“יש לכם נשיא שמסרב לתת לו חנינה,” אמר טראמפ לעיתונאים. “הוא צריך להתבייש בעצמו. אני חושב שעם ישראל צריך להתבייש בו. זו בושה שהוא לא עושה את זה.” הדברים עוררו תגובות נדהמות בירושלים, שם הגדירו גורמים מדיניים את ההתבטאות כהתערבות בוטה בענייניה הפנימיים של מדינת ישראל.
טראמפ הרחיב את דבריו וטען כי הרצוג נמנע ממתן חנינה משיקולים פוליטיים אישיים: “לנשיא ישראל יש סמכות חנינה מרכזית, והוא לא משתמש בה. הוא אומר שכבר נתן חנינות בעבר, אבל עכשיו הוא לא רוצה, כנראה כי הוא חושש לאבד כוח.” האשמה זו מטילה דופי בשיקול דעתו של נשיא המדינה ומציגה אותו כמי שפועל ממניעים זרים ולא משיקולים ממלכתיים.
טראמפ הרחיב את דבריו וטען כי הרצוג נמנע ממתן חנינה משיקולים פוליטיים אישיים: “לנשיא ישראל יש סמכות חנינה מרכזית, והוא לא משתמש בה. הוא אומר שכבר נתן חנינות בעבר, אבל עכשיו הוא לא רוצה, כנראה כי הוא חושש לאבד כוח.” האשמה זו מטילה דופי בשיקול דעתו של נשיא המדינה ומציגה אותו כמי שפועל ממניעים זרים ולא משיקולים ממלכתיים.
במערכת הפוליטית בישראל מעריכים כי דבריו של טראמפ אינם מנותקים מהשיח שקיים עם נתניהו עצמו. מקורבים לראש הממשלה אמרו לאחרונה כי הוא מעריך את סיכויי החנינה בכ־30 אחוזים בלבד. ייתכן שטראמפ ביקש באמצעות ההצהרה הפומבית להפעיל לחץ ישיר על הרצוג, דווקא בעת שהנשיא שוהה בביקור רשמי באוסטרליה ואינו יכול להגיב באופן מיידי.
במקביל למתקפה על הרצוג, הציב טראמפ לראשונה לוח זמנים פומבי להסכם אפשרי עם איראן. לדבריו, “זה צריך לקרות בתוך חודש בערך. אם לא תהיה התקדמות, נצטרך לעבור לשלב הבא – והוא יהיה קשה מאוד עבורם.” בישראל רואים באולטימטום זה ניסיון להאיץ מהלך מדיני, אך גם מקור לדאגה לנוכח הסקפטיות העמוקה של נתניהו לגבי אפשרות להסכם עם טהראן בתנאים הנוכחיים.
כשנשאל על אחריות לכשלי הביטחון שהובילו למתקפת שבעה באוקטובר, נקט טראמפ קו מרוכך כלפי נתניהו. “זו הייתה מתקפת פתע קשה ואלימה במיוחד. אף אחד לא ציפה לזה,” אמר. בכך חיזק למעשה את ראש הממשלה, תוך שהוא מותח ביקורת פומבית על נשיא המדינה – מה שמדגיש את בחירתו הברורה של טראמפ צד במחלוקת הפנימית בישראל.
הרקע למתקפה טמון בבקשת החנינה שהגיש נתניהו להרצוג בנובמבר 2025. בבקשה טען ראש הממשלה כי ההליך המשפטי בעניינו הפך למוקד מחלוקת ציבורית חריפה הפוגעת בתפקוד מוסדות המדינה, וכי טובת המדינה מחייבת סיום הפרשה באמצעות חנינה נשיאותית. הרצוג לא הכריע עד כה בבקשה, והסוגיה נותרה רגישה ומעוררת מחלוקת עמוקה בציבור הישראלי.
דבריו של טראמפ מציבים את הרצוג בדילמה מורכבת: תגובה חריפה עלולה להחריף את המתיחות עם בעלת הברית המרכזית של ישראל, ואילו שתיקה עשויה להתפרש כהיענות ללחץ חיצוני. כך או כך, ההתערבות הפומבית של נשיא ארצות הברית מטלטלת את המערכת הפוליטית בישראל ומחדדת את המתח שבין ריבונות ממלכתית לבין תלות אסטרטגית בוושינגטון.
הפרשה ממחישה כיצד סוגיה משפטית פנימית הופכת, בן לילה, לשדה קרב דיפלומטי. החלטה שאמורה להתקבל על בסיס שיקולים ממלכתיים וערכיים מוצבת כעת במוקד לחץ בינלאומי גלוי – מציאות שאף נשיא ישראלי לא היה רוצה להיקלע אליה.
