה. מה שברור הוא רצף הפעולות שהגיע מיד לאחר מכן: שני הגולשים שישבו לצידה פעלו ללא היסוס, אחזו בה והחזיקו עד שהרכבל הגיע לתחנה העליונה, שם כבר המתינו אנשי צוות החילוץ של האתר. הגולשת נבדקה במקום ושוחררה ללא פגיעה פיזית משמעותית, אך עם הלם טבעי ממה שיכול היה להסתיים אחרת לגמרי.
גם מי שאינו סובל מפחד גבהים יכול לחוש, ולו בדמיון, את תחושת האימה של להיות תלוי מעל הקרקע, כשרק זוג ידיים זרות מפריד בין ביטחון לנפילה. מומחי בטיחות בתחנות סקי מסבירים כי תקלות במעליות כיסאות נובעות בדרך כלל משילוב של גורמים פשוטים: ציוד שאינו מותאם כראוי, החלקה בעת העלייה, קרש שנתפס בזווית לא נכונה או תזוזה חדה של הגוף ברגע לא מתאים. ברוב המקרים, הורדת מוט המגן בזמן מונעת סכנה ממשית. כאשר המוט אינו מורד, כל שנייה הופכת קריטית.
במקרה זה, עדיין לא פורסם מה בדיוק גרם לגולשת לאבד את אחיזתה. מה שברור הוא רצף הפעולות שהגיע מיד לאחר מכן: שני הגולשים שישבו לצידה פעלו ללא היסוס, אחזו בה והחזיקו עד שהרכבל הגיע לתחנה העליונה, שם כבר המתינו אנשי צוות החילוץ של האתר. הגולשת נבדקה במקום ושוחררה ללא פגיעה פיזית משמעותית, אך עם הלם טבעי ממה שיכול היה להסתיים אחרת לגמרי.
הכוח של הרגע הזה אינו טמון רק בדרמה המצולמת, אלא בעיקר בפשטות האנושית שבו. ללא מחשבה מוקדמת, ללא תכנון או הכרות מוקדמת, שני אנשים בחרו להחזיק. פסיכולוגים חברתיים מגדירים תגובה כזו כ“תגובה פרו־חברתית במצב חירום” – נטייה אינסטינקטיבית לפעול לטובת הזולת כאשר מתרחשת סכנה מיידית. בניגוד למצבים מוכרים של “אפקט הצופה מן הצד”, שבהם אנשים נוטים להמתין שמישהו אחר יתערב, הסיטואציה על רכבל יוצרת מרחב סגור של אחריות מיידית: אין לאן לברוח, ואין מי שיפעל במקומך.
לצפייה בסרטון: https://www.youtube.com/shorts/wPZBzWrPVu0?t=14&feature=share
המקרה בביג בר אינו מבודד. רק שבועות ספורים קודם לכן נפלה ילדה בת שתים־עשרה ממעלית כיסאות באתר הסקי מאמות’ מאונטיין שבצפון קליפורניה, לאחר שהחליקה בעת העלייה ולא הספיקה להוריד את מוט המגן. גם אותו אירוע תועד והצית דיון ציבורי מחודש בנוגע לנהלי הבטיחות בתחנות סקי ברחבי ארצות הברית. שני המקרים, בהפרש זמן קצר, מציפים שאלות לא נוחות: האם הנהלים הקיימים נאכפים די הצורך? האם גולשים מתחילים וצעירים מקבלים הדרכה מספקת לשימוש בטוח במעליות? והאם מוט המגן, שלעתים נתפס כהמלצה בלבד, אינו צריך להפוך לסטנדרט מחייב?
מאייר סיפר כי לאחר הירידה מן הרכבל ניגש לשוחח עם הגולשת. היא אמרה שהיא בסדר, ללא פגיעות גופניות, אך עדיין מתקשה לעכל את שאירע. ייתכן שלא היה צורך במילים כדי להבין את המשמעות: חייה ניצלו בזכות שני אנשים שבחרו לא להסיט מבט.
בעולם שבו חדשות על אדישות, אלימות וצילום מהצד מחליפות לעיתים קרובות סיוע ממשי, התיעוד מביג בר מציע תזכורת אחרת. בגובה של מטרים רבים מעל הקרקע, בקור ההרים וברוח החודרת, לא נדרשה גבורה הרואית – רק זוג ידיים שנשלחו בזמן. לפעמים, זה כל ההבדל.
