הצעה נועזת בקליפורניה: פטור ממס רכוש לגיל הזהב — אבל אין מי שישלם את החשבון

קליפורניה כבר הוכיחה בעבר שהיא יודעת לטלטל את שיטת המס שלה. בשנת 1978 אישרו המצביעים את יוזמת משאל העם מספר 13, שהגבילה את מס הרכוש לאחוז אחד משווי הנכס במועד הרכישה והגבילה את קצב העדכון השנתי. המהלך שינה מן היסוד את מימון הרשויות המקומיות ואת שוק הדיור. כעת, כמעט חמישה עשורים לאחר מכן, עולה הצעה מרחיקת לכת אף יותר: פטור מלא ממס רכוש לבעלי בתים בני 60 ומעלה.

מאחורי היוזמה עומד ראיישי קומאר, לשעבר חבר מועצת העיר סאראטוגה ומועמד שנכשל לאחרונה בבחירות לתפקיד מעריך המסים של מחוז סנטה קלרה. הוא מבקש להעלות להצבעה כלל־מדינתית הצעה שלפיה בעלי בתים בני 60 ומעלה, המתגוררים בנכס כבית מגורים עיקרי לפחות חמש שנים – או שהתגוררו בקליפורניה עשר שנים ומעלה – יזכו לפטור מלא ממס הרכוש. כדי להביא את ההצעה לפתק ההצבעה בבחירות נובמבר הקרובות עליו לאסוף 874,641 חתימות עד תחילת אוגוסט.

 

קומאר מציג את המהלך כתיקון עוול חברתי. לטענתו, רבים מן הקשישים בקליפורניה הם “עשירי נכסים, עניי מזומנים”: ערך הבתים שלהם זינק בעשורים האחרונים, אך ההכנסה הפנויה – פנסיה וקצבאות – לא הדביקה את הקצב. מס הרכוש, הוא אומר, דוחף קשישים למכור את ביתם ולעזוב את המדינה. החזרת הכסף לכיסי הקשישים, לשיטתו, תחלחל לכלכלה המקומית ותייצר אפקט חיובי.

 

הנתונים שהציג משרד האנליסטים המחוקקתי של קליפורניה, גוף מקצועי בלתי תלוי, מציבים תג מחיר חד וברור: אובדן הכנסות שנתי של 12 עד 20 מיליארד דולר לרשויות המקומיות ולמדינה, עם גידול צפוי של 5 עד 10 אחוזים מדי שנה. כחצי מן הפגיעה צפויה להתרחש בתקציבי הערים, המחוזות והרשויות המיוחדות; המחצית השנייה – במימון מערכת החינוך הציבורית. מס הרכוש מממן בקליפורניה שירותים בסיסיים בהיקף של כ־100 מיליארד דולר בשנה: משטרה, כיבוי אש, ספריות, פארקים, תחזוקת כבישים ובעיקר בתי ספר.

גרהם קנאוס, מנכ״ל איגוד מחוזות קליפורניה, ניסח את המשמעות בפשטות לא נעימה: אי אפשר למחוק מיליארדים מהכנסות ולצפות שהשירותים יישארו כשהיו. לדבריו, פגיעה כזו תכרסם ביכולת המחוזות לספק מענה לחירום, לשמור על ביטחון הציבור, להתמודד עם חסרי בית ואף לנהל בחירות.

קומאר מציג את המהלך כתיקון עוול חברתי. לטענתו, רבים מן הקשישים בקליפורניה הם “עשירי נכסים, עניי מזומנים”: ערך הבתים שלהם זינק בעשורים האחרונים, אך ההכנסה הפנויה – פנסיה וקצבאות – לא הדביקה את הקצב. מס הרכוש, הוא אומר, דוחף קשישים למכור את ביתם ולעזוב את המדינה. החזרת הכסף לכיסי הקשישים, לשיטתו, תחלחל לכלכלה המקומית ותייצר אפקט חיובי.

המתנגדים מזכירים שהמהלך אינו מתרחש בוואקום. מייקל קולמן, יועץ ותיק למדיניות פיסקלית ברשויות מקומיות, מזכיר כי יוזמת 1978 כבר כרסמה ביסודות מימון השירותים, והעבירה נטל גדול יותר לכתפי המדינה. פטור מלא נוסף יחייב בחירה בין קיצוץ דרמטי בשירותים לבין העלאת מיסים אחרים – מהלך שבקליפורניה מחייב שוב את אישור הציבור. השאלה הפוליטית מתחדדת: האם מצביעים יסכימו להעלות מסים עקיפים כדי לממן פטור ייעודי לקבוצת גיל אחת?

גם במישור המעשי קומאר ניצב בפני אתגר כבד. קמפיין איסוף חתימות בהיקף כזה עולה מיליוני דולרים – לפי הערכות, בין שבעה לעשרה מיליון דולר. עד כה לא דווח על גיוסי כספים משמעותיים, ולא נרשמה תמיכה רשמית של ארגונים בעלי משקל פוליטי רחב. מנגד, קואליציית מתנגדים הולכת ומתגבשת בקרב רשויות מקומיות, איגודי מורים וארגוני ביטחון ציבורי.

מעבר לשאלת הכדאיות הכלכלית, ההצעה נוגעת בעצב חשוף ביחסים בין־דוריים. בעלי בתים ותיקים נהנים כבר כיום מהגנות נרחבות שמאטות את קצב עליית המס. צעירים ומשפחות בתחילת דרכן מתמודדים עם מחירי דיור שחוסמים בפועל את שער הכניסה לבעלות על בית, ובמקביל עם מערכת חינוך ציבורית שנאבקת על כל דולר. פטור מלא לקשישים עלול להעמיק את תחושת חוסר האיזון בין הדורות – גם אם הוא מובן אנושית.

קליפורניה אוהבת רעיונות גדולים. אך כשהרעיון מגיע עם חור תקציבי פוטנציאלי של עד 20 מיליארד דולר בשנה – ועדיין אין תשובה ברורה לשאלה מי ימלא אותו – הוויכוח חורג מגבולות הפופולריות והופך לשאלה של אחריות. מהפכה במס הרכוש אולי נשמעת כמו צדק חברתי לגיל הזהב, אבל בלעדי מקור מימון ברור היא עלולה להפוך לניסוי היקר ביותר שהמדינה ניהלה בעשורים האחרונים