
הבקשות הוגשו באמצעות יחידה של החברה בשם די־טי־טי־אם אופֶריישנס, וכוללות שלושה שמות: „נמל התעופה הבין־לאומי הנשיא דונלד ג’יי טראמפ”, „נמל התעופה הבין־לאומי דונלד ג’יי טראמפ” והקיצור „די־ג’יי־טי”. אולם השאיפה אינה מסתכמת בשלטים ובמיתוג של שדות תעופה עצמם. לפי המסמכים, הבקשות חלות גם על שירותי הסעה באוטובוסים, ציוד לנוסעים, מטריות, תיקי נסיעה ואף פריטי לבוש ואביזרים הנושאים את שם הנשיא.

המהלך מתרחש על רקע סערה ציבורית בפלורידה סביב יוזמה לשינוי שמו של נמל התעופה הבין־לאומי פאלם ביץ’, הסמוך למתחם מאר־א־לאגו שבבעלות טראמפ, כך שיישא את שמו של הנשיא. במקביל מתנהלים דיונים ומאבקים פוליטיים סביב פרויקטי תשתית נוספים והצעות לשינוי שמות של מתקנים ציבוריים לכבוד טראמפ, ובהם גם נמל התעופה הבין־לאומי דאלאס בווירג’יניה. אף שאין קשר משפטי ישיר בין היוזמות הציבוריות לבקשות לרישום סימן מסחרי, הצירוף בין השניים מדגיש את הקרבה הבעייתית בין סמלי שלטון לאינטרסים מסחריים פרטיים.
המהלך מתרחש על רקע סערה ציבורית בפלורידה סביב יוזמה לשינוי שמו של נמל התעופה הבין־לאומי פאלם ביץ’, הסמוך למתחם מאר־א־לאגו שבבעלות טראמפ, כך שיישא את שמו של הנשיא. במקביל מתנהלים דיונים ומאבקים פוליטיים סביב פרויקטי תשתית נוספים והצעות לשינוי שמות של מתקנים ציבוריים לכבוד טראמפ, ובהם גם נמל התעופה הבין־לאומי דאלאס בווירג’יניה. אף שאין קשר משפטי ישיר בין היוזמות הציבוריות לבקשות לרישום סימן מסחרי, הצירוף בין השניים מדגיש את הקרבה הבעייתית בין סמלי שלטון לאינטרסים מסחריים פרטיים.
ג’וש גרבן, עורך דין המתמחה בדיני סימנים מסחריים, שחשף את דבר הבקשות, תיאר את המהלך כחריג בקנה מידה היסטורי. לדבריו, אף שנשיאים ואנשי ציבור רבים זכו לאורך השנים למבנים, אנדרטאות ושדות תעופה הנושאים את שמם, לא נרשם מקרה שבו חברה פרטית שבשליטת נשיא מכהן פעלה מראש לרישום סימן מסחרי על שמו לצורך שימוש מסחרי עתידי. בעיני משפטנים, מדובר בטריטוריה שלא נבחנה עד כה — תחום שבו הכללים האתיים והנורמות הציבוריות טרם הוגדרו במלואם.
ההשוואה להיסטוריה מדגישה עוד יותר את חריגות המהלך. נמל התעופה הבין־לאומי בניו יורק נקרא על שמו של ג’ון פיצג’רלד קנדי רק לאחר הירצחו. נמל התעופה בוושינגטון נקרא על שמו של רונלד רייגן שנים לאחר שעזב את הבית הלבן. גם נשיאים אחרים זכו להנצחה ציבורית רק זמן רב לאחר סיום כהונתם. במקרה הנוכחי, לעומת זאת, מדובר בנשיא מכהן שחברתו הפרטית מבקשת לעגן מראש זכויות משפטיות ומסחריות על השימוש בשמו.
בחברת טראמפ אורגניזיישן טענו כי מטרת הבקשות היא להגן על המותג מפני “גורמים זדוניים” וניצול בלתי מורשה של השם, שלטענתם הפך לאחד הסימנים המסחריים המזויפים בעולם. עם זאת, נציגי החברה נמנעו מלהשיב לשאלות באשר לאפשרות של גביית תמלוגים מגורמים ציבוריים או פרטיים שישתמשו בשם בעתיד, וכן לא הבהירו מה ייעשה בזכויות המסחריות הנוגעות למוצרים הנלווים שפורטו בבקשות.
המהלך משתלב במגמה רחבה יותר של הרחבת פעילותה המסחרית של משפחת טראמפ בשנים האחרונות: פרויקטי נדל”ן ומיתוג בדובאי, בהודו, בערב הסעודית ובווייטנאם תחת השם טראמפ; מכירת מוצרים ממותגים, ובהם כלי נגינה, ספרי קודש ונעלי ספורט; וכן יוזמות למיתוג מתקנים ומרחבים ציבוריים שונים בארצות הברית. לטענת המבקרים, מכלול הצעדים הללו מעמיק את הטשטוש בין מוסדות השלטון לבין מותג פרטי שבסופו של דבר מניב תועלת כלכלית למשפחה הנשיאותית.
הנשיא עצמו שב וטען כי עסקיו מנוהלים באמצעות נאמנות בידי בניו, וכי אין לו מעורבות יומיומית בפעילות החברה. ואולם מומחים לאתיקה ציבורית מציינים כי גם בהיעדר מעורבות ישירה, חיזוק מתמשך של המותג המשפחתי במהלך כהונה נשיאותית יוצר ניגוד עניינים מובנה — או לכל הפחות מראית עין קשה של ניגוד עניינים — הפוגע באמון הציבור במוסדות הדמוקרטיים.
השאלה העומדת כעת על הפרק אינה משפטית בלבד, אלא גם ערכית וציבורית: האם ראוי שנשיא מכהן ינצל את מעמדו וסמכותו הסמלית כדי לבצר מותג פרטי שישמש בסיס לרווחים עתידיים? והאם ניתן להבחין הבחנה אמיתית בין יוזמות מדיניות לשינוי שמות של תשתיות ציבוריות לבין מהלכים עסקיים שנועדו להבטיח שליטה מסחרית בשם הנשיא עצמו?
לדברי גרבן, עצם העובדה שאין תקדים למהלך מעידה על עומק הבעיה: הכללים לא נוסחו, והגבולות טרם הוגדרו. בינתיים, נוסעים שיגיעו בעתיד לנמלי תעופה שעלולים לשאת את שמו של הנשיא לא יידעו בהכרח כי מאחורי השילוט והמיתוג עשויה לעמוד גם תביעה לבעלות מסחרית של תאגיד פרטי — כזה שכבר דאג לרשום לעצמו את הזכויות מראש.