הורים שכולים נגד אינסטגרם: עדות המנהל עוררה סערה ובכי באולם בית המשפט

הורים שכולים המתינו כל הלילה בגשם מחוץ לבית המשפט הפדרלי בלוס אנג'לס, כשהם מחזיקים תמונות של ילדיהם שמתו. בבוקר, כאשר אדם מוסרי, ראש אינסטגרם, עלה לדוכן העדים, חלק מן האמהות פרצו בבכי רם. השופטת קרולין ב’ קוהל הזהירה כי אם ההפרעה תימשך, הן יוצאו מן האולם. “אם יופר הצו שלי – תוצאו מבית המשפט,” אמרה.

לורי שוט, שאיבדה את בתה אנאלי לאחר מאבק ממושך בדיכאון ובהתנהגויות אובססיביות ברשתות החברתיות, קרסה בבכי. “אני לא יכולה לשבת כאן,” אמרה, “אני רועדת. זה פשוט הרס אותה.” עבור ההורים, הישיבה מול מנהל פלטפורמה שהם רואים כאחראי לנזק שנגרם לילדיהם הייתה בלתי נסבלת רגשית.

 

לורי שוט, שאיבדה את בתה אנאלי לאחר מאבק ממושך בדיכאון ובהתנהגויות אובססיביות ברשתות החברתיות, קרסה בבכי. “אני לא יכולה לשבת כאן,” אמרה, “אני רועדת. זה פשוט הרס אותה.” עבור ההורים, הישיבה מול מנהל פלטפורמה שהם רואים כאחראי לנזק שנגרם לילדיהם הייתה בלתי נסבלת רגשית.

 

המשפט נחשב למקרה מבחן תקדימי שעשוי להשפיע על אלפי תביעות דומות נגד ענקיות טכנולוגיה. בתיק המרכזי טוענים התובעים כי אינסטגרם, יוטיוב וסנאפצ’ט תוכננו במכוון כדי למשוך קטינים ולהגביר שימוש כפייתי, תוך פגיעה בבריאות הנפש של ילדים ובני נוער. טיקטוק וסנאפ הגיעו להסדרים מחוץ לכותלי בית המשפט, ואילו אינסטגרם וחברת האם מטא נותרו בלב ההליך.

במהלך החקירה הנגדית אמר מוסרי כי “לא טוב לחברה בטווח הארוך להרוויח מהחלטות שפוגעות ברווחת המשתמשים”, אך עורכי הדין של החברות טענו מנגד כי הקשיים של התובעת נבעו מנסיבות משפחתיות מורכבות ולא מהפלטפורמות עצמן. מוסרי גם ניסה להבחין בין “התמכרות קלינית” לבין “שימוש בעייתי”, וטען כי המונח “התמכרות” משמש לעיתים בשיח הציבורי באופן מרחיב מדי.

עורכת הדין של מטא שאלה את מוסרי האם אינסטגרם מכוונת במכוון לבני נוער לשם רווחים. מוסרי השיב כי הפלטפורמה מרוויחה פחות ממשתמשים צעירים בהשוואה למבוגרים, והדגיש כי החברה אינה רואה בקטינים קהל יעד רווחי במיוחד. מנכ”ל מטא, מארק צוקרברג, צפוי להעיד בשבוע הקרוב.

הדיון נגע גם בפילטרי היופי שהושקו באינסטגרם בשנים האחרונות. תכתובות פנימיות שהוצגו בבית המשפט הראו כי הנהלת הפלטפורמה הייתה מודעת לכך שהפילטרים פופולריים במיוחד בקרב נערות, וכי קיימים מחקרים המקשרים שימוש בהם לפגיעה בדימוי הגוף ולהחרפת מצוקות נפשיות. מוסרי טען כי החברה ניסתה לאזן בין חופש ביטוי לבטיחות המשתמשים, אך נמנעה מאיסור גורף מחשש לפגיעה בחוויית המשתמש ובמעמד התחרותי של הפלטפורמה.

עבור ההורים השכולים, הדיון אינו טכני או רגולטורי אלא אישי וקיומי. “ההחלטות התקבלו, והבת שלי מתה,” אמרה שוט בקול שבור. בעיניהם, מערכת העיצוב של הרשתות החברתיות אינה ניטרלית אלא מנגנון שמגביר פגיעות נפשית. הדמעות באולם המחישו עד כמה הוויכוח על אחריותן של פלטפורמות דיגיטליות אינו עוד דיון עקרוני על רגולציה, אלא מאבק על צדק עבור ילדים שלטענתם שילמו בחייהם.