כתב התביעה, המשתרע על פני 81 עמודים, הוגש לבית המשפט הפדרלי במחוז המרכזי של קליפורניה. במסמך נטען כי האוניברסיטה כשלה בטיפול בתלונות, נמנעה מדיווח מסודר לרשויות המוסמכות, ובפועל אפשרה יצירת אקלים של עוינות כלפי עובדים המזוהים כיהודים או כישראלים. היועצת המשפטית לממשלה, פם בונדי, הציגה את עמדת הממשל בלשון חריפה וטענה כי הנהלת הקמפוס אפשרה לביטויי שנאה להפוך לחלק משגרת החיים במקום עבודה שאמור להיות מוגן ושוויוני.
בלב כתב התביעה עומדות הפגנות ופעילויות פוליטיות בקמפוס, שלטענת הממשל יצרו סביבה עוינת לעובדים יהודים וישראלים, ללא תגובה מספקת מצד ההנהלה. לפי הטענות, לא מדובר באירועים נקודתיים אלא בדפוס מתמשך של הימנעות מאכיפה, חקירה פנימית לקויה והיעדר צעדים משמעתיים משמעותיים. הנהלת אוניברסיטת קליפורניה וקמפוס לוס אנג'לס נמנעו מתגובה רשמית מפורטת עם פרסום כתב התביעה.
התביעה הנוכחית אינה צעד בודד, אלא חוליה נוספת בעימות מתמשך בין הממשל לבין הנהלת מערכת אוניברסיטת קליפורניה. בשנה שעברה דרש הממשל מן האוניברסיטה לשלם סכום עתק במסגרת הסדרי פשרה הקשורים לחקירות זכויות אזרח, שנגעו בין היתר לטענות על אפליה, מדיניות קבלה ומדיניות מגדר. במקביל, הוגשו תביעות נפרדות נגד בית הספר לרפואה בקמפוס לוס אנג'לס בטענה לשיטות קבלה מפלות, ונפתחו חקירות ייעודיות בנוגע להתנהלות האוניברסיטה מול תלונות על אנטישמיות במקומות העבודה שלה.
בלב כתב התביעה עומדות הפגנות ופעילויות פוליטיות בקמפוס, שלטענת הממשל יצרו סביבה עוינת לעובדים יהודים וישראלים, ללא תגובה מספקת מצד ההנהלה. לפי הטענות, לא מדובר באירועים נקודתיים אלא בדפוס מתמשך של הימנעות מאכיפה, חקירה פנימית לקויה והיעדר צעדים משמעתיים משמעותיים. הנהלת אוניברסיטת קליפורניה וקמפוס לוס אנג'לס נמנעו מתגובה רשמית מפורטת עם פרסום כתב התביעה.
ברקע מתנהל ויכוח ציבורי רחב על עלייה חדה בביטויי אנטישמיות בקמפוסים אמריקניים מאז פרוץ המלחמה בעזה. ארגוני זכויות אדם, סקרי סטודנטים ודיווחים פנימיים של מוסדות אקדמיים מצביעים על תחושת חוסר ביטחון גוברת בקרב סטודנטים ועובדים יהודים. מנגד, מבקרי הממשל טוענים כי התביעה משתלבת בקו מדיניות רחב יותר, שבמסגרתו נעשה שימוש בטענות על אנטישמיות ככלי פוליטי ללחץ על מוסדות אקדמיים בנושאים של גיוון, הכלה ומדיניות מגדר.
בתוך המחלוקת הרחבה ניצבים עובדים אמיתיים, שמדווחים על חוויות של הדרה, הטרדה ואווירה עוינת שפגעה ביכולתם לתפקד במקום עבודתם. עבורם, השאלה האם הממשל פועל משיקולים פוליטיים או עקרוניים פחות חשובה מהשאלה הבסיסית אם מקום העבודה שלהם יוכל להבטיח סביבה בטוחה ושוויונית.
העימות המשפטי צפוי להציב בפני בית המשפט שאלות עקרוניות על אחריות מוסדות אקדמיים: היכן עובר הקו בין חופש ביטוי פוליטי לבין יצירת סביבת עבודה עוינת, ועד כמה הנהלת אוניברסיטה מחויבת להתערב כאשר מחאה פוליטית גולשת לפגיעה בקבוצות מיעוט. פסק הדין, יהיה אשר יהיה, עשוי להפוך לתקדים שישפיע על כל מערכת ההשכלה הגבוהה בארצות הברית — לא רק על קמפוס אחד בלוס אנג'לס.
