המבטא הניו-יורקי נמצא ב'סכנת הכחדה'? הדוח החדש שמצביע על מגמה ברורה

המבטא הניו-יורקי, אחד הסמלים המזוהים ביותר עם העיר ניו יורק ועם כוכבים כמו רוברט דה נירו, אל פצ'ינו ורוזי אודונל, נשמע פחות ופחות בשיחות יומיומיות - כך עולה מסקר חדש שנערך בקרב יותר אלפי אמריקאים. לפי הממצאים, לא מעט משתתפים מרגישים שמבטאים אזוריים מובהקים הולכים ונעלמים, ובראשם המבטא האפלצ'י והדרומי. גם ניו יורק נכנסה לרשימה, אם כי במקום נמוך יותר.

הסקר בוצע על ידי חברת The Word Finder וכלל 3,042 מבוגרים ברחבי ארצות הברית. המשתתפים נשאלו האם יש מילים, ביטויים או הרגלי דיבור שמזוהים עם האזור שלהם - שהם עצמם משתמשים בהם פחות, שומעים פחות או חשים שנעלמים בהדרגה מהשיח. המטרה הייתה לבדוק אילו מבטאים אזוריים נמצאים בירידה.

 

המבטא הניו-יורקי נשמע פחות ופחות - האם יש סכנה שהוא ייעלם?

 

בראש הרשימה ניצבים המבטא האפלצ'י, המבטא הדרומי והמבטא של לואיזיאנה. בחברה הסבירו שמדובר בניבים שמזוהים מאוד עם אזור גיאוגרפי ספציפי ובעלי היסטוריה תרבותית ארוכה. עם זאת, השימוש היומיומי בהם פוחת. לפי ההסבר שניתן, אנשים נוטים לרכך את המבטא כאשר הם עוברים דירה, מחליפים עבודה או מתקשרים עם מי שאינם בני המקום, בעיקר משום שמדובר בסממן זהות בולט.

המבטא הניו-יורקי דורג במקום ה-12 ברשימה. המשמעות היא שהוא "עדיין בסיכון", אך פחות מהמבטאים הדרומיים והאפלצ'יים. ב-The Word Finder ציינו כי ניו יורק, ניו אינגלנד ופילדלפיה מופיעות ברשימה, אך הסיכוי שייעלמו נמוך יותר. לדבריהם, העובדה שמבטאים אלה מיוצגים שנים רבות בטלוויזיה, בקולנוע ובתרבות הפופולרית עשויה לסייע בשימורם, גם אם השימוש בהם ביומיום מתרכך.

פרופסור נטלי בראבר, בלשנית מאוניברסיטת נוטינגהאם טרנט, הסבירה מה מייחד את המבטא הניו-יורקי. לדבריה, אחד המאפיינים המסורתיים הוא השמטת האות r במילים מסוימות - למשל בצירוף car park - בניגוד לאזורים אחרים בארצות הברית שבהם ה-r נהגית באופן מלא. מאפיין נוסף הוא האופן שבו הצליל th נהגה לעיתים כ-t או d, כמו בדוגמה הידועה של thirty third.

בתחתית הדירוג נמצאים מבטאים כמו Inland Northern, Pacific Northwest, Southwestern, Midland ו-South Midland, שנחשבים לבעלי חתימה אזורית קלה יותר. לפי The Word Finder, מבטאים שפחות מושכים תשומת לב נוטים להישאר יציבים יותר. הדירוג מצביע על מגמה רחבה יותר: יותר ויותר אמריקאים מאמצים צורת דיבור ניטרלית, בעוד שמבטאים המזוהים בבירור עם אזור מסוים נשמעים פחות מחוץ לסביבה המקומית או המשפחתית.