נאום הסטורי: "מצב האיחוד היהודי חזק — אבל הוא במבחן" - ראש הפדרציות היהודיות מציב אזהרה ותוכנית פעולה

לא במקרה בחר אריק פינגרהוט, נשיא ומנכ״ל הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה, לשאת את נאומו ימים ספורים לפני נאום “מצב האיחוד” של נשיא ארצות הברית. המסר הסמלי היה חד: לקהילה היהודית יש מה לומר למחוקקים — ומה שיש לה לומר בוער. בנאום ראשון מסוגו, שכותרתו “מצב האיחוד היהודי”, הציב פינגרהוט תמונת מצב מורכבת: קהילה חזקה ומאוחדת, אך כזו הנבחנת תחת לחץ מתמשך של אלימות, הסתה ושחיקה בזהות.

“מצב האיחוד היהודי חזק,” אמר, “אבל הוא נבחן. אנחנו מאוחדים במחויבותנו לארצות הברית ולחיים יהודיים, גם כאשר אנחנו מתמודדים עם איומים מוחשיים ועם נרמול מדאיג של רטוריקה אנטישמית.” הדברים נאמרו על רקע עלייה חדה באירועי אנטישמיות בקמפוסים, ברשתות החברתיות ובמרחב הציבורי מאז פרוץ המלחמה בעזה באוקטובר אלפיים עשרים ושלוש — מגמה שלא דעכה גם בחודשים האחרונים.

 

“מצב האיחוד היהודי חזק,” אמר, “אבל הוא נבחן. אנחנו מאוחדים במחויבותנו לארצות הברית ולחיים יהודיים, גם כאשר אנחנו מתמודדים עם איומים מוחשיים ועם נרמול מדאיג של רטוריקה אנטישמית.” הדברים נאמרו על רקע עלייה חדה באירועי אנטישמיות בקמפוסים, ברשתות החברתיות ובמרחב הציבורי מאז פרוץ המלחמה בעזה באוקטובר אלפיים עשרים ושלוש — מגמה שלא דעכה גם בחודשים האחרונים.

 

פינגרהוט הציג סדרת דרישות תכליתיות מן הקונגרס, שמטרתן לייצר מענה מערכתי ולא תגובתי. הוא קרא להגדלה משמעותית של התמיכה הפדרלית בכוח אדם ביטחוני למוסדות יהודיים — בתי כנסת, מרכזים קהילתיים ובתי ספר — הנושאים כיום בעלויות כבדות של אבטחה. עוד דרש חיזוק יכולות הבולשת הפדרלית במאבק בטרור מקומי המכוון נגד קהילות יהודיות, והעמקת הסיוע לרשויות אכיפה מקומיות ומדינתיות בהתמודדות עם פשעי שנאה. לצד זאת, הוא קרא למדיניות תביעה נחושה יותר בתיקים אלה, שתתייחס אליהם כאל איום על הסדר הדמוקרטי ולא כאל עבירות שוליות.

שתי קריאות נוספות נגעו בלב השיח העכשווי: אחריותן של חברות הרשתות החברתיות להפצת תכנים אנטישמיים, והצורך בהקצאה פדרלית קבועה של מיליארד דולר בשנה לתוכנית מענקי ביטחון לארגונים ללא מטרות רווח. פינגרהוט הדגיש כי צעירים יהודים נחשפים להטרדות, לאיומים ולתוכן קיצוני במרחב המקוון, וכי בעוד מדינות שונות כבר נוקטות צעדי חקיקה, הקונגרס נדרש למהלך משלים שיגדיר כללי אחריות ברורים לפלטפורמות.

נאומו לא התעלם מן המתח הפנימי בתוך הקהילה היהודית. ימים ספורים קודם לכן פרסמו הפדרציות היהודיות סקר שהצביע על נתון מטריד: רק כשליש מן היהודים בארצות הברית מגדירים עצמם ציונים. הנתון חשף פערים בין זהות יהודית תרבותית ודתית לבין הזדהות פוליטית עם ישראל, והעלה שאלות על אופי הקשר בין הקהילה היהודית האמריקאית למדינה היהודית. פינגרהוט בחר להתייחס לכך בגלוי: לדבריו, אי אפשר לנהל דיון כן במצב הקהילה בלי להכיר בעומק הקשר הרגשי, המשפחתי והדתי לישראל, גם אם שפת ההזדהות משתנה. המסר היה כי הוויכוח הטרמינולוגי אינו יכול לטשטש אחריות משותפת לגורל הקהילה ולביטחונה.

מעבר לממד הביטחוני, פינגרהוט הרחיב את היריעה אל שאלת הבנייה הקהילתית. “חיים יהודיים אינם רק מה שאנחנו מגנים עליו,” אמר, “אלא גם מה שאנחנו בונים.” הוא הדגיש את הצורך בהשקעה בחינוך יהודי, בתרבות, בשירותים קהילתיים ובתחושת שייכות — כיסודות של חוסן ארוך טווח. בכך הצטרף לקולות גוברים במנהיגות היהודית האמריקאית הטוענים כי מאבק באנטישמיות אינו יכול להתמצות בכיבוי שריפות, אלא חייב לכלול בניית תשתית זהותית וחינוכית עמוקה.

עיתוי הנאום העניק לו משקל נוסף. הוא נשמע בשבוע שבו הבית הלבן קידם יוזמות מדיניות בזירה המזרח־תיכונית, והדיון הציבורי בארצות הברית סביב המלחמה בעזה נותר טעון. בתוך המתח הזה הציב פינגרהוט אתגר כפול: להגן על הקהילה מפני איומים מיידיים, ובמקביל להגדיר מחדש את משמעות החיים היהודיים באמריקה בעידן של קיטוב, רשתות חברתיות ושחיקה באמון הציבורי.

הקריאה שיצאה מוושינגטון אינה עוד נאום סמלי. היא מציבה בפני המחוקקים דרישה לבחירה: האם המאבק באנטישמיות יישאר הצהרתי, או יהפוך למדיניות פדרלית מתוקצבת, מתמשכת ומחייבת. ובעומק הדברים מרחפת שאלה רחבה יותר: לא רק כיצד מגינים על הקהילה היהודית בארצות הברית — אלא איזה עתיד יהודי מבקשים לבנות בתוכה.