פעיל פוליטי איראני התאבד והאשים את טראמפ בנטישת עמו: אם אתם רואים את הסרטון הזה – סימן שנכשלתי

בעיר הנמל בושהר שבדרום איראן התיישב צעיר מול מצלמה, הביט היישר לעדשה והקליט מסר אחרון לעולם. “אם אתם רואים את הסרטון הזה,” אמר באנגלית צלולה, “סימן שאני כבר לא כאן.” דקות ארוכות דיבר פוריה חמידי על ייאוש, פחד ותחושת בגידה. זמן קצר לאחר שהעלה את הסרטון לרשתות החברתיות, סיים את חייו. משפחתו אישרה את מותו בהודעת אבל פומבית, והטרגדיה הפרטית הפכה בתוך שעות לסמל פוליטי טעון.

מותו של חמידי אינו רק סיפור אישי של אדם שנשבר תחת דיכוי. עבור תומכיו ומכרים בקהילות האופוזיציה האיראניות, זהו כתב אישום חריף נגד הרפובליקה האסלאמית – ובעיקר נגד המערב, שלדבריו עומד לחדש מגעים עם משטר שלטענתו אחראי לשפיכות דמים רחבת היקף. במסר המצולם פנה חמידי ישירות לנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ולמנהיגי מדינות המערב, והזהיר כי כל עסקה עם טהראן משמעותה בגידה באלפי – ואולי עשרות אלפי – איראנים שנהרגו במחאות בשנים האחרונות.

 

מותו של חמידי אינו רק סיפור אישי של אדם שנשבר תחת דיכוי. עבור תומכיו ומכרים בקהילות האופוזיציה האיראניות, זהו כתב אישום חריף נגד הרפובליקה האסלאמית – ובעיקר נגד המערב, שלדבריו עומד לחדש מגעים עם משטר שלטענתו אחראי לשפיכות דמים רחבת היקף. במסר המצולם פנה חמידי ישירות לנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ולמנהיגי מדינות המערב, והזהיר כי כל עסקה עם טהראן משמעותה בגידה באלפי – ואולי עשרות אלפי – איראנים שנהרגו במחאות בשנים האחרונות.

 

בסרטון תיאר חמידי את דיכוי המחאות ברחבי איראן כטבח של ממש. הוא דיבר על מעצרים המוניים, אלימות קשה והוצאות להורג, וטען כי המשטר משתמש בכוח קטלני כדי לשמר את שלטונו. “לעשות עסקה עם האנשים האלה,” אמר, “זה לירוק בפרצוף של מי שמתו כדי שנוכל להיות חופשיים.” הוא הוסיף כי מאז ששמע על דיווחים בדבר בחינת חידוש המשא ומתן בין וושינגטון לטהראן, אינו מצליח לאכול או לישון, וחש כי האיראנים שבתוך המדינה נותרו לבדם מול מערכת דיכוי חסרת רחמים.

הטענות של חמידי בדבר היקף ההרוגים אינן ניתנות לאימות מלא מתוך איראן, שם המשטר שולט בזרימת המידע ומדכא סיקור עצמאי. עם זאת, ארגוני זכויות אדם בינלאומיים תיעדו לאורך השנים אלפי הרוגים ופצועים בגלי מחאה שונים, לצד עשרות אלפי מעצרים. עבור רבים באופוזיציה, הנתונים הללו מציירים תמונה של משטר שאינו מהסס להפעיל אלימות קיצונית נגד אזרחיו.

במסר הפרידה הביע חמידי תמיכה גלויה ברזא פהלווי, בנו של השאה האחרון של איראן, המתגורר בגלות והפך לדמות בולטת בקרב חוגים אופוזיציוניים. עבור חלק מהאיראנים מחוץ למדינה, פהלווי מסמל אפשרות למעבר פוליטי ולסדר אחר לאחר קריסת המשטר הנוכחי. אזכור שמו בסרטון נתפס כסימן לתקווה – תקווה שחמידי עצמו חש כי אינה עומדת עוד לרשותו.

מותו עורר גל תגובות נזעמות ברשתות החברתיות בקרב פזורה איראנית ברחבי העולם. פעילי אופוזיציה כינו את המקרה “קריאת השכמה” והזהירו כי חידוש מגעים עם טהראן משדר למשטר מסר של לגיטימציה, גם כאשר אזרחיו משלמים בחייהם על התנגדות. אחרים הביעו צער עמוק לצד תחושת חוסר אונים: “הם הורגים אותנו,” כתב אחד הגולים, “ובמערב מדברים על עסקאות כאילו מדובר במחלוקת טכנית.”

בצד האמריקאי, הדיון על חידוש מגעים עם איראן נוגע לשאלות אסטרטגיות כבדות משקל: סוגיית תוכנית הגרעין, פיתוח הטילים והמעורבות האזורית של טהראן. במהלך כהונתו הראשונה פרש טראמפ מהסכם הגרעין שנחתם בתקופת הנשיא ברק אובמה והטיל סנקציות נרחבות על איראן. כעת, לנוכח לחצים בינלאומיים ושינויים בזירה האזורית, נשמעים דיווחים על בחינת ערוצי הידברות מחודשים. עבור מתנגדי המשטר בתוך איראן ומחוצה לה, עצם הדיבור על משא ומתן נתפס כהתעלמות מסבל האזרחים.

הטרגדיה של חמידי מעלה גם שאלה קשה ומטרידה: האם מחאה באמצעות התאבדות משנה דבר? ההיסטוריה מציגה מקרים שבהם מעשי ייאוש קיצוניים הציתו תנועות מחאה רחבות – כמו הצתתו העצמית של מוחמד בועזיזי בתוניסיה ב־2010 – אך היא מלאה גם בסיפורים שנבלעו בזרם החדשות ונשכחו. חמידי עצמו הבין, כך עולה מדבריו, כי ייתכן שמותו לא ישנה מדיניות, אך האמין כי שתיקה מוחלטת תהיה בגידה בעקרונותיו.

מותו של צעיר אחד אינו משנה לבדו את מאזן הכוחות במזרח התיכון, אך הוא מטיל צל כבד על הדיון הדיפלומטי. מול שיקולים של ביטחון, יציבות אזורית ואינטרסים בינלאומיים, מתייצבת שאלה מוסרית חדה: האם ניתן לנהל מגעים עם משטר המואשם בדיכוי אלים מבלי להיתפס כמי שמעלים עין מסבל אזרחיו. פוריה חמידי הותיר אחריו לא רק סרטון פרידה, אלא כתב תביעה מוסרי שמופנה אל העולם כולו. האם העולם יקשיב – זו כבר שאלה שנותרה פתוחה.