מישהו דואג לנו שם למעלה: מתי כספי, שהגדיר מחדש את המוזיקה הישראלית, הלך לעולמו בגיל 76

עולם המוזיקה הישראלי נפרד הלילה ממתי כספי, מן היוצרים המשפיעים והפוריים בתולדות הזמר העברי, שהלך לעולמו בגיל 76 בבית החולים איכילוב בתל אביב לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. כספי, מלחין, מעבד, פסנתרן וזמר, עיצב במשך קרוב לשישה עשורים את השפה המוזיקלית הישראלית והעניק לה עומק הרמוני, תחכום ועושר סגנוני שלא נראו כאן קודם לכן.

בהודעת משפחתו נמסר: “בלב כואב ובעצב עמוק אנו מודיעים על פטירתו של בעלי האהוב ואבינו היקר. האור בחיינו כבה. אהבתו ויצירתו ימשיכו ללוות אותנו תמיד”. אחריו הותיר את רעייתו רחל ואת ילדיו ברית, בר, סויאן ושון.

 

כספי הוציא למעלה משלושים אלבומים והיה מעורב ביצירת מאות שירים, שרבים מהם הפכו לפסקול של חיי היומיום בישראל – בשמחות, באבל, בזיכרונות פרטיים ובאירועים לאומיים. בשנת 2005 זכה בפרס אקו”ם למפעל חיים, אך ההוקרה המשמעותית ביותר היא נוכחות יצירתו המתמשכת במרחב התרבותי הישראלי.

 

נשיא המדינה יצחק הרצוג ספד לו ואמר כי יצירתו של כספי “העניקה חיי נצח לטקסטים נפלאים והפכה לפסקול של חיינו”. שר התרבות והספורט מיקי זוהר הוסיף כי כספי “נגע בנשמות של דורות של ישראלים והותיר אחריו נכסי צאן ברזל תרבותיים שילוו את החברה הישראלית עוד שנים רבות”.

מתי כספי נולד ב־30 בנובמבר 1949 בקיבוץ חניתה שבגליל המערבי. כבר בילדותו ניכרה בו נטייה מוזיקלית יוצאת דופן: הוא למד נגינה בחלילית, במנדולינה, במפוחית ובפסנתר, ובהמשך למד בקונסרבטוריון של נהריה. אביו נאבק אז בקיבוץ כדי לרכוש לו פסנתר – צעד חריג באותם ימים – וההימור השתלם. כישרונו של הילד מחניתה עתיד היה לעצב את המוזיקה הישראלית כולה.

את שירותו הצבאי עשה בלהקת פיקוד דרום, שם נחשף לקהל הרחב. בהמשך הקים עם גדי אורון ויעקב נוי את שלישיית “לא אכפת להם”, אך עד מהרה התברר כי כספי הוא יוצר שאכפת לו – ועוד איך. פרפקציוניזם קפדני, אוזן רגישה לפרטים והרמוניות מורכבות הפכו לסימן ההיכר שלו.

שיתופי הפעולה שיצר היוו אבני דרך בתרבות הישראלית. עם אהוד מנור יצר רצף נדיר של שירים שנחקקו בתודעה הקולקטיבית. עם חוה אלברשטיין היה שותף לעיבודים ששינו את תפיסת הזמר העברי; עם שלמה גרוניך הרחיב את גבולות הרוק והפיוז’ן המקומי; עם ריקי גל הפיק והלחין שורה של להיטים שהגדירו תקופה. רשימת האמנים שעבדו לצידו – מדני רובס, דרך גלי עטרי ועד ירדנה ארזי – משקפת את טביעת האצבע הרחבה שלו על התרבות הישראלית.

אחת מתרומותיו המרכזיות הייתה הכנסת הג’אז הברזילאי וההרמוניה המודרנית למוזיקה העברית. כספי לא הסתפק בהלחנה “יפה”; הוא יצר שפה מוזיקלית רב־שכבתית, חכמה ונועזת, ששינתה את אמות המידה של הפופ המקומי. רבים רואים בו מי שהגביה את רף הכתיבה והעיבוד והפך את המוזיקה הישראלית לבוגרת ומורכבת יותר.

בשנה האחרונה לחייו חשף כי הוא מתמודד עם מחלה קשה, ולא הסתיר את מאבקו הכלכלי והנפשי לממן טיפולים מתקדמים, לרבות נסיעות לטיפולים מחוץ לישראל. למרות מצבו הבריאותי, עלה לבמה בערב הוקרה שנערך לכבודו באמפי־פארק רעננה, שם ביצעו אמנים בכירים את שיריו מול קהל אלפים. בדבריו הקצרים אמר אז כי התמיכה הציבורית מעניקה לו כוח להמשיך להילחם.

כספי הוציא למעלה משלושים אלבומים והיה מעורב ביצירת מאות שירים, שרבים מהם הפכו לפסקול של חיי היומיום בישראל – בשמחות, באבל, בזיכרונות פרטיים ובאירועים לאומיים. בשנת 2005 זכה בפרס אקו”ם למפעל חיים, אך ההוקרה המשמעותית ביותר היא נוכחות יצירתו המתמשכת במרחב התרבותי הישראלי.

מותו מסמן סיום פרק מרכזי בהיסטוריה של הזמר העברי, אך המורשת שהותיר תמשיך להדהד עוד שנים רבות. הצלילים, ההרמוניות והרגישות המוזיקלית שהנחיל הפכו לחלק בלתי נפרד מן הזהות התרבותית המקומית. מתי כספי איננו עוד בין החיים, אך המוזיקה שלו תמשיך ללוות דורות של מאזינים – כעדות חיה ליוצר שהגדיר מחדש את פסקול המדינה.